הביקור בישראל 2018 – ביקורת הדרכונים

בשנה שעברה (2017) ביקרתי לראשונה בישראל מאז שעברתי ללונדון וכתבתי על החוויות החיוביות במאמרים: אני יוצא לנופש בישראל וישראל מעוררת השראה. לא בדיוק מאמרים שהייתם מצפים ממישהו שהקים אתר שמעודד ישראלים לרדת מהארץ, אבל עם השנים בחו"ל הגישה הלוחמנית מתרככת ואתה מכיר גם בצדדים החיובים ולא רק השליליים שיש בארץ כמו שיש בכל מדינה בעולם.

השנה (2018) נסעתי לביקור של שבועיים שהחל ביום חמישי, ב- 1 למרץ 2018: בשש בבוקר אני מתעורר ומגלה שהשלג שירד בלונדון בימים האחרונים נערם על המדרכות והמכוניות. מחזה מרהיב. דווקא בימים שירד שלג לא היתה רוח חזקה ולכן היה נעים לטייל ולראות את יופיו של הטבע מבקר בעיר. לבן כמו קצפת, עם צורות שונות ומעניינות שמגרה אותך לגעת בו. היתה תחושה של חג שנמשך כמה ימים, תושבי לונדון נראו משועשעים.

מצאתי טיסה משתלמת ב- EasyJet בתאריכים נוחים, כך ששדה התעופה היה Getwick בדרום לונדון. כדי להגיע לתחנת הרכבת ויקטורה משם יש רכבת מהירה לשדה התעופה לקחתי מונית Uber. הנהג מוחמד שלא הכיר היטב את האיזור עצר במקום אסור ואוטובוס מאחורינו החל לצפצף (נדיר), אז נלחצתי וכשפתחתי את התא מטען האחורי של הרכב הוא חזר לי על הראש בעוצמה משולשת. מרגע זה הכל התחיל להשתבש. כשהגעתי לרכבת קיבלתי הודעה שהתוכנית כלשהי שתיכננתי לסוף השבוע בישראל מבוטלת (מאכזב). בשדה התעופה גילתי את נפלאות הטכנולוגיה שבאיזור מסירת המזוודות הכל היה ממוחשב, ללא יד אדם, שזה היה יעיל, אבל ברגע שהנחתי את המזוודה התחוור לי שעליי להוסיף עוד 36 פאונד (טיפ: תקנו מראש מקום למזוודה שניה ותחסכו כסף), בדיוטי פריי קניתי כמה שוקולדים מתנות למשפחה ולחברים שעלו קרוב ל- 60 פאונד ולמטוס הגעתי בזמן כי אני שונא לאחר.

לידי ישבו שני צרפתים שטסו לראשונה לישראל לחופשה בת ארבעה ימים וקיבלו ממני הדרכה מפורטת איפה לבקר בת"א ובזמן שאנחנו מדברים אני מגלה שעבר כבר חצי שעה והמטוס עדיין עומד במקום. אחרי שעה של ישיבה ללא תנועה מודיעים שיש תקלה טכנית במטוס. שלושה טכנאים נכנסים לתא הטייס, מנסים לסדר משהו ואז נאמר לנו שהמטוס לא כשיר לטיסה ועלינו להחליף מטוס. יצאנו בעיכוב של שעתיים וחצי, אבל מה זה משנה, כי אני עדיין באווירה של חופשה ויש לי שבועיים.

כשאנחנו יורדים מהמטוס והולכים לאוטובוס שיקח אותנו לטרמינל אני מרגיש את מזג האוויר המלטף והחם בישראל. הרגשה נהדרת שתסתיים תוך כמה דקות…

ברוכים הבאים לישראל

אני מגיע שבע רצון מסיבות לא רציונליות לאולם הענק של ביקורת הדרכונים ורואה מולי בסביבות ארבע מאות איש ממתינים בתור. מתוך 20 עמדות בדיקה אם לא יותר היתה רק ביקורת דרכונים אחת פעילה! אני נמצא בשוק של כמה שניות, מנסה להבין אם זה בדיחה לא מוצלחת, אבל עיניי רואות נכון. תור אחד, שמן במיוחד של 400 אנשים לביקורת דרכונים אחת. בנתיים אני נשאר רגוע. אמנם נולדתי במדינה הזאת, אמנם עברית היא שפת אימי, אבל הבית שלי עכשיו בלונדון, לא צריך לקחת ללב.

