לא ככה לוחצים את היד!

אני מודה לתגובות המעודדות שקיבלתי בכתבה הקודמת שלי, זה בהחלט מעודד אותי להמשיך לספר על הרפתקאותיי המשונות בצרפת. ואני נהנת מאוד לקרוא כל מה שאתם כותבים לי, גם אם לא יוצא לי לענות. אני קצת מוגבלת באינטרנט לאחרונה …

המוזרות בצרפת מפתיעה אותי כל יום מחדש, לטוב ולרע. בעקבות כל מיני שטויות בירוקרטיות אני כבר כמעט שבועיים ללא חיבור אינטרנט נורמאלי, תלוייה בWIFI שכמעט בלתי אפשרי למצוא כאן, מתנחלת בקניונים ובתחנות רכבת בשביל קצת אינטרנט, כמו ילד קטן שמנסה למשוך עוד קצת קינוח. ובדירה שלי אין WIFI, גם אי אפשר "לגנוב" מהשכנים. מה שחסר לי כאן זה שבניגוד לישראל, אין WIFI חינם בכל חור וגם אין רשתות פתוחות בכל מקום. ואם שפר מזלך ומצאת רשת פתוחה, רוב הסיכויים שצריך שיהיה לך שם משתמש וסיסמא מראש. לכן אני תלוייה ברכבת ובאוניברסיטה, לשם יש לי שם משתמש וסיסמא. בקניון אגב, WIFI באמת חינם. רק ללחוץ על כפתור שאני מאשר את התנאים וvoilà.
נפלתי למרמה של חברה של תיירים שאין להם אפילו שירות לקוחות נורמאלי, הטענתי סים לאינטרנט ושיחות לא מוגבלות ב-15 יורו לחודש, פתאום אחרי שבוע, אין לא אינטרנט ולא שיחות. אני מקבלת שיחות וSMS אך לא יכולה לענות. ואין עם מי לדבר, רק דורשים עוד כסף. וכמובן כדי להירשם לחברת אינטרנט נורמאלית אני צריכה חשבון בנק, אבל גם זה לוקח זמן.
אז התחלתי לנסות להסתדר כמו פעם, בלי אינטרנט. וזה בהחלט קשה, אני דוגמא קלאסית של נערה מדור ה-Z, מחוברת לרשת WIFI באינפוזיה.
התחלתי להסתכל על הנוף (שמאוד יפה שאין מילים לתאר) ; הבטתי מעבר לחלון אל השלטים בתחנות הרכבת שחולפות לנגד עיניי, וגיליתי משהו דיי מעניין : לרוב הערים בצרפת יש שמות שחוזרים באותן תבנית, במיוחד אם הן נמצאות באותו איזור. למשל, רוב הערים סביב לפריז הם ווריאצות שונות עם הסיומת – sur seine, על הסיין. והן מן הסתם נמצאות על הסיין. אחרי זה יש sur Orge, sur Marne…  ועוד ערים עם שמות שונים ומשונים שיוצרים עבודה לגוגל מאפס. לפתע, חשבתי לעצמי מה יקרה אילו אנסה לתרגם אותם ישירות לעברית וגיליתי צירופי מילים מצחיקים ולא הגיוניים.
כל יום אני עוברת סביב עיר פשוט מהממת ביופייה על גדות נהר הסיין ; ירוקה, מלאה בארכיטקטורה ישנה וחמימה וכמעט ללא בנייני מגורים מרובעים ומכוערים שנקראת Villeneuve-le-roi, היא בהחלט מככבת בראש הרשימה של מקומות לבקר בהם בצרפת. בצרפתית נשמע נורמאלי לחלוטין, בתרגום ישיר לעברית התוצאה ממש משעשעת – עיר חדשה המלך.
והתחביב המשונה נמשך, התחלתי לתרגם בראשי לעברית את כל השמות של הקומונות שהרכבת עוברת בהן.

