Sign In

Remember Me

יום הזיכרון

אחים בדם?

אחים בדם?

פעם, כשהייתי ילדה קטנה, עמדתי ושרתי כשניגנו את ההמנון בטלוויזיה. ככל שהתבגרתי, הפסקתי לעמוד כשאני לא בסיטואציה של טקס, ואני לא שרה את המילים כבר. היום אני לא נמצאת כמעט בסיטואציות בהן ההמנון של מדינת ישראל מתנגן. פעם, כשגרתי בישראל, לעמוד בצפירה של יום הזיכרון ויום השואה היה משהו מובן מאליו. גם כשיצאתי לחופשות, הציק לי שאני לא בישראל בשביל לעמוד ביחד עם אחרים, אז תמיד מצאתי לי פינה שקטה לפני הצפיר...

קרא עוד »
היום לא אעלה לקבר

היום לא אעלה לקבר

היום לא אעלה לקברו של שאול יחד עם חברתי, אחותו. 13 שנים שכבר התרגלתי שיש פעם בשנה בה אני עושה את אותו הדבר (אפילו את יום ההולדת אני לא תמיד חוגגת). השנה אני בקנדה ולא איתה. דיברנו על כך כשהייתי בישראל, בקטנה, היא אמרה לי "אז השנה את לא תבואי" ואז הוסיפה בציניות "זה ממש לא בסדר מצדך." בפעם הראשונה, לפני 13 שנים, בית הקברות הקיבוצי היה מלא מצד לצד. צעירים במדים שעוד עיכלו את אובד...

קרא עוד »
הימים הנוראים

הימים הנוראים

מאמר אורח מאת Poker Face אני קורא קבוע באתר הזה מזה כמה שנים. אני לא יכול להסביר לכם את הרגשת המחנק שאני מרגיש כשאני נמצא בארץ. ובעצם, אולי אני לא צריך להסביר לכם, כי אתם כבר יודעים איך זה מרגיש. האתר הזה, לאורך כל השנים האלה, היה לי מפלט. לכל אורך היום, כמעט בכל יום, יוצא לי להתעצבן בגלל משהו שקשור לחיים בישראל – בין אם מדובר במוסדות המדינה, התרבות או האנשים, וכשנכנסתי לאתר הזה סוף-סוף יצא לי לקר...

קרא עוד »