הוצאתי את החיים מישראל, אבל ישראל לא תצא לי מהחיים

קפקא כתב עלי בלי להכיר אותי.

אי שם באירופה, בתחילת המאה הקודמת, כתב קפקא את ספרו "המשפט" (טוב, הוא לא בדיוק כתב אותו כדי לפרסם, אבל לא נרד לקטנות, תמיד אפשר להרחיב ולקרוא על כך בנפרד). בספר, עובר הגיבור, פקיד בנק, מסע בו הוא מנסה להבין במה מאשימים אותו. המערכת אינה מערכת המשפט הרגילה וכל האירועים הזויים ולא ברורים לגיבור ואם תשאלו אותי, גם לקוראים.

לפני יותר מעשר שנים היה ברשות בן הזוג שלי עסק. חנות לחיות. העסק נמכר בסוף שנת 2012 ומאז היו מספר מקרים בהם היה עלינו להתנהל מול הרשויות השונות. למשל, קיבלנו מכתב הביתה על כך שהחשבון שלנו עומד להיות מעוקל אם לא נשלם אגרת שילוט. אגב, השלט כבר לא היה קיים וכפי שציינתי, העסק לא היה ברשותנו, אבל באמת למי אכפת.

מי מאיים עלי?

בשנת 2015 (הערכה, אך יכול להיות שזה היה בשנת 2014), קיבלנו שיחת טלפון. האיש ענה והעביר לי את השיחה. האישה בצד השני, שנשמעה צעירה למדי (אבל זה סתם שיפוטי מצדי), הודיעה לי שאנחנו חייבים אגרת טלוויזיה. אני בתגובה תהיתי על מה מדובר והתשובה הייתה שכדאי לי לשלם כי יש גם צבירת חוב ובכלל, הכי פשוט זה שאמסור את פרטי כרטיס האשראי ואשלם בטלפון. אני שאלתי עם מי אני מדברת וקיבלתי תגובה שזה לא ענייני. בקיצור, נשמע מאד לא אמין… ובכל זאת, כששאלה אותי האישה מה הכתובת שלנו, מסרתי אותה (הבנתי שלא הייתי מחויבת לכך ואולי זו הייתה שטות).

מאז אותה שיחה כלום לא קרה. המכתב שהובטח לי שיישלח אלי לא הגיע מעולם ואף אחד לא יצר איתי קשר לבקש תשלום נוסף. הייתי אומרת ששכחתי מהשיחה, אבל לא. היא הייתה מאד לא נעימה. מאיימת וכועסת.

כך עבר הזמן, אנחנו עזבנו את ישראל. שום דבר מיוחד לא התקדם בנושא, עד לחודש יוני האחרון (2019).

מכתב מרשות הגבייה

בחודש יוני הגיע מכתב מרשות הגבייה. הכתובת המעודכנת שלנו היא אצל ההורים שלי וכך אמא שלי "זכתה" לפתוח גם את המכתב הזה. במכתב נדרשנו לשלם את חובנו לאגרת טלוויזיה. אציין שוב שמדובר על חוב של עסק, לא של בית פרטי.

החוב חל על השנים 2010-2014. הוא כולל את התשלום המקורי לאורך כל השנים הללו וריביות שונות. גובה החוב עומד על כמה אלפי שקלים.

אמא שלי שלחה אלי צילום של המכתב ושאלה אותי מה לעשות בנידון. כיוון שהיו לנו כבר כרטיסי טיסה לחודש אוגוסט לישראל, המחשבה הראשונה שעלתה לנו לראש היא שלא נוכל לצאת מהמדינה (אולי רק חלקנו או אחד מאיתנו). המחשבה השנייה נגעה לעניין חשבון הבנק הישראלי שלי, שרשות הגבייה יכולה, אם תרצה בכך, לעקל אותו.

יש משהו בהתנהלות הזו שהוא מאד מעניין בעיניי. רשות הגבייה והרשות המקומית, יכולות להחליט לעקל חשבון בנק, ללא צו בית משפט. זה כבר קרה לנו בעבר בעסק, בשל טעות של דבר דואר שלא הגיע ולמזלנו הצלחנו לסדר את העניין במהרה. על פניו, רשות הגבייה לא חייבת לי שום דבר. היא יכולה לעשות מה שתרצה, אם תרצה.

בואו ניכנס מעט לתוכן המכתב

אני לא אציג פה את המכתב עצמו, אך אציין מספר עובדות חשובות לצורך הסיפור הקפקאי (בעיניי לפחות הוא כזה):

• המכתב נשלח מרשות הגבייה. לא עוד משרד עורכי דין ובטח לא רשות השידור שכלל לא קיימת.
• החוב הוא (גם) על שנים בהן לא היה ברשותנו עסק. למעשה, שנתיים מתוך החוב מיוחסות לעסק שלא היה לנו.
• על פניו הטענה היא שהייתה ברשותנו טלוויזיה אשר הציגה או אפשר היה להציג בה את שידורי הערוץ הראשון.
• כמובן, הריביות מהוות חלק משמעותי בחוב.

פנינו אל רשות הגבייה בבקשה לסדר את העניין. טענו שוב שלא היה מקלט טלוויזיה ששידר שידורים בחנות ועוד טענו שלא הייתה ברשותנו חנות מסוף שנת 2012.

התשובה הגיעה בסופו של דבר. לא שחיכיתי לה. למעשה, היא הגיעה לאחר מכתב נוסף מצדנו (תודה, אמא) בו ציינו שאנחנו משערים שקיבלו את כל הטענות שלנו (שלא שידרנו שידורים ושלא היה לנו עסק בשנים הרלוונטיות). ברגע שיצאנו מנקודת הנחה שהכל בסדר, קיבלנו מכתב שבקצרה אומר: "לכו תוכיחו".

להוכיח את מה שלא היה קיים (מבלבל, נכון?)

מבחינת רשות הגבייה, הנושא פשוט מאד. אנחנו חייבים כסף, כי ככה הוחלט, עד לרגע שנוכיח שאנחנו לא חייבים. במקום שהם יוכיחו שהעסק שידר שידורים, בשנים בהן הוא היה ברשותנו, אנחנו צריכים להוכיח שלא שידרנו שידורי טלוויזיה ושלא היה לנו עסק בשנים שלאחר המכירה.

אז פנינו לבדוק מתי בוצעה הסגירה של העסק (לצערי רואת החשבון כשלה לסגור אותו בזמן) ובכל מקרה הוצאנו הוכחה שלא היה לנו עסק בחלק מהזמן. ת'כלס, רשות הגבייה יכלה לעשות זאת בעצמה, אם היא הייתה רוצה, אבל לא התחשק לה.

פנינו לחברת הכבלים והלוויין. שתיהן ענו לנו ושלחו לנו אישור שהעסק לא היה מחובר לשירותים שלהן. כלומר, לא יכולנו להראות שום דבר. שתי החברות הפתיעו בשיתוף הפעולה ואנחנו באמת מודים לשתיהן.

עכשיו, על פניו יש בידינו את ההוכחות שאנחנו מקווים שיובילו לביטול החוב. נראה לנו שהוכחנו שאנחנו לא אמורים לשלם על משהו שלא עשינו.

אני מקווה שכל זה מאחורינו ובאמת מרחמת על אמא שלי ועל אנשים שאין להם אמא כמו שלי, עם סבלנות אין קץ ויכולת להתמודד עם הרשויות השונות. מקווה שהכל יגמר במהרה ושלא אצטרך לעדכן את ההמשך.