Sainte-Geneviève-des-Bois – סנט ג'נבייב מהיערות
Choisy-le-roi – שוואזי המלך
Ivry/Vitry/Neuilly sur seine – אייברי/ויטרי/נויי על הסיין – נראה פשוט למייסדים התחילו להיגמר הרעיונות לשמות
La ville du bois – לייטרלי, עיר היער
Dourdan la forêt – דורדו היער
ובקו אחר…
Joinville-le-Pont – צירוף עיר הגשר, האהוב עליי, באופן אירוני בעיר הזאת יש באמת הרבה גשרים
Saint-Maur-Des-Fossées – מור הקדוש מהתעלות
Villejuif – עיר יהודי, כן, לא עיר יהודית, עיר יהודי, בשגיאות דקדוק!
* אגב יש שם כלבו ענק עם מחלקת סופר מארקט פשוט énorme (ענק), מאפייה, חנות בגדים, חנות טיולים, תיקים, כלי כתיבה, איפור והגיינה … וכד' וכד' … והכל פשוט זול. קניתי שם 2 מברשות שיניים ב-40 סנט, וואפל בלגי ב-25 סנט שזה פשוט כלום ! אם אתם מבקרים בצרפת ורוצים לקנות בזול, תרשמו ביומנים – Auchan

עיר חדשה המלך

והמוזרות בצרפת לא מסתיימת בצירופים של מילים אקראיות שיוצרים ערים חדשות, אלא מדברים הרבה יותר עמוקים שנדמה לעיתים שנלקחו מתסריט של קומדיה.
כמו כל סטודנטית בארץ חדשה, אני מין הסתם צריכה קורת גג. אני לא יכולה לגור ברחוב או להקים אוהל, או לגור במערה כמו בעידן הפרהיסטורי. לכן נכנסתי להרפתקאה שכל אחד מאיתנו שונא – למצוא דירה. לא עוד כאב הראש של המבוגרים, עכשיו זה התור שלי להכיר מקרוב את העינוי הזה שכל אחד בשלב מסויים בחייו, חוץ מהילדים של ביל גייטס, עובר. הלכתי לבקר בדירה של בחור שמשכיר חדר לסטודנטים, וכבר בטלפון הוא חפר והבהיר לי לא להביא איתי את חפציי כי אני לא עוברת עדיין. זרמתי ועניתי, bien sûr, כמובן. הוא ביקש ממני לחכות לו בצומת ואמר שיבוא לאסוף אותי ברכב. חיכיתי לו על ספסל והוא הגיע ברגל, תיארתי לעצמי שהוא החנה אותו בקרבת מקום. הוא שאל אם אני מחכה למישהו ואם במקרה זאת אני, ועניתי בחיוב. לחצנו ידיים ואז הוא אמר במעט תוקפנות, "לא ככה לוחצים את היד !"
אמרתי לו סליחה בלחץ והוא אמר לא נורא וצחק. התחלנו ללכת, ברגל, לכיוון הבית שלו והוא הסביר לי על כל פינה ברחוב.
"את כל כך ביישנית, בחיים לא ראיתי דבר כזה" הוא אמר. "לא נורא, זה יעבור עם השנים" הוא אמר. הוא לא נתן לי להשחיל כמעט מילה, דיבר ללא הפסקה כמו קריין חדשות.

