בצרפת צריך להיות בכושר

החיים עוברים בטיל. לחיות זה לא לעצלנים, במיוחד במדינה כמו צרפת, שלרוץ יכול בהחלט להיחשב כספורט לאומי.

להגר זה הרבה מעבר התחלה חדשה או להתחיל לדבר אנגלית ביום יום, להגר זה כמו למידת שפה חדשה. אתה לא תהיה אותו הבן אדם שהיית לפני שהתחלת את התהליך. זה משנה אותך, מבגר אותך ופותח לך את הראש לתחומים ודברים חדשים שלא הכרת קודם. פתגם גרמני [האהוב עליי] אומר "wer eine Fremdsprache lernt, zieht die hut for einer anderen Nation" – מי שלומד שפה זרה, מוריד את הכובע בפני תרבות אחרת. ואין ספק שהפתגם הזה נהפך למוטו שלי, הוא אומר הרבה דברים מעבר לצירוף מילים יפות שנותנות תחושה שנלקח מפואמה על שפות.

ללמוד שפה זה לא רק לדעת איך לומר סוכריה בצ'כית או בעיות תנועה בגרמנית, זה גם להכיר תרבות אחרת, שירים, מאכלים ואפילו קללות. וכשמהגרים למדינה חדשה, מבינים עד כמה תרבות זה דבר חשוב. כשמכירים את התרבות המקומית, לפתע מבינים את ההומור, הבדיחות שרצות ברשת ואפילו על הסיבות שמאחורי השביתה שכולם מדברים עלייה כל היום או מי היה הזמר ההוא שנפטר לא מזמן.
ומה שהמכינה המדהימה שלי עושה, זה הרבה מעבר ללמד צרפתית. זה פשוט ללמד את התרבות הצרפתית לעומק. זה לא רק עוד קורס שמתרגלים בו דקדוק, מדברים, שומעים קטעים מסרט צרפתי אקראי וחוזרים הביתה. המכינה הזאת מכינה באופן עקיף לחיים בצרפת. זה לדעת את המשמעות של הפתגמים והביטויים, למה כיכר הרפובליקה נקראה ככה ואפילו למה הצרפתים כל הזמן משווים את עצמם לאנגלים.

צרפת, ארץ הדברים הלא הגיונים 

הידעתם שארמון האינווליד Hôtel des Invalides היה בעצם מעין סוג של בית חולים בו טיפלו בחיילים נכים שלא יכלו להילחם עוד, וכך מנעו מהם להתדרדר לפשע ; הארמון נבנה תחת שלטונו של לואי ה-14 בתקופה בה החיילים ליטרלי שימשו כבובות שחמט של המלך. לא רק שרובם גייסו בכפייה, גם לא היו משלמים להם. כשאתם בצבא וחושבים עד כמה נדפקתם, תסתכלו על הצד החיובי, לפחות משלמים לכם *משהו* חח

הם חיו אך ורק ע"י בזיזה וגניבה מהאוייב (או מהכפרים שמסביב, במקרה והם שירתו בצרפת) ובעצם, כשחייל "סיים את תפקידו" בין אם הוא נפצע באופן שלא אפשר לו יותר להילחם או בן אם הוא הזדקן, הוא היה נשאר בלי כלום, בלי כסף ובלי אמצעי לדאוג לעצמו. ואותם חיילים, שחיו על גניבה, פשוט המשיכו בדרך חייהם – ונהפכו לפושעים. ולשם כך המלך הקים את הארמון הזה. לפני זה, כששמעתי את המילה אינווליד דמיינתי ישר סבתא רוסייה מקללת פרחח צעיר, לא עלה ברוחי שזו מילה צרפתית ישנה שפרושה "נכה".
בכל קורס אחר, מלמדים אותנו על תחום אחר בתרבות הצרפתית. בשיעור אחד המורה מפרשת לנו ביטויים צרפתיים, בשיעור אחר צופים בסרטים צרפתיים קלאסיים, בשיעור נוסף לומדים על ההיסטוריה של צרפת "על קצות האצבעות" וכרגע, בדגש על פריז, על מונומטים בעיר ומה המשמעות של נפילת הבסטיליה ומי היה לואי-פיליפ.

אחרי חצי שנה במכינה, לפתע כשאני רואה למשל שלתחנה במטרו קוראים "פרנסואה מיטרו" או רחוב "ז'ול פרי" אני מיד מזהה את הבן אדם, כמו שאני מזהה בארץ רחוב "הרצל" או "רוטשילד" ; שאני נתקלת בקריקטורה שמבקרת את הממשלה, פתאום, אני מבינה את המשמעות ולא סתם צוחקת כי הציורים משעשעים. אני כבר מכירה באמת את פריז, וכבר לא מרגישה מבולבלת שאומרים "הגדה השמאלית", "הגדה הימנית" ו"הרובע החמישי", "הרובע העשירי". אני כבר לא טובעת באינספור שאלות לא רצוניות שמציפות את ראשי, "מה זה?", "איפה זה" …

קריקטורה שמשווה בין צרפת של ימינו וצרפת ערב המהפכה, שרומזת לנו שבעצם כלום לא השתנה

