יוקר המחיה בישראל (חלק א)

יוקר המחיה היה אחד הסיבות שירדתי מהארץ.

כל שבוע מתפרסמת ידיעה בעיתון כלשהו על יוקר המחיה המטורף בישראל. במאמר הזה אתייחס אליו מנקודת מבט ליברטריאנית (שמבוססת על ההכרה בחירויות האדם ואושרו). כולם מזהים שיוקר המחייה הגבוה הוא בעיה, אבל כמעט אף אחד לא מציע פתרון מעשי – לא פוליטיקאים שמרנים וליברלים, לא כלכלנים בעלי שם עולמי ובטח לא אנשי אקדמיה, פרופסורים וזוכי פרסי נובל שהידע שלהם בכלכלה זהה לידע של החתולה שלי – כלומר אפס הבנה.

במאמר הבא אכתוב על הנושא השני שמטריד את כל העולם ולא רק את ישראל והוא הפער המתרחב בין עניים לעשירים ובו אסביר מדוע הפער הזה חיובי, וגם עניים נהנים ממנו ובעצם הוא כיף לא נורמלי. במילים אחרות, ככל שהפערים בין עשירים לעניים גדולים יותר כך החברה בריאה יותר, וזו הקהילה בה אדם רציונלי והגון רוצה לחיות. לא סתם מהגרים עניים מהגרים למדינות בעלות אי שוויון גבוה יותר – לארה"ב למשל.

היום אני מגיע לביקור של שבועיים בישראל ואני יודע שכשאכנס לסופרמרקט, אביט במוצרי המזון ולא אקנה דבר כי מחירם פשוט יקר. פסיכולוגית, אני מסרב להוציא שקל אחד על מוצר שעולה לי בלונדון חצי שקל. כך שבישראל, אני נאלץ לאכול במסעדות, כי בהם אני מקבל תמורה סבירה למחיר אחרת אשאר עם בטן מקרקרת, ועדיין המסעדות בתל אביב יקרות בכ- 20% יותר מבלונדון שנחשבת יקרה יחסית לאירופה.

יוקר המחיה מאמיר כשמשווים אותו לרמת המשכורות הבינוניות בארץ. בישראל מרוויחים פחות ממדינות מערביות והעלות הממוצעת לצריכה גבוה יותר, כך נפגעת איכות החיים בישראל, כי לישראלי הממוצע יש פחות כסף להוציא על מזון, דיור, בריאות, בילויים וכדומה.

המעמד הבינוני בישראל עובד קשה, מרוויח מעט ומשלם המון מסים, נמאס לו מעושק ומידיי פעם הוא יוצא לרחובות עם סיסמא מבית היוצר של ברית המועצות ז"ל: "צדק חברתי – שוויון לכולם!".

יוקר המחיה גבוה מהסיבות שלא חשבת עליהם!

למזלנו, יש פתרון שעובד ב- 100% הצלחה, רק צריך ליישם.
שתי סיבות גורמות ליוקר המחירים ואלו הם:

1. התערבות של המדינה בכלכלה ובחיי הפרט – פגיעה בחירויות האדם

כדי ליצור שוק זול יש לתת לקונים ומוכרים לתקשר בניהם בחופשיות. בכל העולם המערבי עם מדינת הרווחה המפותחת, ישנה רגולציה עמוקה בכל היבט כלכלי, אך בישראל הוא עמוק יותר.

דוגמאות:
בישראל יש פיקוח הדוק על מחירי הלחם, המלח, החלב, החמאה, הגבינות, הביצים ועוד. מטרת הפיקוח הייתה למנוע מחירים גבוהים, אך בפועל, המדינה אוסרת על מכירה של המוצרים במחירים נמוכים יותר מצד אחד, ופוגעת באיכותם של אותם מוצרים מצד שני.

חסמי יבוא: כלומר מס גבוה על מוצרים זולים שמיוצרים בחו"ל, במטרה להגן על קבוצה מצומצמת בעלת אינטרס כלכלי. למשל, הבשר בישראל הוא באיכות ירודה ויקר, למה? כדי להגן על מפעלים שמייצרים בשר בארץ ומעסיקים כמה מאות או אלפי עובדים המדינה הטילה מס גבוה של עד 200% על יבוא של בשר זול ואיכותי, כך המחיר של הבשר המיובא מתייקר מעבר לתוצרת המקומית ואין הצדקה כלכלית לקנות אותו. התוצאה, מפעלי הבשר הלא יעילים בישראל ממשיכים להתקיים ולהרוויח משכורת לא הוגנת על חשבון כל הציבור הישראלי שנאלץ להסתפק בבשר לא איכותי, בטעם ירוד (ולרוע המזל גם כשר).

