חצי שנה עברה בלי ששמנו לב ואפילו לא חגגנו את האירוע. מדי פעם אני מוצאת עצמי אומרת "איזו טעות זו הייתה לעשות…" ולפתע מוצאת שכמוני, רבים עושים טעויות. הנטייה שלי באופן כללי היא להכות על חטא, גם אם אני יודעת שזו טעות וכדי שאתם לא תעשו זאת (כלומר תטעו אבל לא תתבאסו מאד) ריכזתי טעויות שמצאתי כמשמעותיות.
טעות ראשונה במעבר – לקחת דברים שלא צריך
אהבתי את המעבר. הוא נתן לי הזדמנות "לרוקן" את החיים שלנו, לברור מה חשוב ולהכניס את היקר לנו מכל למזוודה ועוד קצת לאדם. ההחלטה על מה מוותרים הייתה עבורי קלה יחסית, אני הייתי מוכנה לזרוק את הכל (כלומר לתרום) ולהתחיל דף חדש לגמרי. הספיקה לי כמות בגדים אותה אפשר לספור, מעט תמונות וספר אחד יחיד. זה היה ברמה האישית. ברמה המשפחתית, כל אחד רצה לקחת משהו משלו והאיש טען שאני לא באמת יכולה לזרוק את כל הזיכרונות, אז שמרתי את כל המכתבים הישנים והדברים האישיים בתוך ארגז אחד (לא גדול) במחסן של ההורים.
בין הדברים החשובים שלקחנו היו רובי צעצוע של הקטן ואיפור של הגדולה. בדיעבד, לא הייתי מוותרת עליהם כי הם כמו חפצי מעבר. לקחנו מתוך אוסף הרובים "רק" שניים ואלו בעיקר תפסו נפח במזוודה. את חפצי האיפור הכנסנו לתוך הנעליים שלקחנו איתנו ולתוך חפצים חלולים.
על אף שחשבתי שעשינו ניקיון של הבית ועברנו רק עם הדברים שאנחנו צריכים, הצליחו בכל זאת להיכנס כמה דברים שאין להם שימוש ובהם: סדינים יחידים (העברתי לחברה אחד ואחד נסע לארץ), בגדי סתיו/חורף שהיו קטנים על הילדים ברגע שהעונה הרלוונטית הגיעה (הם גדלים ממש מהר מסתבר) ואם היינו אמיצים יותר היינו משאירים בארץ יותר איפור כיוון שפה אפשר למצוא הכל וזול יותר (אבל ברור מדוע לא עשינו זאת). מעבר לאלו, אני חושבת שארזנו די בסדר וברור שהשלמנו לא מעט כשהגענו.
החלק הזה חשוב לציון ובעיקר למי שמתכנן לקחת "את כל הבית" או מכולה גדולה. ישנם המון פריטים שאפשר לחשוב שיהיה להם שימוש לאחר המעבר כמו למשל:
מכונת תפירה – את שלנו מכרתי בישראל כיד שנייה בסך 800 ש"ח. פה רכשתי את אותו הדגם (או אחד ממש דומה) בעלות של 120$… מיותר לציין שגם החשמל פה שונה.
פן לשיער – שקלנו להעביר ולא העברנו. רכשנו פה בסופר אחד והוא עושה עבודה יותר טובה ושוב, מתאים לחשמל.
ריהוט – לא היה לנו ממש ריהוט להעביר אבל ישנם אנשים שמעדיפים להישאר עם שלהם. ההצעה שלי היא שאם אין ערך של ממש לריהוט, אפשר לשקול לוותר עליו. הריהוט פה היה זול ממה שהיינו יכולים לרכוש בישראל וריהטנו במהירות את כל הבית (למשל, שולחן אוכל נפתח עם ארבעה כיסאות וספסל עלה 1300$).
כלי נגינה – אם הכלי שווה כמו למשל כלי עתיק, איכותי ועוד, הייתי ממליצה להעביר. אם מדובר בגיטרה שהילד למד לנגן עליה בגיל שנתיים, אפשר בהחלט להשאיר מאחור ולרכוש חדשה כשיגיע הזמן לכך.
