Sign In

Remember Me

הפנינה של רויי

הפנינה של רויי

אז רציתי לספר לכם היום על פסטיבל מגניב ומלהיב שנערך כל שנה בספטמבר בעיר נחמדה וקלאסית 15 דקות מפריז בשם Rueil-Malmaison. הפסטיבל הזה מוקדש כולו לאחד וליחיד – נפוליאון בונפרטה !
למי שלא יודע, הEmpereur חיי יחד עם אישתו בטירה המהממת של העיר, שלצערי הרב לא יצא לי לבקר בפסטיבל מפאת חוסר בזמן. הפסטיבל הזה כל כך ענק ומשרתע על כל מרכז העיר, עד שיום אחד לא מספיק כדי לבקר הכל.

התכנון שלי היה להגיע לטירה, לבקר בה, להתבונן בשחזורים ההיסטורים, לצלם טונות תמונות כפי שאופייני לי ולחזור הביתה. אולם, כשירדתי מהרכבת ולקחתי אוטובוס, החוורתי לגלות שזה לא הקו שמגיע לטירה ושהטירה רחוקה בקילומטר מאיפה שאני נמצאת. אחרי ששתי אנשים שאלו אותי איפה נמצא הרחוב ___ ואיפה נמצאת העירייה, כאילו שאני מקומית, ירדתי מהאוטובוס והחלטתי ללכת לטירה ברגל, עם גוגל מאפס. היה באותו יום מזג אוויר חם, 25 מעלות. אז הלכתי ונתקלתי בכמה מטר ממני, בחיילים במדים מתקופתו של נפוליאון. כולי בהתלהבות, התחלתי לעקוב אחריהם.

עוד ועוד עוברי אורח הצטרפו למצעד, עד שהגענו למרכז העיר, אל בניין העירייה ומוזיאון העיר, אחד הבניינים הכי יפים שראיתי איי פעם. כל הרחבה הייתה מלאה באוהלים מכאן ועד הודעה חדשה, ומלא מלא אנשים לבושים כמו בתחילת המאה ה-19 בצרפת, הבנות בשמלות מלמלה, הבנים במגבעות, queue de pie, צעיפים אלגנטיים ולפעמים גם קולוט וגם מכנסיים ארוכות. וביניהם גם חיילים, איך לא. זה היה כל כך מלהיב ! מלא מלא דוכנים של מזכרות, ענתיקות, ספרים על התקופה ואפילו מדים !


אנשים במדים תקופתיים, בכל מקום !!!

לאחר סיבוב קצת ברחבה, נכנסתי אל אחד הבניינים היפים ביותר שראיתי, שמשמש כמוזיאון של העיר. בחינם כל השנה ! המקום היה הומה אדם וסיפר את כל ההיסטוריה של העיר, מהתקופה הפרהיסטורית (!!) ועד ימינו. היו שם בובות של חיילים במדים, דגמים של בניינים, בגדים מתקופות שונות, דגלים ותעודות שונות ומשונות. הבניין מבפנים כל כך יפה, אלגנטי, מעוצב בסגנון הבארוק הצרפתי שאני כל כך אוהבת.

בשתי ארונות זכוכית מרהיבים ומרשימים התנוססו תעודות של ערים תאומות של העיר לצד פסלונים שמייצגים את המדינה. למשל, לדנמרק הם שמו ויקינג, ואפילו גיליתי שמאלמזון זאת העיר התאומה של קריית מלאכי ! הם שמו מנורה וברכת הבית, זה משום מה הצחיק אותי.

אחרי הסיור במוזיאון יצאתי אל הרחבה והתבוננתי בארכיטקטורה המהממת של העיר. היה זה יום יפה, הציפורים צייצו והיה מצעד של נגנים סקוטים שהחל להופיע. תמיד התלהבתי מסקוטים ומחמת חלילים, כשהייתי בת 12 הייתי מטורפת על סקוטלנד ואפילו חלמתי להגר להגר לשם, האהבה תמיד נשארה בצד (: מיד הצטרפתי לקהל הרחב שהתגודד מסביב ונשמתי נעתקה, בחיים שלי לא ראיתי במו עיניים אנשים מנגנים בחמת חלילים בלבוש מסורתי, זה היה כל כך מלהיב.