גם בשוק החלב, הביצים והפירות יש חסמי יבוא, קרטלים ומונופולים (תוצר של מדיניות כלכלית סוציאליסטית שנועדה להטיב עם קבוצות אינטרסים קרובות לשלטון) שגורמים למחירם הגבוה, ולכן שבית הקפה ליד הבית מציע קרואסון שקדים, האהוב עליי, במחיר של 12 ₪ (פי שתים מהמחיר באירופה) זה מגלם בתוכו את מחירי החלב והביצים הגבוהים בישראל ואת המשכורות לעובדים שבית הקפה נאלץ לשלם… בכפייה.

בכפייה? כן, חוקי העבודה בישראל מחייבים תשלום של שכר מינימום, מקשים על פיטורי עובדים לא יעילים ועוד. נשמע כמו "צדק חברתי", אבל בפועל זהו אחד החוקים עם הנזק הגבוה ביותר בשכבות החלשות ובצעירים ללא מיומנות מקצועיות. הרי אף מעסיק לא ישלם שכר גבוה יותר מהתפוקה של העובד, ולכן המעסיקים פשוט מסרבים להעסיק צעירים או אנשים עם מיומנות מקצועית נמוכה וכך אבטלת הצעירים נוסקת. מצד שני, החוק הזה גורם בהכרח להעלאת מחירי המוצרים כי גם כאן, המעסיק לא יכול להרשות לעצמו להפסיד ואת שכר המינימום, הלא מוצדק, צריך לגלם במוצר או בשירות שמתייקר.

ההתערבות המדינה בשוק היא כל כך עמוקה והדוגמאות האלו הם רק טיפה בים של רגולציה מכבידה שמייקרת את מחירים של כל המוצרים בישראל. זו הסיבה שהבמבה של אוסם בישראל יקרה יותר מארה"ב!

דוגמאות נוספות: חברת החשמל, הנמלים, רשות שדות התעופה וכמובן רכבת ישראל – כולם התהדרו בוועדי עובדים אלימים ולא ביעילות למופת. תוסיפו לזה את הקרטלים של הבנקים, הביטוח וענף הבנייה ותקבלו את המדינה היקרה ביותר מהסיבות הלא נכונות דווקא.

אז מה הפתרון? ביטול מוחלט של התערבות המדינה בכלכלה כולל הפרדת הכסף מהמדינה (והגיע הזמן גם להפריד את הדת מהמדינה).
המחאות המוצדקות שיש בישראל, בצרפת ובשאר העולם על יוקר המחיה הגבוה הוא תוצאה של יתר התערבות ממשלתית, של עודף רגולציה, חוקים ותקנות, של הגבלות ואיסורים ולא להפך. כשהמדינה אוסרת תחרות בענף מסוים, בגלל אינטרס פוליטי או מחשש להשבתה המונית במשק, מחירי אותו מוצר עולים ורמת השירות יורדת. האם חברת הדואר, המים והחשמל מקבלים קהל למשך כל היום כמו עסקים פרטים? לא, למה להם? שעות קבלת הקהל מצומצמות, התורים ארוכים, השירות ירוד והאיכות לא משהו – כי הם מונופולים בחסות המדינה.

לרוע המזל, הפתרון שדורש הציבור מהממשלה הוא העמקת ההתערבות הממשלתית, כלומר, הגדלת תקציבים עבור שירותי בריאות וחינוך, דירות במחיר מסובסד, העלאת שכר המינימום ועוד. לשיטתם המדינה צריכה, אפילו חייבת, לפקח על מחירי הגז כי הגז הוא "שלנו, של אזרחי הפרולטריון הישראלי" ולא של העסקים "החמדניים" שסיכנו את כספם ובזכות תושייתם זכו בעמלם. אילו הגז לא היה נמצא, האם אזרחי ישראל היו שותפים להפסד, להשקעה הכספית האדירה שירדה לטמיון? מה פתאום! שהעשרים יאכלו את הלב.

