על פריון בעבודה

לעבוד בדאון-טאון טורונטו, ובכלל בתרבות אמריקאית, שונה בתכלית מלעבוד בארץ. אני מנוסה בעבודה במספר מקומות באירופה ובשנה האחרונה גם בקנדה. אחת הדרישות להתקבל לעבודה פה היא "ניסיון עבודה אמריקאי" – כלומר כולם הפנימו שעבודה בצפון אמריקה שונה מעבודה בחצי כדור הארץ השני.

אני עובד באיזור הפיננסי בלב טורונטו – במקום שגורדי השחקים מסתירים את השמיים. במקום שבו בשעות הבוקר קשה לחצות את הכביש כי יש נחיל אנשים שחוצים בכיוון הנגדי. במקום בו אנשים מחויטים עוברים בסטארבאקס כדי לאסוף את הקפה שהם הזמינו באפליקציה – כי חלילה שיבזבזו זמן לעמוד בתור, או הנורא מכל: יאלצו להסיר את האוזניות ולשוחח עם מישהו על הבוקר – ואז ימהרו לקוביה שלהם בגורד השחקים בו הם עובדים.

בהתחלה נהנתי מהעניין: להזמין קפה בבוקר בלי לעמוד בתור! להגיע למשרד מוקדם ולבלות 20 דקות ראשונות מול הנוף מקומה 45. לשוחח עם כל מי שמגיע למשרד. די מהר זה עבר, קנדה אפקטיבית בלהמיר אנשים לקנדים – לא משנה מאיזו תרבות הגיעו וכמה היא היתה מושרשת בהם.
בהתחלה חינכתי את חברי הצוות שלי לאמר בוקר טוב למי שנכנס – היום אני מוצא את עצמי נמנע מלאמר בוקר טוב אלא אם זה חלק מאינטראקציה ארוכה יותר.
בהתחלה ניסיתי לארגן "ארוחת צוות" וכל יום לפני שיצאתי לאכול עברתי אחד אחד ושאלתי מי רוצה להצטרף – היום אני בורח לקנות אוכל ב11:30 כדי שאוכל לאכול בעמדה שלי לבד וכבונוס – אף אחד לא יטריד אותי בקוביה שלי גם כשאני אוכל, וגם כשהם אוכלים!
בהתחלה בשעה 16:00 הייתי שואל מי רוצה להצטרף אליי לקפה – היום בשעה 16:00 אני כבר מחוץ לדלתות המשרד.

וכאן ההבדל העיקרי! בישראל מקום עבודה הוא לא רק מקום שעובדים בו – אלא מסגרת עשירה יותר: יש חוקים. יש אנשים שאוהבים יותר ואנשים שאוהבים פחות. יש קליקות ופוליטיקה קבוצתית. יש השוואה מי טוב יותר במקום העבודה מבחינת שכר, תפוקה, יכולות. יש רכילויות, ויש גם השוואה למקומות עבודה אחרים.

בקנדה, ובאמריקה בכלל, עבודה היא עבודה – לשאול קולגה איפה הוא גר וכמה הוא משלם שכר דירה כדי להשוות אם שכר הדירה שאני משלם גבוה או נמוך נחשב ל"אסור". לשאול קולגה אם היא נשואה גובל בהטרדה מינית. מגיעים לעבודה כדי לעבוד! הידע שיש לי על החיים של הקולגות שלי מחוץ לעבודה מוגבל ביותר. אבל: בשעה 16:00 אני בדרכי הביתה.

קראתי עשרות כתבות על פריון העבודה בארץ: עובדים יותר שעות ומייצרים פחות לשעה. אני טוען: מדד הפריון מוטעה! בקנדה עובדים 8 שעות ביום – פחות שעות ברוטו מבישראל, אבל עובדים 8 שעות ביום – יותר שעות נטו מבישראל! ואז צריך לפצות על בדידות, חרדה ותחושה רעה שמגיעים לעבודה בבוקר – כל אחד בדרכו שלו.

אז אולי בארץ עובדים יותר שעות ביום – אבל מקבלים מהעבודה הרבה יותר מכסף. יש את סרטי הוליווד שבהם יש עובד ממורמר שנכנס למשרד עם תת-מקלע ומתחיל לירות בכולם. תמיד חשבתי שזו מעין הקצנה הוליוודית – היום אני מבין שבעצם אנשים יכולים להגיע למצב הזה במקום עבודה בו הם מרגישים שהם נעלמים לחלוטין.

אני פיתחתי את הדרך שלי להתמודד עם תחושת הניכור בעבודה: מצאתי חברים בבניין בו אני עובד, אני שומר על חלון וואטס-אפ פתוח לתקשר עם העולם מחוץ לעבודה ואני לומד קורסים בהפסקת הצהרים. וכמובן: בשעה 16:00 אני מחוץ לדלתות המשרד.