להכיר את התרבות המקומית זה המתכון להצלחה ולהשתלבות. זה לא פחות חשוב מלדעת את השפה היטב. כשמגיעים למדינה חדשה, מבינים שלא משנה כמה הצטיינתם בשפה בארץ, אתם מקבלים סטירה בלחי ומרגישים כמו עולה חדש. לפתע, לא מבינים מה הכרוז צורח ברכבת וכל השלטים בשפה החדשה מבלבלים אתכם לגמריי, וכשאתם רוצים לשאול משהו את המוכר, לפתע מרוב לחץ אתם משתמשים בזכר במקום נקבה, או שמשתמשים במילים אשר דומות למילה המקורית שרציתם לומר. "תביא לי בבקשה טירה, הו, סליחה, כובע, לא, התכוונתי בכלל טוסט".

אז מה למדתי על צרפת ?

אוכל – הצרפתים מתפארים במטבח שלהם וביננו ? עם כמה שאני מתה על התרבות הצרפתית, האוכל הצרפתי ברובו לא משהו בכלל. יאמר לזכותו של המטבח הגרמני שגדלתי עליו וחשבתי כל חיי שהוא מגעיל, שמסתבר שכל המאכלים שחשבתי הם צרפתיים הם בכלל גרמניים וגם אם אני לא אוהבת נקניקיות יש עוד הרבה אוכל טוב …
לא כולל את המאפים והקינוחים, כי בזה, אין ספק, הצרפתים אלופים. אבל המטבח הצרפתי לא משך אותי בכלל, אני לא מבינה מה מלהיב בלאכול צדפות חיות בערב כריסמס ולאכול בשר חצי מבושל [דוחה וגם מסוכן], להתלהב מרקלט – אפשר לומר שזה "מקביל" לניגוב החומוס הישראלי – מזמינים חברים, פותחים קופסאות שימורים של מלפפונים חמוצים, מוציאים את כל הנקניקים שיש במקרר ואז לוקחים מחבת מיוחדת וממיסים עלייה סוג גבינה שנקרא "רקלט" ופשוט שופכים את זה על כל זה ואוכלים. גועל נפש. מיותר לציין שאני גם שונאת מלפפונים ושגם אני לא נוגעת בבשר מעובד [שזה גורם לי לא פחות בעיות בצרפת ולפרצופים חמוצים שרומזים שאני בעייתית באוכל, אבל שיקפצו לי], אני גם לא מבינה איך זה הולך עם גבינה. הזמינו אותי לרקלט, אכלתי את הגבינה עם באגט וזהו. הגבינה עצמה טעימה. לסנדוויצים. אני אישית מעדיפה פונדו, הרבה פחות נפוץ בצרפת אבל זה באמת מגרה, אין כמו לטבול פיסות באגט קריספי בגבינה רותחת.
עשיתי פונדו ביום הולדת שלי, עוד בארץ, עם משפחה וחברות. זה היה חוויה כל כך כייפית, אפילו שחלק מהזמן רק ניסינו לפתוח את הבקבוק יין XD
אבל למרות הכל מצאתי מנות צרפתיות שאני אוהבת כמו ביף בורגיניון, עוף בחרדל ועוד כמה …
תרשו לי לומר, המטבח הצרפתי לא מושלם כמו שאומרים. אני מעדיפה את הסטייק שלי וול דאן ואת האוכל של אימא … אני רוצה שניצל. אני גדלתי על שניצל, אני התחלתי להעריך שניצלים. בארץ רציתי להקיא מזה, כי רק את זה אכלתי. בחדר אוכל וגם בבית, כל היום רק שניצל. עכשיו אני מתגעגעת לזה. שניצל זה החיים.

אם יש משהו שהצרפתים מתמחים בו, זה מאפים ומתוקים

תחבורה ציבורית – אם חשבתם שהתחבורה הציבורית בארץ גרועה, תחזרו בכם, בצרפת היא אפילו יותר גרועה. אם אתם לא גרים בעיר הגדולה, נדפקתם. בצרפת, כמו שאני אומרת, צריך להיכנס לכושר. התזמונים של הרכבות לא משהו ולמשל כדי להגיע מהאוניברסיטה לבית שלי, אני צריכה לקחת מטרו, לרוץ את כל התחנה התחתית של châtelet les halles וזה כולל לרדת מלא מלא מדרגות ולהימנע ממכשולים שביניהם נמנעת איש שלוקח את הזמן שלו שצועד לאט כמו צב ובמקרה גם שמן והוא תופס את כל המעבר במדרגות ולא נותן לך לזוז, שני ילדים שהתחילו לריב דווקא באמצע הדרך וגם עוד בחור שהחליט לקחת איתו את כל הבית שלו ועוד שנייה המטרייה שלו משפדת אותך בבטן, כשאתה חצי קווץ מאחורי עוד 3 אנשים שממההרים גם הם …
ולא רק זה, מסתבר שיש ספק שאתה שומע שהרכבת הגיעה, אתה רץ בטיל בשטח שנראה פנוי, ולפתע צצים עוד 3 אנשים שהולכים בכיוונים שונים, ואתה כמעט נתקל בהם. ואז עוד מדרגות אינסופיות, ולפתע אתה שומע ביייפ שמודיע את סגירת הדלתות, ואתה רואה את הרכבת שלך, את הכיוון שלך, בתחנה. והרכבת הבאה, עוד חצי שעה. אתה רץ כמו טיל נכנס לרכבת ובדיוק על הדקה הדלת האוטומטית נסגרת וכל הנוסעים מוחאים לך כפיים. פאדיחות.
זה מבלבל. לכל קו יש 5 כיוונים שונים וצריך לבדוק היטב שהרכבת שמגיע היא בכיוון הנכון, זה רשום למעלה בטלוויזיה, והן באות בהפרשים של רבע שעה בשעות לחץ וחצי שעה-40 דקות בשעות רגועות. כיוון שאני לא גרה בפריז, "נדפקתי" חח.
כששואלים אותי איזה ספורט אני עושה, אני ישר עונה, "אני רצה לרכבת כל יום". הרי ככה שומרים כאן על הגיזרה אחרי כל הקרואסונים והpain au chocolat שטוחנים כל היום (:

