ורשה בחמישה ימים

חזרתי מחופשה קצרה בורשה. זה מפתיע כי מעולם לא התעניינתי בפולין בכלל ובוורשה בפרט, למרות שאיכשהו יצא שהרבה מהחברים הטובים שלי מהארץ הם ממוצא פולני.

הגעתי לוורשה ביום רביעי שעבר, מזג האוויר היה נעים ושמשי, ובדרך נזכרתי בחוויה שנחרטה בזכרוני בבידוק הביטחוני בשדה התעופה בלונדון. במכונת השיקוף המזוודה שלי לא עברה את הבדיקה ונאלצתי להגיע לעמדת הבדיקה הידנית. הבודק פתח את המזוודה והחל לפשפש בעדינות בתיק רחצה. את משחת השניים הוא שלף ושאל למה לא הכנסתי אותה לתוך השקית המיוחדת שמחלקים בתחילת הבדיקה, התנצלתי. ואז הוא הוציא את קופסת הקונדומים והניח על השולחן בזמן שכל האנשים מאחורי מסתכלים. על הקונדומים הוא היה סלחן אבל לא על החומר סיכה שהוא מצא ואני מתוך מבוכה שתקתי ולא אמרתי מילה…

הוא הסתכל בצג המסך של הסריקה ואמר שיש עוד נוזל חשוד בתיק. לאחר חיפוש קצר הוא מצא קופסת קרטון קטנה עם בקבוקים זעירים ממולאים במים מכנרת, שמן זית ואדמה מהארץ, קניתי את זה בחנות מזכרות בישראל. מייד אמרתי שזה מתנה ליוהנה ידידה שלי שביקשה שאביא לה מישראל.

הבודק שאל "אתה מישראל?"
ואני השבתי "כן, אני יהודי אבל היא נוצריה"
ואז הוא הכריז בהפתעה מוחלטת "אני אתאיסט". הסתכלתי עליו המום. פעם ראשון שנציג מטעם המדינה אומר לי דבר כזה. טוב, אני לא בישראל, אני בבריטניה!

מתוך התלהבות אמרתי לו שבעיניי שדת, כל דת, מגבילה את החופש, פוגעת בזכויות האדם ולמעשה אני גם אתאיסט. כך מי הכנרת, שמן הזית וחומר הסיכה הקדושים עברו בהצלחה את הביקורת 🙂

למטוס הגעתי מחויך עד שגבר ממוצא אפריקני התיישב לידי והחל לפטפט וריח עז ומסריח נדף ממנו, זה היה דוחה. בדרך כלל קיים אצלי צורך נפשי לברך אנשים ולפטפט איתם, אבל הריח היה נוראי. הסירחון החזק גרם לי להירדם מייד, אפילו לא שמתי לב שהמראנו… ואז התעוררתי לקולות של בליסה רעשנית, כאילו לא מספיק שהאדם הזה מסריח הוא גם החליט להביא חטיפים מסריחים ביותר. "למה אתה מסריח?" רציתי לשאול אותו והיה נראה שחוסר המודעות לריחות סביבו גורם לו לחבב דברים מסריחים.
הסתכלתי מאחורי וראיתי שחלק מהמושבים שצמודים לדלתות החירום ריקים, אלו מושבים יקרים יותר בגלל שיש מקום גדול יותר לרגלים אז עברתי לשם במהירות ונהנית מטיסה נעימה. כשאפריקאי הסתובב וראה שעברתי הוא בטח חשב לעצמו בגלל שהוא שחור, רציתי להגיד לו שלא, זה בגלל שהוא מסריח אבל הוא היה נעלב.

התגוררתי במרכז העיר העתיקה, אולי המקום היפה ביותר בוורשה. ההליכה ברחובות העיר העתיקה הזכירה לי במקצת את סוג הלקוחות שקונים בטיב טעם בישראל: אנשים בהירי עור, אין חרדים או מוסלמים.
כמו שפעם נהג מונית ברומא העיר את תשומת ליבי שכל ערי הבירה האירופיות דומות: הן קוסמופוליטיות, מתקדמות עם מערכת תחבורה משוכללת (רכבת תחתית), הם סובלניות לתיירים (חוץ מפריז?), והן מתפקדות באותם מערכת ערכים של כבוד לזכויות הפרט תוך התמקדות באדם. הרבה הופעות רחוב, המון דוכני גלידה (הפולנים זוללים גלידה בכמויות מטורפות), מלא אירועים וחוויות, פשוט כיף להרגיש את האווירה, את האנשים, לנסות את המאכלים המקומיים ופולין זולה מאוד. רק להמחשה דירת חדר בפרברי ורשה (איזור 2) עולה 500 ₪ לחודש! גלידה איכותית כדור אחד עולה 3 ₪ בלבד! (בישראל המחיר מתחיל בסביבות 15 ₪ לכדור).

הרחוב שמחבר בין העיר העתיקה למרכז העיר נקרא Krakowskie Przedmieście ונהנתי לצפות בפעילויות והאנשים. בדרך כלל, לפולנים יש הבעה רצינית וחסרת שמחת חיים, אבל ברחוב הזה בעזרת הגלידות שזללו היה ניתן להבחין במעט אושר על פניהם.