מרבית האזרחים בישראל ובאירופה סבורים ברמה כזאת או אחרת שהמדינה כל יכולה, ממש אלוהים, שתפקידה לדאוג לכל מחסור וצורך אנושי כאילו אנחנו האנשים הפשוטים לא מסוגלים או יודעים מה טוב בשבילנו.
אז האמת שפקידי המדינה א) לא יותר חכמים מאיתנו ו- ב) הם כבר ניסו הכל, הם התערבו, ניהלו, פיקחו וזה אף פעם לא עבד, לא בישראל שעד שנות התשעים שקיימה כלכלה סוציאליסטית למופת, לא בסין הקומוניסטית שגרמה למותם של מאה מליון אזרחים בשם השוויון, לא ונצואלה שקורסת בגלל מדיניות סוציאליסטית לפי הספר ולא בשום מקום אחר.

הפתרון להורדת מחירים הוא שהממשלה, למרות מה שהורגלנו לחשוב, לא תעשה דבר כי אין להם פתרונות קסם, אחרת מחר היו מעלים בחוק את שכר המינימום ל… מיליון ₪.

הנה דוגמא אחרת איך בנק ישראל שנשמע מוסד יוקרתי ומכובד ומתהדר במטרות נשגבות אין בכלל זכות קיום. ההערכה היא, שכל כלכלן יתכחש לו (לכן, אל תאמינו לכלכלנים) שהבנק הזה גרם ליוקר המחיה לעלות ב- 30% רק בשנים האחרונות.
הנה חשבון פשוט שהכלכלנים של בנק ישראל רוצים להעלים ממכם: הבנק רכש דולרים במיליארדי שקלים שגרמו להתחזקות ניכרת של השקל שעומד בזמן כתיבת מאמר זה קרוב ל- 3.8 ₪ לדולר. השקלים שמהם רכש הבנק את הדולרים הוא כסף של הציבור וההפסד התאורטי היא שללא הרכישה המסיבית הזאת (סתם גחמה כביכול לעזור ליצואנים על חשבון הציבור) השקל היה עומד על בערך 2.5 ₪ לדולר, משמע, המוצרים שאזרחי ישראל היו קונים מחו"ל היא נמוך ב- 30% – כלומר הנחה אוטומטית של שלושים אחוז על כל המוצרים המיובאים! כך בנק ישראל גורם לכולנו להיות עניים יותר (בעצם, לא כולם 🙂 כי חלקנו ירדנו מהארץ).

הפתרון הנכון הוא סגירת בנק ישראל ופיטורי כל עובדיו אוכלי החינם, ביטול הפיקוח על הבנקים וביטול של כל האיסורים על עסקאות פיננסיות ובפרט על האיסור במסחר במידע פנים.

המדינה מתערבת באופן ישיר לא רק בכלכלה אלא גם בחיים הפרטים שלנו. היא מגבילה את חופש העיסוק בכך שמחייבת מקצועות מסוימים, למשל רפואה ועריכת דין, לעמוד בסטנדרטים שהיא כופה, במקום לתת לשוק החופשי לקבוע את הסטנדרט הנכון. להלן רשימה שלכל ביטול של החוק יוזיל לנו את יוקר המחיה, אך בעיקר ישפר את איכות החיים: ביטול האיסור על זנות (חופש העיסוק), על הימורים (זכותי לעשות עם כספי מה שאני רוצה), סמים (זה לא העניין שלך), נשק (זכותי להגן על עצמי) ומסחר באיברים (זה הגוף שלי – יש אנשים שעושים כתובות קעקוע, פירסינג בלשון ואפילו מעשנים – ממש מגעיל בעיניי, אבל זכותם של אנשים להיות בורים וטיפשים או לעשות טעויות, אף אחד, כולל המדינה, לא בתפקיד של מחנך). כל האיסורים הקיימים כיום פוגעים מהותית בחירות האדם ומעבר לכך שעולה הרבה כסף למדינה לאכוף אותם, יש גם את ההפסד האלטרנטיבי שאנשים מפספסים: למשל, גבר או אישה שהיו יכולים לעבוד בזנות, אילו היתה חוקית, ולהרוויח 20 אלף ₪ בחודש בחצי משרה (וגם בדרך לעשות כמה לקוחות מרוצים).

הנקודה היא שהאדם אדון לגורלו, להצלחתו ובעל אחריות אישית לכשלונו. לאף אחד (לא למדינה, לי או לקוראים היקרים) אין זכות לקבוע איך אחר צריך לחיות. הוצאנו את אלוהים מחיינו, עכשיו צריך להוציא את המדינה.

