ב- 27 למרץ, יום חמישי לפנות בוקר נפטר אבי במהלך שנתו לצד אימי בביתם.
בעקבות מותו חזרתי, באותו היום, לישראל ואשאר עם משפחתי עד הראשון למאי. ההלוויה התקיימה למחרת ביום שישי.
בשנתיים האחרונות התגלתה אצלו 'התסמונת המיאלודיספלסטית' שהתפתחה לסרטן הדם מהסוג 'לוקמיה מיאלואידית חריפה' ומאדם בריא ומלא מרץ החל גופו לדעוך. שנה שעברה הוא החל להשתמש בהליכון ולאחר מכן עבר לכיסא גלגלים. ביוני שנה שעברה חזרתי מגרמניה והחלטתי להישאר עם הוריי ולתמוך בהם. מטפל סיעודי עבר להתגורר עימנו וטיפל באבי בעוד אימי, משותקת בפוליו, קיבלה מביטוח לאומי סיוע במשק הבית למספר שעות ביום.
בחודשיים האחרונים שנראה היה שמצבו מתייצב, בהחלטה משותפת החלטנו שאעבור ללונדון, שבוע לאחר מכן הוא נפטר.
במותו היה בן 87 ופטירתו הייתה משאלת ליבו האחרונה כי לא היה טעם בחיי סבל ואובדן עצמאות. נדמה לי שהוא חפץ שהמשפחה תמשיך את החיים בלי להתאבל עליו יותר מדיי ואפילו היה שמח לגלות שאנחנו מסתדרים בלעדיו. בזה, אני מגשים חזונו – להגר ללונדון.
את אבא שלי אני זוכר כאדם שהעניק לילדיו אהבה ללא תנאי. אבא שלמרות גילו המופלג היה פתוח לרעיונות שהקדימו את זמנם. אבא שאהב את אימי למשך כל חייהם יחד.
הוריי, העניקו לי את האפשרות להיות חופשי ומאושר. להגשים את החלומות שלי, ללכת נגד הזרם, להקים עסקים, להגר לחו"ל, הם תמכו בי גם כשנכשלתי ועודדו להמשיך. הם קיבלו אותי כמו שאני על שלל הדעות, העדפות והנטיות. הם מעולם לא הטיפו לי מהי דרך החיים הנכונה והעניקו לי חופש מלא לחקור את החיים כמו ילד סקרן ובלי חשש כי תמיד ידעתי שהם ואחותי הגדולה לצידי.
רוחו של אבא היא חלק ממני, לכן, במובן מסויים האתר הזה קיים בזכותו ובזכות אימי – כך שמגיע להם תודה.
אשוב לעדכן את האתר בחודש מאי מלונדון.
Tany.
לפרק הקודם: השבוע הראשון בלונדון
לפרק הבא: המשימות הראשונות של השבוע הראשון