אני ממתין והתור בקושי מתקדם, אז אני שומע צעקות ומבחין באנשים שהולכים מכות ממש מול ביקורת הדרכונים. אנשים מתחילים לצלם והם ממשיכים לקלל ולהרביץ. מהומה. אני ממשיך להמתין חצי שעה. אנשים דוחפים, אבל לא כולם, היו הרבה ישראלים מנומסים שעמדו וחיכו בשקט. אנשים מנסים לעקוף, יוצרים תורים חדשים, בנתיים נפתחת עמדת ביקורת דרכונים נוספת, שלא ממש עוזרת כי אנשים נוספים מגיעים מטיסות אחרות.

השוטרת מביקורת הדרכונים עושה הפסקה כל חמש דקות וצועקת על האנשים להתרחק מהעמדה, מאחורי הקו. בשלב מסויים אישה קשישה פולטת בייאוש את המשפט 'אתם גורמים לנו להתנהג כמו חיות'. הרגשתי את הכאב של האישה הזאת. ראיתי איך המדינה הבוזזת מתעללת באזרחיה כי אין להם חלופה אחרת. בעצם יש להם! עמדות ביקורת הדרכונים הביומטריות. מי שהיה לו דרכון ביומטרי יכל לדלג על הסיוט.

למזלי, אין לי דרכון ביומטרי. את הדרכון הישראלי חידשתי פחות מחודש לפני שההוראה להנפקת דרכונים ביומטרים נכנסה לתוקף, כך שזכיתי להינצל מהמאגר הפשיסטי של מדינת ישראל. אין לי מילים אחרות מלתאר את הזוועה שמדינת ישראל גורמת לנו. זו המדינה היחידה בעולם מבין המדינות המערביות שהקימה מאגר של כל אזרחיה במקביל להנפקת תעודות ביומטריות. המאגר הזה לא קיים בשום מדינה אחרת, במדינות אחרות הנתונים של האזרחים לא נשמרים יחד, אלא מוכנסים לתוך השבב הביומטרי ללא מאגר. רק במדינה בעלת תפיסה פשסטית יש מספיק תמיכה לרמיסת פרטיות האזרח במסווה של ביטחון והגנה. ראינו כמה עלובה המדינה בהגנה על הרישמון של משרד הפנים. המאגר של כל תושבי ישראל נמכר והופץ באינטרנט בחינם לכל דורש. לכל מדינה ערבית או מוסלמית יש את המאגר הזה, גם לארגוני הפשע יש ועכשיו הממשלה יוצרת מאגר ביומטרי וזו רק שאלה של זמן עד שהוא יפרץ או שמישהו שאמון עליו יפיץ אותו תמורת שוחד. אנשים חפים מפשע יאושמו בפשעים שלא בצעו בעזרת מניפולציה של המאגר הפרוץ, גם יהיה יותר קל לעקוב אחרי אזרחים תמימים ותמיד ימצאו אנשים שישתמשו במאגר הביומטרי הפרוץ למטרות רעות. המדינה היא הראשונה.

עברה יותר משעה, התור התקדם לאט וגם אני דחפתי קצת, אחרת לא הייתי מתקדם בכלל. בשלב מסויים הצלחתי להבחין בשורה הראשונה של העומדים בתור, אלו היו חבורה של חיילים משוחררים שהם הרי "הילדים של כולנו".

הבחורים הצעירים האלו החליטו שהם מנהלים את ביקורת הדרכונים, הם סיננו אלו אנשים יגשו לעמדת הבידוק הביטחוני, כמובן שלחברים שלהם בתור העוקף הם נתנו עדיפות. וכך, אני עומד ומשתומם. שאלתי את הבחורה שלידי "מה נראה לך הם עושים?" גם היא ניסה להבין. אני מסתכל מסביב והאנשים נראים כועסים אבל לא נוקפים אצבע. באותו הרגע התחוור לי תובנה מדהימה:

מדינת ישראל איבדה למשך שעתיים את הריבונות שלה בביקורת הדרכונים בשדה התעופה.

