מגיל קטן נידנתי להיות מנודה מהחברה ולהצקות בגלל שהפשע היחידי שלי היה להתעניין בהיסטוריה מגיל קטן. זה התחיל כבר בגן, שהתעניינתי בדינוזאורים וחייזרים. עד כיתה ב' הייתי מטורפת על מצרים העתיקה, היו לי מלא ספרים והייתי קוראת על זה מלא. ואז לפתע החלפתי תקופה והתחלתי מאוד להתעניין בימי הבינים, במיוחד באנגליה וסקוטלנד וחקרתי מלא על רוברט דה ברוס. עד כיתה ז', התעניינתי מאוד בימי הביניים, ואז לפתע, התחלתי להתעניין בעת החדשה, המאה ה-17 וה-18, וזאת נשארה התקופה האהובה עליי עד היום.
היתרון בצרפת, זה שבתקופות האלה זה היה תור הזהב של ההיסטוריה הצרפתית. כל הדברים הכי מעניינים קרו לדעתי במאות הללו. צרפת נעשתה למדינה מאוד חזקה ומשפיעה באירופה ואפילו בעולם. החלו לדבר צרפתית בחצרות המלוכה בכל אירופה, ולהעתיק את האוכל, הארכיטקורה ודרך החיים הצרפתית. למה אני מספרת זאת ? כי זה המצב בארץ.
ישראל מוקפת במדינות אוייב פרמיטיבות עם אוכלוסיה דתית גדולה, שהורסת את הפונטציאל של המדינות ההללו. אל תשכחו שמדינות ערב היו הרבה יותר מפותחות מאירופה בימי הביניים. מה קרה אבל?! מה! עלייתם של האיסלאם. ישראל זאת המדינה היחידה במזרח התיכון שהיא חלק מהOCDE (תקנו אותי אם אני טועה), שנחשבת כמדינת עולם ראשון מערבית ועם רמת חיים גבוהה, רפואה טובה, תשתיות וחינוך טוב. חינוך טוב, כי תעודת הבגרות הישראלית שלי התקבלה טוב מאוד באוניברסיטה צרפתית, בלי שהייתי צריכה להוכיח שאני יכולה להתקבל לאוניברסיטה בארץ, הייתי צריכה רק לעבור מבחן בצרפתית ולקבל רמה B2. מה שאומר שהבגרויות שמחלקת ישראל, היא ברמה טובה מספיק בכדי להתקבל למוסד אדקמאי מחו"ל בלי שתצטרך להוכיח שהתעודת מספיקה בכדי להתקבל למוסד אקדמאי במדינת המוצא, ובלי שתצטרך לעבור מבחני קבלה. אבל בנתיים.
כמו ישראל, במאה ה-17, צרפת הייתה מוקפת במדינות "פרמיטיביות". צרפת עצמה, הייתה מלאה ברובה באוכלוסיות פנאטיות דתיות. גרמניה למשל הייתה מורכבת ממלא נסיכויות (אוסטריה הייתה חלק מגרמניה עד 1806), הולנד הייתה בשליטת ספרד ובלגיה הייתה מחולקת בין השכנות שלה, גרמניה, צרפת והולנד. חוץ מאחוז קטן של משכילים, שהיו בעיקר סוחרים עשירים (מה שנקרא אז, בורגנים) ובני אצולה, 95% מהאוכלוסיה באירופה הייתה מורכבת מאיכרים. הם לא היו באמת חסרי השכלה, זאת טעות לומר. האיכרים והעניים זכו לחינוך. אבל מי חינך אותם ? הכנסייה. מגיל קטן שלחו את הילדים לכומר של הכפר כדי שיתן להם חינוך דתי. אבל לאנשים העשירים, היה את האופציה לחשוב מחוץ לקופסא וכך לאט לאט במאה ה-17 התחלה להיפתח החילוניות באירופה. עד המאה ה-18 היו אומנם עדיין אנשים שהוצאו להורג בעקבות פשעי דת, אבל פילוסופים ומשכילים כמו וולטר ביקרו זאת באופן חריף ופרסמו כתבות שגרמו לאנשים להתעורר ולהבין שכפייה דתית זה מוגזם, ופנאטיות דתית זה עוד יותר.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה ? כדי שתבינו שישראל לא בידיוק שונה מאירופה של אותה תקופה. רק בניגוד לאירופה, ישראל הולכת אחורה, לכיוון המאה ה-16, למלחמת הדתות.