2. מדינת הרווחה היא בור ללא תחתית – כישלון מהדהד

הציבור מאוהב ברעיון של מדינת הרווחה, הרי מי לא אוהב מתנות בחינם?

החיים עולים כסף, אילו הייתה טכנולוגיה שמייצרת חשמל אינסופי ובחינם, אז אין בעיה, שכולם יהנו, אבל זה לא המציאות ולעת עתה כדי להתקיים צריך לעבוד ולהתפרנס.
כשהמדינה מחלקת כסף חינם – אנשים מפסיקים לעבוד, ממש כך! אחר כך הם מתלוננים שהם רוצים עוד כסף כי מה שקיבלו לא הספיק לממן את החופשה בחו"ל.

מדינת הרווחה בחיתוליה נועדה לתת רשת ביטחון זמנית לאנשים במצוקה זמנית עד אשר יקומו על רגליהם וידאגו לעצמם. בשלושים השנים האחרונות המדינה איבדה שליטה: המגמה של הגדלת התמיכה הממשלתית בקצבאות, דמי אבטלה, תמיכות, סובסידיות ותשלומי העברה יצרה נטל כבד מאוד על האזרח באמצעות מסים גבוהים שנועדו לממן את הוצאות הענק לציבור הבטלן שמסיר מעצמו כל אחריות אישית למצבו.

המפגינים לצדק חברתי ושוויון קומוניסטי בת"א ובפריז דורשים מהממשלה מערכת חינוך ובריאות בחינם, הם רוצים סבסוד בדיור, תחבורה ומזון – ומי יממן את המורים והרופאים? מי ישלם לנהגים? מי יסבסד את המזון? מאיפה יבוא הכסף? זה לא מעניין את השובתים והמפגינים. הם שבויים בתפיסה שהמדינה היא כל יכולה ובעלת משאבים אינסופיים ולכן יכולה לדאוג לכ-ו-ל-ם! זה גם מה שהפוליטיקאים חשבו, הם פשוט הדפיסו כמויות אדירות של כסף ולקחו הלוואות על חשבון הציבור… אבל ערך המטבע נשחק, המחירים עלו והמשק נכנס למיתון…

המצב היה ביש מזל והציבור לחץ להטיל מס על העשירים – הרי הם האשמים בבטלנותם של עניי הארץ שבמקום לעבוד קשה מעדיפים לפצח גרעינים במשחקי כדורגל בשבת.
אז הציבור האשים את היזמים, שסיכנו את כספם, עבדו קשה, הקימו חברות, העסיקו מאות ואלפי אנשים והרוויחו בזכות כשרונם, וקבע שהם מקור הרוע! ננסה להבין רגע מי הם החזירים הקפיטליסטים האלו? אלו האנשים היצרנים ביותר בקהילה, בזכותם יש לנו שגשוג ושפע שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה האנושית. ממצאים שהמציאו טכנולוגיות חדשות, תרופות מצילות חיים, יזמים שהגשימו את חזונם ופיתחו אפליקציה מהפכנית או טיסה בינלאומית במחיר זעום – הם תוגמלו על ידי מליוני לקוחות שרכשו את מוצריהם מבחירה חופשית. המוצר המהפכני עשה את החיים שלנו לקלים ונוחים יותר אך אותם חלוצים פורצי דרך שהתעשרו כתגמול על הצלחתם הפכו במדינות הרווחה להיות אויביי הציבור – "צריך להעניש אותם על הצלחתם!".

בצרפת הסוציאליסטית הטילו על העשירים מס רצחני של 75% והם פשוט ירדו מהארץ, במקרה זה מצרפת, חלקם היגר לבריטניה ואחרים ביטלו את תשובתם הצרפתית, אבל רובם פשוט איבד את מוטיבציה לייצר. ההשקעות קטנו, מפעלים נסגרו, עובדים פוטרו – מה הפלא שרמת המסים בצרפת היא כיום הגבוה ביותר בעולם. מישהו צריך לממן את מדינת הרווחה המפלצתית הזאת.

אך חכמת ההמונים לא עובדת במקרה זה כי הם רוצים שירותי רווחה בחינם וגם מסים נמוכים.