שמתי לב שבכל עיר בירה אירופית סגנון הבנייה יפה ואסתטי, אם זה קירות הבתים, האיורים, צורת הדלתות והחלונות וכמובן הגגות האדומים עם הארובות. הפתיע אותי לגלות שהבנייה בוורשה, עיר קומוניסטית לשעבר יפה יותר מערי ישראל. התמ"ג לנפש בישראל (37 אלף דולר) גבוה ב- 40% יותר משל פולין (26 אלף דולר) ולמרות שישראל "מתקדמת יותר" הבנייה בארץ מכוערת. למה? כנראה בגלל חוקי הבנייה הסוציאליסטים בארץ, הרגולציה, ההתערבות הממשלתית והעירונית יצרו רחובות מכוערים לכל אורכה ורוחבה של ארצנו הקטנה. גם הבנייה המודרנית בישראל היא חסרת נשמה (ויקרה להחריד). פעם גרתי באבן גבירול מול כיכר רבין. הרחוב, אמנם מלא מסעדות ומקומות להסתובב אבל הרחוב מכוער. נכון, אנשים מתרגלים לכיעור, אבל זה עדיין נשאר מכוער. הבנייה בישראל מכוערת וזה נשאר לדורות.

יוהנה הציעה שנלך למוזאון פולין שמספר על ההיסטוריה של היהודים באירופה ופולין. למרות שמוזאונים משעממים אותי הסכמתי. אכן המוזאון היה משעמם במידה לא מבוטלת אבל אחת התובנות שהתחוורו לי הייתה שהיהודים נדדו באירופה והקימו קהילות משגשגות, אבל אז המקומיים שהיו נבערים מדעת התעצבנו עליהם והחלו להרוג. דבר שבעיניי הוא עניין סוציולוגי ולא ממוקד דווקא נגד היהודים, אני מתכוון שמשום שליהודים היה אורח חיים שונה, היה קל להסיט המקומיים נגדם. היהודים נדדו ממקום למקום, הצורך לשרוד והמיומנות שרכשו הביא אותם להצלחה בכל מקום שהגיעו אליהם (קצת מזכיר מהגרים שמצליחים יותר מהמקומיים) אבל בסופו של רוב יהדות אירופה הושמדה במהלך פוגרומים והשואה.

היהדות היא הדת העתיקה בעולם, רק אחרי אלף שנה הגיע הנצרות ורק אחרי אלפיים שנה הגיע האיסלאם. הייתי מצפה שליהדות יהיה קהל המאמינים הגדול ביותר אבל בפועל המצב כזה:

• קרוב ל- 2.5 מיליארד נוצרים חיים בעולם.
• קרוב ל- 2 מיליארד הם מוסלמים.
• יותר ממליארד הינדואיסטים.
• יותר מ- 500 מיליון בודהיסטים.
• בקושי 14 מיליון יהודים. איזה כישלון מהדהד!!! (ואלוהים אחד שלא עמד בהבטחה שלו לאברהם "כי-ברך אברכך, והרבה ארבה את-זרעך ככוכבי השמיים, וכחול, אשר על-שפת הים", בראשית פרק כב, פסוק יז)

התחלתי לערער למה היהדות נכשלה במספר מאמינים כה זעום. אחד הסיבות בעיניי שמספר זניח הוא משום שלא היה להם ארץ משלהם. משום מה היהודים באירופה ובארצות ערב נדדו מסביב לעולם אבל ויתרו על התיישבות בארץ המובטחת. גם לפולנים היו מלחמות עם רוסיה וגרמניה ושטחם הצטמצם אך הם נלחמו חזרה עבור הארץ שלהם, הם לא נדדו. והיהודים? נדדו ונרצחו. הישג מפוקפק לעם עם היסטוריה מפוארת וארוכה כל כך.

המסקנה שלי שאנשים צריכים להקים בית במקום אחד, לא לנדוד. רק לאחר שהכתה שורשים אתה יכול לצמוח אבל אז אתה מוותר על יכולת הנדידה שלך. כשהקמתי את האתר הזה לפני שמונה שנים הכינוי שלי היה הישראלי הנודד אך לאחר 4 שנים בלונדון בה מצאתי את ביתי אני אמור להחליף את הכינוי כי אני כבר לא נודד. מניסיון חיי כמהגר במדינות שונות, אני חושב שההתבססות במדינה אחת הוא חיוני לשגשוג. אז נכון שאפשר לטייל בעולם, אבל אם אתה רוצה להתבסס, אז עליך לבחור מקום אחד.

לסיכום
אהבתי – אוכל טעים, מקומות חביבים לטייל, תחבורת ציבורית יעילה, זול, הדור הצעיר מדבר אנגלית שוטף. נשים בהירות שיער וכחולות עיניים למי שאוהב.
פחות אהבתי – חלק מהפולנים (במיוחד המבוגרים עם המנטליות הקומוניסטית) חשדנים ולא נעימים לשיחה.