במאה ה-16, כמה מדינות במערב אירופה, אבל בעיקר צרפת, חוו את מלחמת הדתות המפורסמת. באופן קצר, זה קרה בגלל מרטין לוטר, שייסד את הדת הפרוטסנטית. הוא טען שהדת הקתולית מיושנת, לא מתאימה לתקופה, ורחוקה מהמאמין. למשל, בכדי לקבל ברכה מהכומר, או ללכת להתוודות כדי שה' יסלח, צריך לשלם כסף. לפי לוטר, עצם זה שמאמין צריך לשלם כסף כדי לגשת לשירותי דת, זה לא היה בסדר. כי הוא טען שאנחנו מרחיקים את העניים מה'. בנוסף, לפיו התנ"ך היה צריך להיות מתורגם לכל השפות, ולא רק ללטינית, כי רק האליטה דיברה לטינית בתקופה. אלו שתי דוגמאות מבין רבות שלוטר ציין. והוא זכה לתגובות מאוד חריפות ואפילו חיו היו בסכנה. למה ? כי הטענות שלו סיכנו את הכנסייה הקתולית ואת האפיפיור.
ללוטר היו מאמינים, ולאט לאט, במהלך המאה ה-16, יותר ויותר אנשים הצטרפו אליו. זה גרם לסכסוכים רבים עם הקתולים, שראו בהם ככופרים, כי לפיהם, רק הכנסיה הקתולית מחליטה על איך צריך לעבוד את ה'. זה הגיע למלחמות עקובות מדם, הוצאות להורג, עינויים, העלאה על המוקד של אנשים שהפשע היחידי שלהם היה לא לחשוב כמו כולם. מה שנקרא, פשעי דת. תוסיפו לזה שבאותה תקופה, זה היה תור הזהב של צייד המכשפות. מקסים.
בישראל, זה אותו המצב, כמו בצרפת של המאה ה-18. כי בעקבות מלחמת הדתות שהתסיימה ב-1598, אנשים התעוררו ושמו לב שזה לא בסדר לכפות על אנשים אמונה מסויימת. וכבר במאה ה-17 החלה להתפתח החילוניות באירופה, בעיקר בצרפת, גרמניה והולנד. אנשים יצאו מהדת כדי לחקור את גוף האדם, לפתח את הרפואה, מדעים, ספרות וכד'. זה היה יכול לקרות אפילו בימי הביניים, אבל בגלל דת, אנשים לא העזו, הם פחדו שיענו אותם ושישרפו אותם בכיכר העיר.
בצרפת במאה ה-17 וה-18 רוב האוכלוסיה היתה דתייה שהולכת לכנסייה בימי ראשון, מתפללת ושמה סממנים דתיים בבית (כגון צלב). אבל בין האנשים האלו היו אנשים משכילים. אבל היה מיעוט חילוני שהתפתח לאט לאט, שהתרחק מהדת. למשל, בפרלמנט של פריז (בית המשפט העליון של התקופה שהיה מקושר למלך), היו שתי סטטוסים של שופטים, מה שנקרא שופט דתי, ושופט חילוני. בנוסף, עד אמצע המאה ה-18, עדיין היו הוצאות להורג בעקבות פשעים של דת. המקרה המפורסם ביותר שזעזע את כל צרפת (בזכות וולטר שכתב על זה כתבה מאוד חריפה שמבקרת את הפנאטיות הדתית), היא ב-1764, של נער בן 19 שהואשם בחילול השם, רק בגלל שלא השתחווה והוריד את הכובע בפני פסל של קדוש. ההרשעה שלו אף החמירה שמצאו אצלו בבית ספרים של רוסו, וולטר, דידרו ואת האינצליקופדיה. ואו, איזה פשע ! הנער האומלל נחקר בעינויים קשים והוצא להורג בכיכר העיר. למי שרוצה להעמיק יותר, קראו לו Chevalier de la Barre.
