מאת: מיטל אור / עוברים הלאה
5:00
אחריי הרבה מאד זמן שבו שום דבר לא באמת התקדם, אנחנו עושים את הטיסה הראשונה שלנו לקנדה. זה מאד מרגש לטוס לקנדה, לראות איפה כנראה נחיה בקרוב. אז בינתיים אנחנו בשדה התעופה וגילינו שטיסת לילה זה מאד מעייף.
המסלול שעומד לפנינו:
ישראל- מינכן
המתנה במינכן של 4 שעות
מינכן- טורונטו
המתנה של שעתיים
טורנטו- סיינט ג'ון
בקיצור, עוד בערך 21 שעות נוכל לספר איך עברה עלינו הטיסה 🙂
11:30 (שעון ישראל)
הגענו למינכן…
ההבדל הראשון בין נמל התעופה בישראל לנמל התעופה של מינכן הוא השרוול. גיליתי בטיסות האחרונות שאני פשוט רגישה לשרוולים וככל הנראה למקומות סגורים שכאלה. בכל מקרה, בשרוול בדרך למטוס בארץ הרגשתי שאני בתוך האפליקציה של ארז טל (או של בנק הפועלים, לבחירתכם) וביציאה ממינכן היה שרוול עם חלונות, ללא פרסומות בכלל.
מעבר לכך, שדה התעופה של ישראל הומה וחי, תמיד ובמינכן יש אווירה יותר מאופקת, למרות שהמוכרת איתה שוחחתי צחקה איתי והיה נחמד. בקיצור, אנחנו לא מטיילים במינכן, אז אין לי מה להגיד על העיר עצמה. הקפה בארץ הרבה יותר טעים וכדי להתחבר לאינטרנט צריך להקליד פרטי אי- מייל…. מכאן נמשיך עוד מעט למטוס שייקח אותנו לאורך 9 שעות לטורונטו.
אגב, את הטיסות הלוך ושוב (הארץ לטורונטו וחזרה), אנחנו עושים עם לופטנזה ובהזמנה מראש דאגו לי לארוחה טבעונית… נחמד 🙂
21:30 (שעון ישראל, בטורונטו השעה עכשיו 15:30)
הגענו לטורונטו…
מסתבר שבטיסות קונקשיין (חיבור) בתוך קנדה יש לעבור מכס, לאסוף את המזוודות ולמסור אותן שוב. כיוון שהמטוס נגע בקרקע של קנדה, טורונטו, בשעה 15:15 והטיסה שלנו כבר עלתה לאוויר בשעה 16:20 אז לא הספקנו להגיע אליה. רצנו כל הדרך ובקבלה הודיעו לנו בשלווה שלא נספיק למסור את המזוודות לטיסה אז יכניסו אותנו לטיסה הבאה בשעה 21:05… מה שאומר שאנחנו מחכים עוד 5 שעות בדרך.
טוב, זה מה יש ובינתיים כל מה שיש לעשות הוא להיות עייפים ועוד קצת עייפים….
בקבוק מים קטן עלה לי $2.40 והאינטרנט בינתיים עובד חופשי, אבל רק דרך המחשב.
משהו קטן ששווה להתכונן אליו… כשהתכוננו לעלות למטוס בין מינכן לטורונטו וגם לאחר הנחיתה שאלו אותנו מה מטרת הביקור. אנחנו היינו כנים ואמרנו שיש לנו ראיון קבלה למעבר לקנדה ובמינכן הפקיד קצת התפלא, אך נתן לנו לעבור ובקנדה פשוט אמרו לנו O.K .
והמלצה… רגע לפני שיצאנו לדרך החזרתי את מתאם החשמל שהיה לי בכיס והנחתי אותו בבית, מה שהתגלה כטעות קטנה כיוון שרציתי להטעין את המחשב גם במינכן וגם בקנדה. בקיצור, שווה לקחת מתאם ובוודאי שלא לרכוש בשדה התעופה, שם המחיר בשמיים.
ועוד אחת אחרונה… בעקבות העובדה שאנחנו בעצם נמצאים בדרך קרוב ל- 30 שעות אז נראה לי שהרעיון לשכור חדר שינה בשדה התעופה במינכן יכל להיות ממש מוצלח. יש שם חדר עם מיטה ואפשרות לסגור אותו וכרגע על פי העייפות שלי, אני חושבת שטעיתי שלא נכנסתי לעשות תנומה ראויה שאני כל כך מחכה לה (אנחנו בעצם ערים בערך 38 שעות עם תנומות קצרות…).
7:00 (בהערכה בישראל, בסינט ג'ון השעה 1:00)
עשינו את זה והגענו לסינט ג'ון. מטורונטו עלינו על מטוס שהרגיש כמו מטוס ססנה. אני קראתי לו אוטובוס עם כנפיים. גמורים מעייפות עלינו אליו, נרדמנו ככל הנראה לפני ההמראה וקיווינו לנחות בשלום.
היציאה משדה התעופה גילתה לנו שהשעה לא 23:30 כמו שחשבנו שיהיה אחריי שעתיים של טיסה אלא 00:30 בשעון סינט ג'ון כיוון שיש הבדל של שעה בין המקום לטורונטו. לשמחתנו מהמטוס לקח דקה להיכנס לשדה וממנו עוד כדקה להגיע לאזור המזוודות ודוכני השכרת הרכב, אשר נמצאים באותו חלל.
החוויה הראשונה במקום הייתה נעימה, הפקידה של הרץ (חברת הרכב) אישרה ששנינו ננהג ברכב וזאת בניגוד לפרסומים באתר. גם שדרגו לנו את הרכב לגדול הרבה יותר ואז קרה דבר… קלטתי בזווית העין שיכול להיות שמישהו לוקח את המזוודה שלי החוצה, אז התחלתי לרדוף אחריו. קראתי לו בקו והוא לא עצר, עד לרגע שהוא עצר. הסברתי שיש לי מזוודה שנראית בדיוק ככה ואם זה בסדר שנבדוק אותה. פתחנו אותה והוא ואמא שלו היו מאד נבוכים לראות שהם כמעט נסעו עם המזוודה שלי. אז הם אמרו שהם ממש מצטערים וצחקנו יחד על זה שכמעט לקחו לי את המזוודה. הסברתי את זה לפקידה בהרץ והיא גם צחקה ובקיצור… היתה נחיתה מעולה פה בעיר.
משדה התעופה למלון לקח לנו כ- 15 דקות להגיע בכביש רחב, ריק ממכוניות ומהיר…
מחר יש לנו את כל היום לעצמנו, אז נוכל לעדכן מה אנחנו עשינו במקום 🙂
< למאמר הקודם | למאמר הבא >