המשכתי להסתובב ונתקלתי בכל מיני אטרקציות שונות. בדוכן אחד אנשים הציגו לקהל איך ייצרו פעם דברים ממתכת, והכו במתכת לוהט על סדן, אחר כך בדוכן אחר היה בחור שלבוש באורח התקופה שהצטלם עם אנשים, בדוכן נוסף היה צייר קומיקס שצייר קומיקס על נפוליאון שמכר עותקים, חתם וגם צייר לאנשים ציורים שלהם לבושים ברוח התקופה [בתשלום, כמובן]. בכל דוכן היו דברים מגוונים, מענתיקות עד מזכרות, קומיקסים, אוכל מהתקופה, ספרים, פוסטרים, בובות, מטבעות ומדליות ועד שחזור של גיוס צבאי בתקופת נפוליאון ! אפילו היה דוכן שייצר תעודות בחינם לילדים שהם חיילים מצטיינים בצבא משהו כזה, ברח לי, בכתב יד תקופתי … ולרוע המזל כשהגעתי נגמרו להם התעודות והם אמרו לחזור מחר ):
היו עוד מלא אטרקציות מגניבות שלצערי לא יצא לי להיות בכולם. וכמובן, השתדלתי לא לקנות כלום כדי לחסוך כסף …

ואיך לא, התחלתי להיות רעבה. הגעתי לשוק במרכז העיר והתמוגגתי מכמות הפירות, יש לי חולשה לפירות יער, במיוחד לתותים ולפטל, והמחירים כמובן, הורידו אותי מזה. השוק היה כל כך יפה סביב הבניינים המהממים של העיר, וממול הבחנתי בדוכן שמוכר במאפים מתחילת המאה ה-19, והמוכרות כמובן, לבושות בשמלות תקופתיות ! המחירים היו יקרים אבל הרשתי לעצמי לקנות בריוש ביורו רק כדי לטעום. היה מאוד מאוד טעים.

לאחר מכן, בדיוק הבחנתי בהצגה בחינם שהתנהלה מול שוק הפירות והירקות. התייצבתי שם והתיישבתי בשורה הראשונה. מבוגרים וילדים כאחד צפו בהצגה, לא כל כך הבנתי על מה ההצגה כי מסתבר שהגעתי באמצע, אבל ממה שהבנתי, חייל הגיע לבית של זוג כפריים כדי לשכנע את הגבר להתגייס לצבא, ואז כשהוא בא לחתום על טופס גיוס, אשתו הופיע והחלה לאיים על החייל וקשרה אותו לכיסא. היא איימה אליו שאם הוא לא מבטל את הגיוס היא תעקור לו את כל השיניים. והחייל צעק "אנחנו לא בימי הביניים!"
זה היה כל כך מצחיק. אחר כך גם היא איימה שיערפו לו את הראש על בריונות ובעלה התחבא כמו פחדן. לבסוף, היא שיחררה את החייל והוא ברח. ובסוף ההצגה האישה אמרה, "אחרי הכל, אנחנו לא בימי הביניים".
הבנתי כל מה שהם אמרו בצרפתית והרגשתי בשמיים. בנוסף, זה היה כל כך מצחיק.
בסוף ההצגה כולם השתחוו בפני הקהל והצטלמו איתו, אני הצטלמתי סלפי עם החייל ועם הבעל הפחדן.

זה היה כל כך מלהיב להיות בפעם הראשונה בהצגת רחוב אמיתית. לאחר מכן המשכתי בדרכי ונתקלתי בזוג ששר שירים תקופתיים עם מכשיר משונה שמפיק מוזיקה בכך שמכניסים חוברת עם תווים מלמעלה ומסובבים. הקהל שר איתם, רוב השירים הכרתי, את השאר לא, הבחורה בעיקר שרה והבחור רק הפעיל את המכונה. לפעמים הם שרו ביחד … לבסוף הם גם הסבירו איך זה פועל ונתנו לילדים, איך לא, להסתכל בקרוב. אחר כך הם גם שאלו נגיד אם יש כאן אנשים מגרמניה או מספרד ובחור לידי ענה, "אני מפורטוגל", ואז הם התחילו לשיר שיר בנושא.  ביליתי איתם במשך רבע שעה עד שלפתע שמעתי קולות של מוזיקת צבא תקופתית.
הסתובבתי ומאחורי הבחנתי במצעד נוסף שהתקדם לעבר יעד לא נודה. לפתע הרגשתי ממש גמדה, כולם היו ממש גבוהים ואני התחלתי ממש לקפוץ כמו נואשת כדי לראות ולצלם. הם חמקו לי מול העיניים אבל לפחות הצלחתי לצלם 2-3 תמונות, בקושי. 

לאחר מכן חזרתי אל הזוג הנחמד, ואז הבחנתי במשהו שהיה שם כל הזמן ממול שאפילו לא שמתי לב.