ואני מפחדת מאוד שישראל תגיע בקרוב מאוד למצב הזה. כי בישראל, האוכלוסיה החילונית, ובאמת חילונית, היא מיעוט. באופן פלילי, לא לשמור כשרות, שבת וכיפור זה לא פשע. אבל על פני השטח, רק תעז לומר שאתה אוכל חזיר או אפילו יותר גרוע, לא מאמין, ותזכה לתגובות שיכולות להיות יותר ויותר חריפות, תלוי לאיזה אוכלוסיה אתה אומר זאת.
נכון, בצרפת של המאה ה-18 החילונים היו מיעוט, ותלוי מאוד על איזה אוכלוסיה נפלת (הבחור המסכן נולד בעיירה קטנה בצפון בה האוכלוסיה הייתה מאוד דתית, סביר להניח שאם היה חיי בפריז אז היה מקבל עונש פחות חמור…), ואפילו המיעוט הזה, היה בעצם מסורתי. למשל מונטקסיו רשם באחד המכתבים שלו שהוא נאלץ למכור את כל הספרייה שלו בכדי לממן את הבית החדש שלו, אבל רק את ספרי הדת הוא השאיר.
זה מזכיר לי בידיוק כשחייתי בארץ, עד גיל 21, הייתי בידיוק כמו הנער המסכן הזה. הייתי חילוניה אמיתית, זאת אומרת לא מאמינה בשום דבר של הדת. אני זוכרת שתמיד בחדר האוכל קיבלתי תגובות וביקורות על זה שהעזתי לשתות קפה עם חלב אחרי שאכלתי בשר. ושהסתכלו עליי בזלזול כשאמרתי שאני לא צמה בכיפור. כל מיני טיקים קטנים כאלו שגורמים לך להרגיש לא בסדר, והכי גרוע, כשאומרים לך שאתה לא מכבד. אני לא מכבדת ? למה אני צריכה לכבד את מי שלא מכבד את חופש הדת שלי ? בצרפת חיים אנשים מכל הדתות ומכל הזרמים, ואנשים מכבדים אחד את השני. ! כשאני מבקרת יהודים מסורתיים בצרפת, אני מכבדת אותם. והם מכבדים אותי. למה אי אפשר בישראל ככה ?
בישראל יש מלחמת דתות, כמו בצרפת של המאה ה-16. כי המאה ה-16 הייתה הרבה יותר גרועה מהמאה ה-17 וה-18 מבחינת דת, שלא נדבר אפילו על ימי הביניים. אבל נעצור כאן, כי מלחמת הדתות הייתה כלכך עקובה מדם, שזה גרם לאנשים להתעורר. זה התחיל מקונפליקטים בין פרוטסטנטים וקתולים ונהפך למשהו לאומי, בכל צרפת. פרוטסטנטים אפילו נאלצו לברוח לגרמניה ולהולנד כדי שלא יהרגו אותם. וזה בידיוק המצב כרגע בארץ. החילונים הם כמו הפרוטסנטים. הם בורחים למדינות מערביות כמו במערב אירופה ובצפון אמריקה, ואפילו גם אוסטרליה וניו זילנד, כי הם לא מרגישים טוב במדינה שבה נולדו וגדלו. הם חשים נרדפים בגלל הדעות שלהם. ובשבילי, אני מרגישה שבריחת החילונים מהארץ, היא בידיוק כמו בריחת הפרוטסטנים מצרפת במאה ה-16.