הגענו לדירה ועלינו 4 קומות ברגל. בדלת היה קוד ואינטרקום, הוא הקיש קוד כניסה לבית, וטען שלא משכפל יותר מפתחות אחרי תקרית עם סטודנטית שהייתה. הוא התחיל לספר פאדיחות וסיפורים רבים על כל הסטודנטים שאירח, שלף כל פעם סיפור מהכיס וכל סיפור היה נשמע מוזר יותר מקודמו. ואז, הוא הראה לי את החדר הראשון ואמר לי להיות בשקט כי יש סטודנט שישן בחדר ליד (שהתברר כסלון שהועבר לחדר מחשבים!), אך לא היה שם אף אחד. בזמן שקראתי את החוזה שהוא הביא לי, הוא שאל אותי אם לא אכפת לי שיוריד מכנסיים, תהיתי לעצמי שאני עדיין לא מבינה צרפתית טוב ועניתי טוב, לצערי הבנתי נכון, הוא ליטרלי הוריד את המכנסיים ונשאר בבוקסר עם חולצה מכופתרת מהעבודה !
בזמן שהוא הלך לסדר את הקניות במקרר, צילמתי את החדר לאימא שלי ושאלתי את דעתה, ובדיוק הוא צץ ואמר בתוקפנות, "אסור לצלם את החוזה,זה לא חוקי!"
נבהלתי ואמרתי שבסהכ דיברתי עם אימא שלי … הוא נעץ בי מבט כאילו זה משהו לא בסדר.
"את ילדה גדולה, את לא צריכה להתייעץ עם אימא שלך בכל דבר" הוא אמר בתוקפנות.
הוא הראה לי את החדר השני שהיה מלא באריזות קרטונים ובקבוקים שהוא אוסף והראה לי כבל על השולחן עבודה, ואמר, "זה אינטרנט ". לפני 5 דקות שאלתי אותו אם יש לו אינטרנט והוא אמר שזה לא כלול במחיר… הבטנו מהחלון והוא הסביר לי את הנוף, אפילו ראיתי את מגדל אייפל למרות שזה בכלל לא בפריז !
לאחר מכן, הוא הראה לי את המסדרון שהיה מלא במצלמות. נלחצתי בזמן שהוא הסביר שזה בשביל בטיחות הסטודנטים ושלמשטרה יש גישה ישירה לכך, ושהוא התקין מצלמות לאחר ששני סטודנטים שהוא אירח שכבו. שאלתי אותו אם הוא שם גם מצלמות בשירותים ובחדרים, והוא ענה לי, "כאן זה לא ישראל, כאן יש פרטיות לאנשים."
ובקיצור הוא דיבר במשך שעות על כל נושא ; כאשר רציתי לשאול משהו, הוא ענה בתוקפנות "זה לא מנומס להתפרץ באמצע מאדמוזל" … נגררתי שם עד 8 וחצי בערב והייתי צריכה לחזור הביתה. אמרתי לו שהבנתי הכל ושייקח לי כמה ימים להחזיר תשובה, והוא כבר דרש תשובה למחרת הבוקר. ואם לא, אז זה לא. זה היה כל כך הזוי שהעדפתי כבר לא לקחת סיכון, היו לו דרישות הזויות, כל מיני טיקים ושגעונות הזויים שממש הלחיצו אותי. הוא היה אינטלגנטי וסיפר מלא דברים מעניינים, אבל לא נתן לי אפילו להשחיל מילה והתהפך כל שנייה. לא מהטיפוסים שרוצים להתעסק איתם.
אז מצאתי את עצמי בעיר זרה לגמריי כשעומד להחשיך. התחלתי לחפש את התחנה בעזרת גוגל מאפס ולפתע, למזלי, הקו שלי בדיוק חלף מולי וכך מצאתי את התחנה, רצתי כמו מטורפת ושני ערסים ערבים-צרפתים צרחו לי "רוציי רוציי" וכשהגעתי לאוטובוס, "כל הכבוד! בראבו !" זה היה הזוי. ואז כשירדתי בתחנת רכבת, החוורתי לגלות שזה אומנם תחנת הרכבת, אבל בעיר השכנה !
חיכיתי 20 דקות ברציף לקו שמעולם לא עליתי עליו קודם, עד שנפל לי האסימון, אני עומדת במקום הלא נכון. ירדתי למטה והיה שם איש אבטחה/תחזוקה, משהו בין השניים. שאלתי אותו, "היכן נמצאת הרכבת לפריז?" והוא הצביע לי אל המדרגות שהיו לצד המדרגות שהרגע ירדתי בהם. אז מסתבר ששנייה לפני הרכבת לפריז עברה, ונאלצתי לחכות 10 דקות לבאה. בצרפת הרכבות מגיעות כל 5-7 דקות ! וכבר מעבר זה נחשב מלא זמן … בישראל הייתי מחכה שעה, פה לפתע זה נעשה בלתי נסבל לחכות מעבר 5 דקות. שמתרגלים לטוב, הרע מתחזק כפליים.
ואז לפתע, אותו הבחור צרח לי מעבר לגדר בצד השני של פסי הרכבת, "מאדאם, הרכבת לוויליה מגיעה תוך רגע," אחרי ששנייה לפני שאלתי אותו איפה הרכבת לפריז. השבתי לו שאני צריכה לפריז והוא אמר אה טוב תישארי שם. הרכבת הגיעה ועליתי. נוסעים לפריז ! 