כן.
הבחור שהיה לבוש כמו תליין דיבר עם איזה אישה במשך שעות, בזמן שהקהל מסביב הסתכל בהתלהבות והמבוגרים הסבירו לילדים מה זה עושה. אני הסתכלתי מקרוב [אבל לא מקרוב מידי !] והרגשתי שחזרתי בזמן 200 שנה אחורה באופן רשמי. אל תדאגו, לא הוציאו להורג אף אחד, אבל ממה שהבנתי מאוחר יותר בפייסבוק, בבוקר היה אפשר לנסות איך זה פועל ומישהו צילם את אישתו ורשם "אישתי נידונה למוות!". בכל מקרה בחיים לא היה לי אומץ להכניס את הראש לשם, אפילו רעדתי כשעמדתי מול המתקן הזה וחשבתי לעצמי מה יקרה אם יציעו לי "לנסות".
אני עד עכשיו שואלת את עצמי האם הגיליוטינה הזאת היא דגם מזוייף או אמיתי, כי לפי הלהב, זה נראה דיי אמיתי, אבל דיי קטן. ואם לא, זה שחזור ממש ממש טוב.

אז המשכתי בדרכי והחלטתי שאני אלך סופית לטירה. אבל נתקעתי בעוד כמה דוכנים מלהיבים ובסופו של דבר מצאתי את עצמי בסופר והבחנתי בחיילים קונים יין ואוכל, ומשלמים. זה היה כל כך מצחיק !

כשיצאתי מהסופר, השעה הייתה מאוחרת והייתי לצערי צריכה לחזור הביתה. אני גרה בדרום לפריז, והעיר נמצאת בצפון לפריז, כן, שעה וחצי נסיעה. השלמתי עם העובדה שאת הטירה כבר לא אבקר, וחזרתי הביתה. קצת מאוכזבת, אבל עם חיוך ענק על הפנים. זה היה היום הכי מלהיב בחיים שלי, הגשמתי חלום וביקרתי בפסטיבל היסטורי אמיתי, בעיר כל כך יפה ופסטרולית. מאז היום הזה, עד עכשיו מאלמזון זאת העיר הכי אהובה עליי בצרפת. למרות שהייתי בה רק פעם אחת, הסתובבתי בה כל היום והיופי שלה, האנשים וההיסטוריה גרמו לי להתאהב בה במבט ראשון.
אני מחכה לפסטיבל הבא ומקווה שיצא לי לבקר סוף סוף את הטירה המפורסמת שבה הקיסר גר בכבודו ובעצמו. למרות שביליתי כל היום, לא הייתי אפילו בחצי מהפסטיבל. הוא השתרע על כל העיר, ממרכז העיר ועד הטירה. אני הסתובבתי רק במרכז העיר ונבלעתי בדוכנים. בבית גיליתי שבטירה עשו שחזורים של קרבות, כמו הקרב של ווטרלו, היו חיילים על סוסים ועוד דוכנים מגניבים ובסופו של דבר, כשהחשיכה ירדה, פינקו במופע זיקוקים. הרגשתי אכזבה כל כך גדולה שפספסתי את זה !

אז הלכתי לרכבת, והבטחתי לעצמי שאבקר שוב בעיר הזאת, מה שלא קרה מפאת מרחק – שעה וחצי מהבית שלי.
אני כותבת את זה בהתרגשות עצומה בלב, ואני כבר מתגעגעת כל כך למלמזון, העיר עם הארכיטקטורה הצרפתית הקלאסית, נקייה ממהגרים ובלי בנייני מגורים מרובעים ומגעילים שפלשו, שבא אפשר עדיין לחוש את צרפת היפה לפני שהיא נהרסה.

*אין לי מושג למה האתר מפרסם לי את התמונות באיכות גרועה

מאת
אני לא באה להראות את הצדדים היפים בסיפור ההגירה כפי שרבים נוהגים לעשות. אני באה להראות לכם מנקודת מבט של מישהי צעירה, עד כמה זה קשה ומאתגר להגר. אני רוצה לתת את התקווה לעוד אנשים בגילי וגם צעירים יותר, שלא רואים את עתידם בארץ וחולמים להגר בעתיד.

3
הגב

3 Comment threads
0 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
3 Comment authors
  Subscribe  
החדש ביותר הישן ביותר לפי מספר הצבעות
הודע אל
זאג

כל הכבוד לך

אחד המאמרים היפים והמעניינים שכתבת וגם התמונות באיכות מצויינת 😉 נשמע כמו חוויה היסטורית מהממת!

יוווווווווווו זה נשמע הכי מגניב בעולם!! והתמונות מעולות, חבל על הזמן!! איזה כיף לקרוא 🙂 תודה רבה שחלקת את זה איתנו :*