ההבדל היחידי הוא, שלאחר המלחמה הזאת, הצרפתים לאט לאט התעוררו והחלו להילחם בפנאטיות הדתית, ועם המהפכה הצרפתית, צרפת נעשתה חילונית יותר. הדת הקתולית נשארה הדת של המדינה, אבל פרוטסנטים ויהודים קיבלו אזרחות צרפתית, הם כבר לא נחשבו כנתינים סוג ב' חסרי זכויות (למשל בשביל לעבוד כעורך דין היה צריך להיות קתולי ולהביא הצערה מהכומר מקום המגורים שאתה ממלא את התנאי של ה"מוסריות"). היה צריך לחכות ל-1905 כדי שהכנסייה תופרד מהדת מהמדינה, אבל במשך יותר מ-100 שנה, כל בני כל הדתות היו אזרחים שווים בפני החוק. ישראל הולכת אחורה, כי מלחמת הדתות פה החלה כבר ממזמן. וכבר עוד כשהייתי ילדה שלא מבינה כלום מהחיים שלה, פחדתי נורא להגיד למשל שאני לא שומרת כשרות ולא צמה בכיפור.
מלחמת הדתות בארץ מתפרשת ראשית בקונפליקטים על גבול הגזענים בין מזרחים ואשכנזים, שכל זרם רואה את היהדות קצת שונה. אבל זה עוד "בסדר" כי הם נחשבים יהודים. יהדות רפורמית לא מתקבלת כלל בארץ, כל מיני זרמים קטנים של היהדות כמו העבריים, שומרונים, יהודים משיחים וכד', לא נחשבים כיהודים ומסתכלים עליהם כאזרחים סוג ב'. מוסלמים ונוצרים ? זה עוד יותר גרוע. וגם בתוך האוכלוסיה שנחשבת "יהודיה" לפי הרבנות, יש מלחמות בין חרדים, מסורתיים, דתיים לאומים וחילוניים. אבל כפי שנאמר פה באופן יפה מאוד בכתבה "המיתוס השגוי על החילונים בישראל", חילוני אמיתי בישראל זה נדיר מאוד. וחילונים אמיתיים, כמוני, עזבו מזמן את הארץ, או שמתכננים לעזוב. יש לצערי מיעוט מאוד קטן שלא יכול לעזוב בכלל את הארץ, בין אם זה בגלל סיבות רפואיות או אישיות, או למשל גיל מאוחר מידי להגר בלי אזרחות זרה (זה לא מובן מאליו לבן אדם בן 60 להירשם לאוניבסיטה בגרמניה ולבוא עם ויזת סטודנט)… שאני מאוד מפחדת לגורלם.
כי חילוני אמיתי לא יכול לחיות בארץ. כפייה דתית בכל מקום, מכריחים אותנו לשלם למוסדות דת דרך המיסים שלנו ודרך העובדה שכל האוכל שנמכר בסופר צריך להיות "כשר". בנוסף, אוכלוסיה גדולה שהיא כיביכול "חילונית" אבל היא בעצם מסורתית, וחילוני אמיתי אמיתי, הוא הכבשה השחורה של החברה. זה למה לחילוני אמיתי, שלא מרגיש שום קשר ליהדות, וגם לאחר 6 שנים בחו"ל, הוא רק מרגיש הקלה גדולה שאין יותר כפייה דתית, לא חוזר לארץ.
שוב, אפילו למסורתיים נמאס לחיות בארץ. נמאס מהפילוג, והשנאה. נמאס. רוב האנשים רוצים לחיות בשקט. ומהניסיון האישי שלי, מי שרוצה לנהל אורח חיים יהודי מסורתי בחו"ל, יכול בקלות ובכיף. יש בתי כנסת, יש חנויות כשרות, יש קהילה יהודית שמחבקת ועוזרת. אבל ההבדל בין חו"ל וישראל, שכאן זה בחירה, ובישראל זה חובה.
מסכים מאוד עם הניתוח ההיסטורי ומאוד מתחבר לאמירה שלך בנוגע ל"צריך לכבד". זה מזכיר לי תמיד שאני צוחק כשאני שומע דתיים וחרדים שצועקים "שנאת חינם!" כשהסאבטקסט זה ששנאת חינם זה כשמישהו פועל בהתאם לחופש שלו מדת וחותר למדינה חילונית ליברלית, בעוד שכשהוא מבקש לכפות על אחרים את הרצונות שלו הוא מפיץ "אהבת חינם".
עולם הפוך.