המוסד לביטוח לאומי – הפרצוף האמיתי של המדינה

אני בישראל, זמנית. לאימי יש שיתוק ילדים (פוליו) ואבי חולה ונזקק לשירותיי סיעוד. לא נעים לראות את ההורים שלך במצב כזה, אבל אני לא מתכחש. הגעתי לישראל ואני מסייע ומטפל בכל מה שקשור לסידורים, בין השאר במוסד לביטוח לאומי.

הבוקר הלכתי לשם, לביטוח לאומי, בשביל להסדיר העסקת עובד זר להוריי. החוויה הזכירה לי את היחס של המדינה כלפי האזרח.

ההמון מריע לנשיא המדינה שהופך את יום הולדתו הפרטית לפולחן אישיות בכספי ציבור. ראש ממשלה רוכש גלידה בעשרות אלפי שקלים בכספי ציבור, נבחרי ציבור קובעים לעצמם את המשכורות ומפוצצים בטובות הנאה, אנשי מערכת ביטחון מושחתים ומחרחרי מלחמה מקבלים הטבות מפליגות ונסיעות לחו"ל על חשבון משלם המיסים. כל המערכת פועלת נגד האזרח הפשוט כמו ברפובליקת בננות.

המנגנון ממשיך לעבוד מכוח עצמו, מי שמבין ויכול יורד מהארץ ואלו שנשארים שותקים כי אי הידיעה משקיטה את ליבם. לאף אחד מאיתנו אין גישה לכנסת ולמשרד ראש הממשלה. אילו אנשים היו יודעים כיצד השרים מנהלים את המדינה היה מרד בירושלים. אבל כשאתה לא יודע אין סיבה להתקומם.

המדינה זקוקה לנו, היא חולבת את כספנו ומזינה את נשמתה דרך גורם בו החיכוך בינה לאזרח נראה לעין: המוסד לביטוח לאומי. במקום הזה אתה יכול לראות את הפרצוף האמיתי של המדינה, במקום הזה מחלחל היחס של נבחרי הציבור כלפי האזרחים ושם הם מתקשים להסתיר אותה.

המוסד לביטוח לאומי הוא מנגנון בשליטתה של המדינה הבוזזת. הוא המנגנון שאחראי לחלק לחם ושעשועים. למקורבים הוא מעניק ואת המצורעים הוא סוחט כמו ארגון פשע. קולוסיאום מודרני. מדינת רווחה הם קוראים לזה.

כדי לחדד את הרעיון אני אערוך השוואה בין המוסד לביטוח לאומי לבין עסק של יקב יינות שביקרתי בו לפני חודשיים בגרמניה.

חנות יקב יינות

אתה נוסע ליקב, מחנה את רכבך בחנייה שמצוייה בשפע ובחינם ונכנס לחנות היקב. נציגה מקבלת את פניך לשלום, מוזיקה נעימה מתנגנת ברקע, אתה מבחין בבקבוקי היין המסודרים למופת, המגוון עצום, האווירה חיובית ויש שולחן לטעימות, המוכרים יזמינו אותך לטעום יינות שונים ובחינם. אתה לא מוכרח לקנות, מנהלי העסק יודעים שרק אם יציעו לך מוצר ראוי אתה תשלם. כלומר, בשוק החופשי, עסק צריך להציע ערך ללקוחות כדי שיסיכמו לשלם עליו, אם לא, הלקוח ילך למתחרים. קנינו שישה בקבוקי יין. (חצי מחיר מבישראל).

זו עיסקת חליפין ברצון.

המוסד לביטוח לאומי

חנייה לא היתה ליד הסניף בביטוח לאומי, אז הלכתי בשמש הקופחת, הגעתי למבנה לא מזמין בכלל עם עמדות שמירה ומאבטחים נושאים אקדחים. נאלצתי להניח לתוך קופסאת פלסטיק את המפתחות, הארנק, הטלפון הנייד, להסיר את חגורת המכנסיים ולמסור בכניעה למאבטח את התיק שעבר חיטוט פולשני. עברתי בעמדת הבדיקה אך היא ציפצפה ומאבטח החל למשש אותי. האנשים מסביבי היו לחוצים, המאבטחים היו כעוסים והפקידות הקבלה היו עייפות והיום רק התחיל. היו 2 עמדות פעילות ותור ארוך, כהרגלי אני מאזין למוסיקה באוזניות וממתין, אבל התנהגותו של האדם לידי הסבה את תשומת ליבי: הוא החל לצעוק על אחת הפקידות שהחליטה שבזמן שכולם ממתינים הגיע העת לסגור את העמדה ולמיין ניירות כלשהם. אני מייד הצטרפתי אליו, שאלתי אותה (מרחוק) למה כשיש מלא אנשים בתור היא סוגרת את העמדה. היא החלה להתווכח ואז הזכרתי לה ממי היא מקבלת את המשכורת (מהמיסים שלנו).