ועוד המלצה – חושבים אם להעביר חפץ או לא? כנסו לאתרים המובילים כמו גם אמזון, וולמרט, קוסטקו ואפילו איקאה ובחנו כמה המקביל יעלה לכם. זכרו שגם העברה עולה כסף.
טעות שנייה והפוכה – לא לקחת דברים חשובים
ברור שבתור אחת שהסכימה לא לקחת איתה דבר אחת הטעויות הן לא לקחת דברים חשובים. במקרה שלי ישנם שלושה דברים שאני מצטערת שלא לקחתי: הפמוטים שסבתא שלי נתנה לי כשהתחתנתי (היא לא ממש נתנה, היא שאלה מה אני רוצה ואמרתי לה שכיוון שהיא עוברת אני רוצה את הפמוטים שהיא השתמשה בהם). המיקסר הידני, גם הוא היה פעם של סבתא שלי, הוא קטן ושימושי. אין לי מושג אם הוא היה מתאים לחשמל פה ואם היה עושה את העבודה, אבל מדי פעם מתחשק לי להוציא אותו ופשוט לאפות בהנאה גדולה וזיכרון ישן. הדבר האחרון שלא חשבתי עליו אפילו הוא נרות חנוכה. לשמחתי חברה שלי קיבלה חבילה מהארץ וביקשה שיוסיפו לחבילה נרות גם עבורי אז היה לנו אבל איפה שאנחנו גרים הם לא ממש זמינים (או יקרים וזה מעצבן). בסופו של דבר נסענו בחופשה לארה"ב, מצאנו נרות ורכשנו לשנה הבאה שלוש חבילות.
כאן חשוב לשים לב שישנם דברים שאולי לא נראים חשובים אבל ממש כדאי לקחת ובהם ניירת כולל תעודות גמר, הצטיינות, בדיקות רפואיות וכל דבר אחר העולה על רוחכם. מתאמים לשקעים (פה יותר יקר ולא תמיד מוצאים, תמיד כדאי שיהיה עודף מהם), תרופות ותכשירים רפואיים שונים (למשל מכשיר אינהלציה למי שזקוק לו). כרגע זה מה שאני חושבת, בוודאי ישנם עוד דברים שתוכלו לחשוב עליהם.
טעות שלישית – לקנות ביוקר
קשה מאד לחשוב על כל הוצאה כשרק מגיעים לאזור. ישנן המון קניות שהן לא אימפולסיביות אבל מתבצעות בלי לחשוב יותר מדי. חלק מהקניות הן ממש קטנטנות (כמו למשל קולפן שעד שמצאתי את האחד העלות הגיעה ל 20$) וחלקן גדולות כמו למשל רכישת ביטוח, רכב שאינו מתאים ואפילו מחליקים לקרח שיכולים להגיע עד ל-100$ לזוג ויותר. זה לפעמים לא נראה הרבה או גדול במיוחד, אבל ישנם כל מיני דברים שאנחנו לא בדיוק יודעים שיש לנו אפשרות לבדוק, לפעמים הלחץ משפיע ולעתים נראה שזה מה יש. אנחנו כבר חצי שנה עם כוסות שמסרבות להישבר כי זה מה שמצאנו באותו הרגע…
לפעמים הרכישה היקרה היא לא הראשונה אלא השנייה. כלומר, קונים משהו "לבינתיים" עד שמסתדרים ואז קונים משהו חדש. במקרה זה ההמלצה שלי היא לפנות ליד שנייה (אתר או חנויות) ושם לבצע את הקניות הזמניות. אגב, יש לא מעט מציאות. אנחנו רכשנו שולחן הוקי אוויר בעלות של 20$ (משחקים בו לא מעט) וציוד סקי ב-30$.
אנחנו מיהרנו לקנות חלק מהדברים בעיקר כי הגענו עם מעט דברים מלכתחילה. עם חלקם יכולנו אולי להמתין ולשלם פחות ועם חלקם התחושה היא שלא הייתה ברירה. כאן החשוב ביותר הוא לבנות תקציב מראש ולדעת כמה כסף אתם יכולים להוציא לפני שיש הכנסה בבית ולשמור על הכסף (כמובן שגם בקנדה ישנן הלוואות ומשקי הבית יודעים למתוח את יכולתם הכלכלית).