היה יתרון אחד להיתקע בתחנת רכבת בעיר לא ידועה למשך חצי שעה … הארכיטקטורה

בסביבות 21:40 הגעתי לפריז. הייתי לחוצה כיוון שהיה מאוחר, הרכבות היו כמעט ריקות מאנשים וזה היה מלחיץ מאוד. למזלי הצלחתי למצוא את המטרו יחסית בקלות ובמהירות בזכות השלטים, רצתי כמו מטורפת ועליתי לרכבת שבדיוק הגיעה. הדלתות החלו לצפצף ואז קרה הדבר שייחרט בזכרוני לנצח – מישהו רץ בספרינט והכניס את היד לתוך הרכבת, הדלתות נסגרו עלייה בעדינות ועוד שנייה הרכבת הייתה נוסעת ו… תנחשו לבד. כל כך נלחצתי ובדיוק שני אנשים באו ועזרו לו להיכנס ושנייה אחרי הרכבת החלה לנסוע ! זה היה הדבר הכי מפחיד ומלחיץ שראיתי. אני כולי מתמלאת צמרמורת שאני נזכרת בזה.

בקיצור, לצרפתים יש מנטליות משונה שאפילו לי קשה להבין. תדמיינו שני גברים בסביבות הגילאי 50-60 מדברים בשפה דיי גבוהה, "אז אתה טוען בעצם שצריך לערוף לי את הראש כי אני לא מסכים איתך?", "אפשר לנסך את זה ככה. לצערי הרב לא כולם מבינים עניין …" מודה שהייתי משנייה מלהיקרע מצחוק. תדמיינו בחור בחליפה ועניבה בסביבות גילאי ה-45, נוסע בקורקינט ברחוב. בישראל הסתכלו עליי בעין מוזרה כשנסעתי בקורקינט בגיל 14 למכולת, אבל כאן בצרפת קורקינט אינו עוד נחלת הילדים, ותוכלו למצוא אחד כזה בכל הגדלים ובכל הסוגים והצבעים, שנוסע במהירות וביעילות. אני חייבת אחד כזה !
אחר כך, נסעתי באוטובוס הביתה ובחור עלה לאוטובוס עם שקית ובאגט ביד. הוא לא העביר כרטיס והנהג לא אמר כלום. "Valider c'est obligatoire !" (חובה לאשר) המשפט הזה אשר רשום בכל פינה באוטובוס, הדהד בראשי. (בצרפת יש כזה מתקן על הקיר, לרוב בכל אוטובוס תמצאו 2-3, בו מצמידים את הכרטיס וזה קורא אותו אוטומטית. זה גם בתחנות רכבת אגב) ואז הוא פשוט התחיל לדבר אל הבאגט שלו.
"אני קניתי אותך במאפייה, אתה יודע ? אתה לא מספיק שחום. אני אילו הייתי אופה, הייתי … " ואז הוא פגש חבר שבדיוק עלה לאוטובוס. אחר כך, עוד טיפוס החליט לדפוק באלימות על האוטובוס שנסע מהתחנה, הנהג פתח לו, הוא לא העביר כרטיס ואמר בעדינות אבסורדית, "מרסי", והנהג התעלם והמשיך לנסוע.
עזרתי לידיד שלי למצוא את האוטובוס שלו הביתה והוא נישק אותי כהוקרת תודה ואמר "מרסי, מרסי!" עד שנטפתי ריר. כן, כמו בסרטים.
אבל המוזרות הזאת, זה מה שהופך אותה לכל כך ייחודית ומעניינת. אף פעם לא משעמם כאן.