המנהלת הגיעה לעמדה, מגוננת עליה וגורעת בי "שאילו הייתי בצד שלהם 10 דקות הייתי מבין"… ואני השבתי לה שזה לא מכבודי לעמוד שם. המאבטחים החלו לזרום לכיוון הדלפק במבט זועף, אילו היינו בסוריה, הם היו אוסרים אותי וסביר להניח שגם מתעללים מינית, אבל כמו בסוריה הם רואים בצרכיו של האזרח איום שיש להשתיק.

אנחנו נאלצים לשלם לביטוח הלאומי. זו עיסקה מאולצת, אף אחד לא שאל אותך אם אתה מסכים.

חלאות האדם שמנהלות את המדינה יודעות שזו עסקה בכפייה, המדינה אונסת אותך לשלם לה על שירות שאתה לא רוצה ולא צריך. הם יודעים שההסכם הזה חד צדדי, וכמו אדון במשטר הפיאודלי שאחזיק בשכירי חרב כדי לכפות על האיכרים לשלם לו מיסים, כך גם המדינה לא בוחלת באמצעים כוחניים, אלימים ורודניים להשליט את מרותה. אין לך ברירה, למדינה יש נשק, בתי סוהר ושוטרים.

האווירה העויינת בסניפי הביטוח הלאומי מוכיחה בעיניי את מה שכתבתי כאן, אילו המדינה היתה מקיימת חוזה הוגן ושקוף עם אזרחיה, היא לא הייתה זקוקה לשורת המאבטחים הבריונים והמוסד לביטוח לאומי היה דומה לעסק פרטי, כמו חנות היקב. מוסדותיה של המדינה: מבנים גדולים, מתנשאים ויקרים להחריד, מטרתם להפחיד את האזרח הקטן, מספיק להיכנס לקרית הממשלה, מול קניין עזריאלי בת"א ולהתרשם. בתוך מוסדות המדינה היא מדכאה כל ניסיון למרד. כשהאדם לידי ואני החלפנו מילים עם הפקידה העצלה מייד הגיעו מאבטחים חמושים עם אקדחים. צריך לדכא כל סממן של התמרדות!

הם, החלאות בשירותי הביטחון, בכנסת ובממשלה יודעים את זה. אך הציבור משתף איתם פעולה; שולח את ילדיו לבתי הספר, מתגייס לצבא, משלם מיסים, מצדיק את פשעי המלחמה שלהם, מעניק להם את הכוח לרדות בו, לבזוז את כספו, לשלול את חירותו וגרוע מכל – מאמין לתעמולה הדמגוגית שלהם. ישראל חזקה!

אז אגיד לכם את האמת: הם מפחדים.
הם מיעוט ואנחנו הרוב, יש להם שכירי חרב שסוגדים למדינה ולמנהיגיה ואילו אנחנו מאמינים בחירות האדם ובזכויות הפרט.

הם מנצחים בקרב אבל מפסידים במלחמה. אם אתה רוצה להפוך מעבד ללוחם, אם אתה רוצה לנצח את המדינה הבוזזת תקרא את
"המדריך לשוחרי החופש". כל מה שאתה צריך הוא לבצע ניתוק רגשי בינך לבין המדינה. ברגע שהדבר ייעשה המדינה לא תוכל לשלוט בך יותר כי היא עושה זאת באמצעות רגשותיך הלאומיים, אהבת המולדת, החגים, יום העצמאות, הטקסים, שירת ההימנון וכדומה. ברגע שתיהיה אדיש, ברגע שלא תעמוד יותר בצפירה ביום השואה וביום הזיכרון – תיהיה חופשי…

יתרה מכך: אתה יכול להחליף צד. אתה יכול לגרום למדינה להשתעבד אליך, לכרוע ברך, להתחנן, לשפוך עליך כסף והטבות. אתה גם יכול לגרום למדינה לחשוק בך, לכרוע על ארבע, לגרום לה לגנוח ובתמורה היא תחוקק חוקים שיטיבו איתך, היא תשמור עליך כי היא תרוויח כסף באופן עקיף מהפעילות שלך. תחליף צד, קרא איך לעשות זאת במדריך.