Sign In

Remember Me

מחבר: קיכלי הסהרון

I'm a legal alien

I'm a legal alien

נאמר בעבר כי אחת התרופות הטובות ביותר לגעגועים לארץ, היא ביקור בישראל. אני מתבונן במשפט אחרי שהקלדתי אותו ומבחין בהבדל בניסוח: בהקשר של געגועים, אני כותב "הארץ", ואילו לצורך ביקור – בקונטקסט של התפכחות, אני כותב "ישראל". אולי זה מקרה, אולי לא – אני מניח שיותר מסטודנט אחד כבר כתב תיזה על ההבדל בין שני המונחים. מצד אחד, תמיד היתה בי נטייה למלא תפקיד של מתבונן, לא רק משתתף. אמרו ע...

קרא עוד »
פרק שביעי: ישראל הנעדרת

פרק שביעי: ישראל הנעדרת

הדימוי העצמי הרווח של ישראלים, הוא של חברה סולידרית, תומכת ומחבקת. הניסיון מראה שזה לא בהכרח נכון. זה היה ביום השני לחיפושים אחר מטייל שאיבד את דרכו במדבר יהודה. מישהי ראתה ממרחק גדול, חוט כחול אשר – כך התברר – נפרם מבגדיו של אדם. כשמצאו את מה שמצאו המחשבה הראשונה היתה "מצאנו אותו". אבל השרידים היו ישנים מדי. אמנם נמצאו שם טלית ותפילין, ארנק ובו תעודת זהות, וכן תרמיל ובגדים מתפוררים וגם ...

קרא עוד »
פרק שישי: למה עכשיו

פרק שישי: למה עכשיו

לפני ארבעים שנה נתקלתי בספר – לא מי יודע מה, אבל אני זוכר כמה אנקדוטות ממנו. באחד הפרקים מתוארת שלומיאליות צה"לית בשיבוץ אנשי מילואים. פרופסור לאלקטרואופטיקה משרת במילואים במטבח של מחנה גדול. במשך כמה שבועות כל שנה הוא שוטף כלים ומקלף תפוחי אדמה. ממשיך הספר ומתאר כיצד במרחק של כמה קילומטרים משם עומד פרויקט תקוע, כי הצבא זקוק לאלקטרו-אופטיקאי ליעוץ בפרויקט מוגבל בזמן. אורך גל וזמן מחזור לא עבר...

קרא עוד »
פרק חמישי: עייפות החומר

פרק חמישי: עייפות החומר

שמעתי וקראתי גם כאן, על אנשים שעזבו את ישראל בכעס. אני קורא פה ביקורת על המציאות בישראל. אני שומע בדברים כאב, אהבה, תחושת בגידה, אני מזהה פצעים פתוחים. החיים שלי אינם פעולת גמול אם לי יש פצעים ואם הם הגלידו או לא – אני לא מוצא טעם להפוך אותם לנושא. החיים שלי אינם פעולת גמול. כל עוד כעסתי – היה לי אכפת, מה שנתן לי סיבה להילחם. אבל עייפתי ממלחמות. אני הרבה יותר מפויס היום. איך אמר עמוס עוז? אנו באנו...

קרא עוד »
פרק רביעי: אתנחתא

פרק רביעי: אתנחתא

מהי Duricle ואיפה היא נמצאת? Duricle היא – ובכן, איך היו קוראים לזה באטלס ברוור מהדורה שישית, זו שבשנות השבעים יכולת להתגאות בה, כי היתה חדשה? "מקום נושא שם". יש שם בקושי כמה בתים, מאוד לא סמוכים זה לזה. מבחינה מוניציפלית המקום "שייך", אם אפשר לומר כך, ל "עיירה" (עאלק…) Fox Cove-Mortier, אשר יש בה בממוצע אדם אחד ל- 100 דונם, ואשר הידלדלות האוכלוסייה בה היא חלק מ...

קרא עוד »
פרק שלישי: המציאות האורווליאנית

פרק שלישי: המציאות האורווליאנית

תארו לכם אדם משנות החמישים של המאה ה- 20. ציירו לעצמכם אותו כאיש משכיל ורחב אופקים, אשר מבקר באופן קבוע בספרייה ציבורית. דמיינו כי אתם פוגשים אותו ומצליחים לגרום לו להאמין כי הגעתם מהעתיד, שבעים שנה קדימה. ספרו לו כי בעתיד, יש בכיסו של כל אדם מכשיר שיכול לגשת אל כל עולם הידע האנושי הקיים, ולשלוף כמעט כל פיסת מידע בזמן קצר ביותר. ואם ישאל האיש משנות החמישים: ומה עושים אנשים בעתיד באותו מכשיר? בעיקר...

קרא עוד »
פרק שני: החוויה ההודית שלי

פרק שני: החוויה ההודית שלי

אחד השיקולים שלי "לבדוק מה קורה בחוץ" ולבחור דווקא במקום שבחרתי בו הוא החוויה ההודית שעברתי, והתובנה שישראל, בתהליך הדרגתי נעשית דומה להודו. לפני כמה שנים נסעתי להודו מטעם העבודה – בסך הכל שמונה ימים, ואני רוצה לשתף בחוויה הזו. לא ראיתי את הודו של התרמילאים, נסעתי כמו הייטקיסט עם נהג ורכב צמוד, וישנתי בבתי מלון טובים. בהתחלה נהניתי מהפינוק. המסקנות באו אחר כך. השירות בבתי מלון בהודו הוא ...

קרא עוד »
פרק ראשון: התגלגלתי לכאן

פרק ראשון: התגלגלתי לכאן

הקדמה, רקע ותירוצים כלליים הבלוג מתאר את המציאות בה אני חי – בפריפריה של ארץ פריפריאלית, קרה ורחוקה, בקצה סעיף צדדי של זרם הגולף. אני מתאר את הדברים מנקודת המבט המאוד-פרטית שלי. זו כמובן נקודת המבט האישית של מי שאני, עם ההיסטוריה הפרטית שלי המשיקה בהכרח לחוויות משותפות לקוראים רבים. אבל, הבלוג איננו מחנך ואיננו מטיף. לא אעסוק בשאלה מי לנו, מי לצרינו ומי נמנע, מי בעד הפועל, מכבי או סקציית הכדורגל נ...

קרא עוד »