אני מניח שהמקרה הזה היה יוצא דופן וברוב המכריע של המקרים אנשים ממתינים זמן סביר, אבל אימפריות לא קורסות ביום אחד, הכירסום בכוחם מתחיל בהדרגה ובקטן. אז ישראל איבדה את החוק והסדר למשך כמה שעות בביקורת הדרכונים בנתב"ג – זה לא ביג דיל. המטוס F-16 המתקדם ביותר של חיל האוויר הופל על ידי טיל רוסי מדור ישן SA-5 בשטח ישראל – אוקיי, גם לטובים ביותר זה קורה. וראש הממשלה קונה גלידה בעשרת אלפים ש"ח על חשבונינו – אבל זה היה מזמן. אוסף המקרים האלו ועוד רבים אחרים מעידים על הכירסום בכוחה של המדינה להשליט ריבונות. בשטח הריבונות מתכרסמת ובצמרת עסוקים בזלילת גלידה ועישון סיגרים.

בדצמבר 2017 הייתי באחד משדות התעופה בסין, אף אחד מהנוסעים לא אעז לפקפק בריבונות שלהם. השוטרים והשוטרות הסיניות היפות היו צעירים מאוד, אבל שידרו באופן ברור: בסין אתה תתנהג על פי החוק. באירופה אותו הדבר אבל עם סטייל ואז ראיתי את הבזיון בביקורת הדרכונים בישראל. זה היה צורם.

במשך חמש דקות הבטתי בחיילים המשוחררים שהחליטו לקחת את החוק לידיים ואז זה קרה: בלהט של התקף זעם דחפתי את כל האנשים שהיו מלפניי וניגשתי לאחר הבחורים ושאלתי אותו 'מה אתה עושה כאן?' הוא התבלבת לרגע ואז שאלתי אותו 'למה אתה לא ניגש לעמדה?' האמת שהייתי נסער, אני לא זוכר מה הוא ענה. מאות אנשים הסתכלו עליי והשוטרת בעמדת הבדיקה הביטחונית החלה לצעוק דווקא עליי. אמרתי לו "אתה הישראלי המכוער" וניגשתי לעמדה, סלקתי משם מישהי שנדחפה והבאתי לשוטרת את הדרכון הישראלי. היא ראתה שאני נסער ושתקה, פישפשה בדרכון, ומאחורי אני שומע את החבר'ה צוחקים.

השוטרת שאלה בנעימות 'יש לך גם דרכון זר?', עניתי שכן והיא הציעה 'בהזדמנות הבאה שתגיע לשדה התעופה תירשם איתו', אמרתי לה: 'הדרכון הזר הוא רכוש של מדינה אחרת!' והיא השיבה בחיוך 'אתה לא חייב, זו המלצה להקל עליך בפעם הבאה'. הפרטיות היחידה שיש לי מהמדינה הזאת שדדה אותי במס מופקע, גייסה אותי לצבא בכפייה הכריחה את הוריי לשלוח אותי למסגרות חינוכיות לא מתאימות היא הדרכון הזר. לא רוצה להביא להם, הרי הם יצלמו אותו ויוסיפו אותו למאגר שלהם, לא בשביל להגן עליי חלילה, אלא זו עוד דרך לפקח על אזרח ישראלי בעל דרכון זר.

אספתי את המזוודה והגעתי לאולם קבלת הפנים. אף אחד לא חיכה לי וטוב שכך, כי אחרי הטראומה הזאת לא הייתי במצב רוח ידידותי במיוחד. הגעתי לרכבת שכמובן איחרה בכמה דקות וניסתי להחליף את כרטיס הסים שלי מישראל שקניתי לפני חמש שנים. מסתבר שהכרטיס סים הישראלי הוא micro ושנה שעברה קניתי טלפון חדש (סמסונג 8S) שיש לו כרטיס nano, אז הסתבר שהוא לא התאים ובטיפשותי אפילו לא בדקתי, אבל חבילת אינטרנט עשיתי עוד לפני שהגעתי.

זה היה כבר שמונה בערב והבנתי שאת הדרך לחבר בת"א אצטרך לעשות מהזיכרון כי גם לסים הבריטי לא היתה קליטה טובה וגוגל מפה לא עבד.