טעות רביעית – לא לסגור עניינים
לפעמים זה נראה לי פשוט בלתי אפשרי לסגור עניינים מול ישראל. במקרה שלי, יש לי רואה חשבון ואני מקווה שהוא עושה את עבודתו כראוי, אך עדיין מגיעים מכתבים אל ההורים שלי כמו גם צו מילואים ועוד מסרים שבעיקר מטרידים את אמא שלי. אנחנו העברנו את הכתובת שלנו להורים שלי וההמלצה שלי היא כן לעבור מקום מראש כדי שהמכתבים לא יהיו ללא כל כתובת. רצוי שיהיה איש קשר שיוכל במקרה הצורך להעביר את המידע הרלוונטי אליכם.
אגב, במקרה של המילואים, האיש ענה בווטסאפ שכפי שהוא הודיע הוא לא בישראל ומי שהייתה בצד השני אישרה שקיבלה את ההודעה וכי המילואים מבוטלים עבורו. בכל מקרה, חשוב לסגור עניינים מול ביטוח לאומי, לדעת למי לפנות כדי להוציא כספים וחשוב שיהיה איש קשר שיכול לעזור להתנהל מול חשבון הבנק (כמה פעמים הפסיקו לי את היכולת להעביר כספים מהחשבון…).
טעות חמישית – להשתבלל
הכי קל זה להיות עם האנשים שאנחנו מכירים. השפה מוכרת, ההרגלים והניואנסים הקטנים מובנים ואפילו האוכל אותו אוכל. לדעתי במקרה שלי הרצון לצאת החוצה ולפגוש אנשים "קנדיים אמתיים" הוא קצת קיצוני, אך ישנם לא מעט אנשים שנוח להם להישאר בחברה המוכרת. לדעתי האישית זו טעות. גם כי זה לא באמת נוח, גם כי לא יוצרים קשרים שיכולים להיות חשובים וגם כי לא מתרגלים את האנגלית.
והנה עוד משהו חשוב, להיות בפעילויות של המהגרים זה נחמד, אבל ככה לא לומדים אנגלית ולא מפתחים מספיק קשרים. זה חשוב, מוסיף ולפעמים זה תענוג אמתי לקבל חוגים חינם, אך זה לא יכול להחליף את יצירת החברויות. אני לא מצפה כמובן למצוא עכשיו את חברת הנפש הקנדית שלי, אבל אני יכולה להגיד שבסוף השבוע האחרון הייתי קצת חוצפנית כששאלתי את בעל הבית בו ביקרנו במה הוא עוסק וביקשתי שחבר שלנו יעביר אליו קורות חיים. אגב, התשובה שלו הייתה "אנחנו מגייסים עכשיו 10 עובדים חדשים שצריכים להתחיל לעבוד כבר בסוף החודש…"
גם אם זה לוקח זמן, לדעתי החשיבה בטווח הארוך צריכה להיות השתלבות בחברה או לפחות הכרות איתה. ישנן פעילויות רבות הפתוחות לקהל הרחב שיכולות להתאים גם למהגרים על אף שזו לא הכוונה המרכזית שלהן.
בהצלחה 🙂
מאיפה אתה בעולם, שחטפת כזה הלם תרבות?
זה מזכיר לי את הגועל נפש שהיה לי בארץ שלכם . כאשר היגרתי לארץ שלכם. אז עכשיו אתם מבינים קצת יותר טוב מה זה להגר. לא במאה אחוז , כי אתם ברחתם לחו"ל מהארץ שלכם ואני חשבתי שאני עולה לארץ שלי ונפלתי על החומר ההוא. טוב , שיהיה לכם בהצלחה , לא ממש, ואני מקווה שגם אני אוכל יום אחד לברוח מהארץ שלכם . ולשכוח מכל החומר ההוא . למרות שזה ממש לא קל.