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

אגב, אם נעשה סקר מדגמי כמה מסים העשירונים העליונים משלמים, התוצאה תהייה שרוב האנשים יטענו שהעשירונים העליונים משלמים מעט מאוד, אבל מסתבר שהנתון מזעזע: שני העשירונים העליונים בישראל משלמים 90% מההכנסות המדינה!! מסתבר שאי אפשר לקחת יותר וגם אין מאיפה לקחת. לכן, אין ברירה אלא להטיל מסים על המעמד הבינוני אם הוא חפץ בשירותיי רווחה.

הפתרון למסים הגבוהים הוא מהפכני, אחרת ממה שהורגלנו לחשוב, והוא לא יגיע מהמדינה, היהפך: ביטול מלא של מדינת הרווחה ומתן חופש לאנשים ולעסקים תוביל להורדת מחירים דרסטית.

למדינה ישמר התפקיד הבלעדי לשמור על זכויות אדם. זהו. לא חינוך, לא בריאות, לא כלכלה, לא תחבורה, לא תרבות, לא ספורט, לא תקשורת, לא הגנת הסביבה, לא תיירות ובטח לא דת. אפשר לסגור את כל משרדי הממשלה, למעט ביטחון ויחסי חוץ. שמעתם פעם על איזה פרוייקט שיזמה ממשלה כלשהי בעולם והוא היה להצלחה? תארו לכם שממשלות היו מייצרות בגדים, מכוניות, טלפונים ניידים – היינו נשארים בעידן האבן! אז המדינה מטבעה הורסת כל דבר שהיא נוגעת בו, למה אנשים מתעקשים לתת לה לנהל מערכת חינוך או בריאות? זה אף פעם לא עבד ולא יעבוד. גם לא בשוודיה וזו עובדה.

השבוע קניתי את האייפד פרו החדש שהוא פאר היצירה הקפיטליסטית בימנו, אבל אני תוהה אם היה אפשר לקנות אותו בישראל ברבע המחיר – אז התשובה היא כן. אם נסגור או נפריט את כל הרשויות הבאות: בנק ישראל (שאשם באפס יעילות של הבנקים הישראלים), הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להפריט) הרשות לבטיחות בדרכים (להפריט) הרשות למלחמה בסמים (להפוך לחוקי), מנהל מקרקעי ישראל (אחד הגורמים למחירי הדירות הגבוהים), מכון התקנים (שגורם להתייקרות מסיבית של המוצרים), הרשות להגבלים עסקים (שחונקת עסקים במסווה של עידוד תחרות), חברת דואר ישראל (שמאבדת חבילות), שירות התעסוקה (שמעודד בטלה) וכמובן ביטוח לאומי (ששדד את כספי בחסות החוק) הכוח של השקל (שגם הוא יופרט, כמו מטבע וירטואלי, כלומר למדינה לא תהייה שליטה עליו) יהיה חזק מספיק כדי לקנות אייפד פרו ברבע מחיר.

יש כלל זהב שלפי אני יודע אם ממשלה של מדינה זרה היא טובה או רעה לאזרחיה – אם השמועה אומרת שזה ממשלה של עשירים היא כנראה פועלת לפתיחת השוק, ביטול חסמים ויותר חופש כלכלי, זה טוב לעניים ועשירים כאחד כי יוקר המחיה יפחת ורמת החופש האישי תגדל. אם השמועה אומרת שזה ממשלה שעוזרת לעניים, דיי ברור שזו ממשלה שמחלקת כסף, הטבות ומתנות לציבור שלטווח קצר נראה שמצבו משתפר (זוכי המכרז למשתכן), אבל בטווח הארוך גם הציבור שמימן את התקציבים (הפך להיות עני יותר) וגם אלו שקיבלו הטבות מצבם מדרדר עוד יותר וכולם הופכים להיות שווים, אבל עניים.

הפתרונות שכתבתי עליהם כאן, לא ניתנם ליישום מידיי, אבל אפשר להחליט שזה הכיוון ולהפחית את ההתערבות של המדינה באופן הדרגתי במשך עשרים שנה (כדי לא לגרום לבאגן ומהומות) ושבסיומו של התהליך יוקר המחיה יהיה עשירית מהיום וכוח המטבע (הוירטואלי) יהיה חזק ואנונימי.

במאמר הבא: "כן לחופש – לא לשוויון!" אכתוב מדוע האי-שוויון בין עניים לעשירים הוא סיבה למסיבה 🙂