אתמול הייתה בעיה עם הרכבות וכל הרציפים היו עמוסים באנשים נואשים [ואני ביניהם] שרק רוצים הביתה. כל הרכבות עוקבו וחלקם נעצרו בתחנה ועמדו במשך דקות שלמות דוממות ומפוצצות עד אפס מקום. וכל שנייה העובדת עידכנה ברמקול לגבי שינויים של רציפים ולוחות זמנים ותחנות. ואז, לפתע, לאחר שהיא הודיע שהרכבת לא תעצור בתחנות מסויימות, היא הוסיפה: "הבחור שעומד ברציף 1 וצוחק, הסיטואציה לא מצחיקה. תפסיק עם זה בבקשה!"
הייתי מופתעת ומשועשעת בו זמנית. בצרפת, הכל אפשרי. לא סתם קוראים לה ארץ החירות.

התחבורה הציבורית לא הכי יעילה, אין יום שבו אין רכבות מאחרות או מבוטלות. אתמול.

יוקר מחייה – יקר. פשוט יקר. בהשוואה לצרפת. אני רואה את המחירים במחוזות אחרים בצרפת ובא לי לבכות. חצי מפריז. חצי. בושה. בפריז בלתי אפשרי למצוא דירה ראוייה למחייה במחיר שפוי, העיר כל כך צפופה ואפילו הצרפתים שונאים אותה. לא פריז שחלמתי. בהשוואה לבירות האירופאיות, פריז לא משהו. מזוהמת, מלוכלכת, מלאה במהגרים, פקקים גרועים פי 2 מתל אביב … נהנתי הרבה יותר בטולוז. בפריז האוכל לעיתים אפילו יקר יותר מהארץ, בעיקר הפירות. למשל, 20 שקל קילו תפוזים. אפילו בארץ תפוזים עולים 4-5 שקל לקילו, כל השנה. ואפילו השווקים יקרים. במקרה מצאתי חנות שבה מוכרים פירות בקילו ליורו, ולמרות שהיא היפר רחוקה מהבית שלי ונמצאת ליד האוניברסיטה, אני מוכנה לנסוע עד לשם רק כדי לקנות פירות במחירים שפויים. אפילו בעיר שלי האוכל יקר ! אני צריכה לנסוע לקחת 2 אוטובוסים כדי להגיע לסופר במחירים שפויים …

מזג אוויר – לא, החזאי לא השתגע. המזג אוויר כאן הפכפך באופן קיצוני ברמה ששבוע שעבר, ביום שני היה 14 מעלות ושמש ולמחרת ירד שלג והטמפרטורות ירדו למינוס 3. כן. אבל עדיין, כל עוד אין חום מסריח עם לחות אני יכולה להתמודד.

אז נכון, צרפת לא מושלמת ויש שם הרבה פאקים, אבל עדיין אני מעדיפה אותה על פני הארץ. היתרונות עולים על החסרונות, למשל איכות חיים גבוהה יותר, מזג אוויר קר, מערכת חינוך ואוניברסיטאות איכותיות, יופי וארכיטקטורה עוצרי נשימה. במיוחד שהבנתי שכדי לחוות את צרפת שאני אוהבת צריך להתרחק מהבירה וללכת לערים אחרות. ליון, דיז'ון, טולוז, נאנט, בורדו … לא חסר. השאלה היא, איזו עיר הכי תתאים לי ותענה על הציפיות שלי לפחות ב-90% ? אחרי הכל לא קיימת העיר המושלמת, וצריך לפחות להתפשר על משהו … ונכון לעכשיו, אני בפריז.
"אל תשכחו שלכל אחד מכם יש אישה זקנה מהרובע השישי שצועקת "פרחח עלוב" בראש" אמרה לא מזמן אחת המורות שלי. כשמורים מדברים באופן חופשי ומלא הומור עם התלמידים, אין ספק שזה תורם לתחושה השייכות.