רגע לפני שהרכבת החלה לנסוע, אני שומע קולות של בחורים צעירים מתקרבים לכיוון המושב ומקיפים אותי ואז הבחור שהתיישב מולי נעץ בי מבט ועוד לפני שאני מבין הוא שאל "אפשר לשאול אותך שאלה?", ואני שאלתי "זה היית אתה בביקורת הדרכונים?", הוא משיב שכן, ואני רואה שאני מוקף בחברים שלו עם חיוך דבילי מביטים בי. "למה קראתי לי הישראלי המכוער?" הוא שאל. איך זה יכול להיות שהם עלו לרכבת ומצאו אותי, תהיתי. הם לא עקבו אחריי וזה ממש יצא במקרה. ביש מזל.

השבתי לו שההתנהגות שלו והחברים שלו מייצגת את הישראל המכוער במיטבו, הוא ניסה להגן על עצמו בטענה שבגלל שהיה תור נוסף ועמדת ביקורת דרכונים פעילה אחת, אז הם החליטו שפעם יגש אדם מתור הראשון והפעם השניה מהתור השני. אני אמרתי מה שאמרתי והם הקשיבו, לא הסכימו, אבל כיבדו אותי. טוב, הם לא היו ערסים מסתבר.

יצאתי בתחנת הרכבת ההגנה, מחפש כספומט להוציא כסף. מצאתי רק כספומט אחד של חאפר, לא בנק, איפה שהם גובים עמלה של חמש שקל. זה מדהים כי בלונדון יש תחרות ויש כמה כספומטים במקומות מרכזיים, אבל בתחנת ההגנה ברכבת בת"א יש קומבינה של בעל הכספומט החאפר לתחנה, ככה הם עושקים את הלקוחות השבויים.

ניגשתי בעצבנות לכספומט ואז התחוור שנגמר הכסף. נאלצתי ללכת רבע שעה עם שני מזוודות ושקית מתנות לתחנה המרכזית כי זכרתי שיש שם כספומט של בנק. לפני שהבודק הביטחוני ביקש לפתוח את כל התיקים אמרתי לו "הנה הדרכון שלי תבדוק". "איזה דרכון?" הוא שאל ואני השבתי לו "ישראל", הוא התרצה. אני מהטובים. נכנסתי בלי לבדוק את התיק.

תחנה מרכזית חדשה לא חדשה בכלל, נראת כמו מזבלה, מריחה כמו שתן, מפוצצת בפליטי אפריקה שבשבילם היא מלון יוקרה. דיכאון.

הוצאתי 200 ₪ מהכרטיס Travel שעשיתי בבנק הדואר בלונדון ויצאתי לחפש מונית ספיישל.

עצר לי נהג אחד, שאל איפה? בדק במפה ואמר "שלושים שקל", אמרתי לו תודה והמשכתי ללכת. הוא נסע אחרי וציפצץ, צעק שהכתובת שה- GPS נתן היתה שגויה ובעצם הכתובת קרובה יותר ושאשלם לו כמה שאני רוצה. שכחתי שאפשר לשלם על פי מונה כי בלונדון אני משתמש רק ב- Uber אז הצעתי לו עשרים ושקל והוא היה מאושר.

הגעתי לחבר שלי והסיוט של אותו היום נגמר.

יצאנו לשדרות רוטשילד והיו מלא אנשים בתחפושת כי זה היה ערב פורים, היה יפה לראות אותם. אווירה שמחה שהפיגה מעט מהטראומה של שדה התעופה. הלכנו לאכול, אני הזמנתי המבוגר rare, וזה אגב, אחד הדברים הטובים שיש בישראל כי הרגולציה המטומטמת בלונדון אוסרת על המקומות למכור המבוגר במידת עשייה פחותה מ- medium. אחרי שלא אכלתי כל היום, זה היה טעים במיוחד.

למחרת בבוקר נסענו למתחם שרונה ומזג האוויר היה מקסים. אחר הצהרים נסעתי לבקר את המשפחה. היתה שיחה לבבית, ארוחת הערב היתה צנועה ואת השוקולדים חילקתי לכולם. עכשיו אחרי חצות ואני כותב את מה שעברתי בתקווה שהמשך הטיול בארץ יהיה מוצלח קצת יותר.