Sign In

Remember Me

תרמית האננס כמשל ליוקר המחייה בישראל

פוסט אורח – מאת עומר לוגסי

הצרכן הישראלי נאלץ להימנע ממוצרים רבים בגלל מחירם המוגזם. אחד מהמוצרים הללו הוא אננס טרי, שרק על הסיפור שלו אפשר לפתוח מחאה נפרדת.

אננס טרי נחשב למוצר מותרות בישראל, ממש כמו גבינות איכותיות (ברי, קממבר וכו׳) שנדיר למצוא במקרר של משפחה ישראלית ממוצעת, כי מי יקנה חתיכה קטנה של גבינה ב-22 ש״ח?

יחידה בודדת של אננס טרי, לרוב בגודל בינוני ובאיכות סבירה, לרוב תעלה לצרכן הישראלי יותר מ-30 ש״ח. נדירים הישראלים שיסכימו לשלם יותר מ-30 שקלים על פרי בודד, לכן האננס הטרי הוא נדיר בביתו של הישראלי הממוצע, שהתרגל לאכול אננס משומר. למעשה ישראלים רבים, על אחת כמה וכמה בני נוער וצעירים, לא מכירים את האננס בצורתו הטרייה, אלא רק את הפרי המשומר מקופסה, או אננס מיובש.

הפעם הראשונה בחיי שטעמתי אננס טרי היתה בתאילנד לפני שש שנים. הייתי אז בן 24. עד אז, כל האננס שהכרתי היה מקופסאות שימורים, בעיקר מתקופת הצבא. ההבדל בין הפרי הטרי למשומר הוא עצום: עד אותו הרגע בבנגקוק שבו טעמתי אננס טרי, לא היה לי מושג שהפרי הזה יכול להיות כל כך טעים ומעניין, מהפירות הטעימים ביותר שטעמתי. ברחבי תאילנד מוכרים את האננס הטרי בדוכני פירות שמפוזרים בכל חור, מקולפים, חתוכים ומוכנים לאכילה. מחיר אננס שלם כזה? בסביבות ה-20 באט, כלומר שני שקלים חדשים.

כשחזרתי לישראל חיפשתי לקנות אננס טרי, והתאכזבתי. לא רק בגלל המחיר, שבאותה תקופה האמיר לאיזור ה-60 (!) ש״ח לפרי בודד, אלא גם בגלל המגוון הדל: רוב האננס בישראל קטן פי 2 או 3 מהאננסים בתאילנד, וגם הרבה יותר חמוץ. בהתחלה חשבתי שהסיבה להפרש היא העובדה שתאילנד מדינה טרופית, אבל כשקראתי שגם בישראל מגדלים אננס לא הבנתי למה פער המחירים כל כך עצום.

מחיר האננס למשל ליוקר המחייה בישראללחצו על התמונה להגדלה

באותה התקופה חבר שביקר בלונדון סיפר לי שראה בסופרמרקט אננס ישראלי(!) גדול ומרשים ב-2 פאונד, שהיו שווים אז ל-12 ש״ח. כבר אז התחלתי להבין שמשהו פה הזוי. כשביקרתי בהולנד חצי שנה מאוחר יותר, אמנם לא נתקלתי באננס ישראלי, אבל נדהמתי ממבחר האננסים המיובאים, בעיקר מהקריביים (הרי ידוע שהולנד מדינה קרה, ושאי אפשר לגדל בה אננס). האיכות היתה פנומנלית, המבחר עצום, והמחיר מגוכח. מצאתי אננסים שלמים ובשלים בגודל ענקי ביורו וחצי (7 שקלים), אבל מה שעוד יותר אהבתי זה שבתוספת של חצי יורו, אתה מקבל את הפרי הטרי בקופסה כשהוא מקולף, חתוך ומוכן לאכילה. וככה, ב-2 יורו או פחות, אתה יכול להנות מאננס מובחר באיכות גבוהה.

מאז, בכל פעם שיוצא לי להיות באירופה, אני ישר רץ לסופרמרקט המקומי ונהנה ממגוון של מוצרי מזון זולים, שבארץ נחשבים ליקרים מאוד. זה רחוק מלהיות רק האננס. זה הגבינות, הנקניקים, המשקאות, החטיפים, המאפים (מבוססי החמאה ולא מרגרינה כמו בישראל) ואפילו פירות ״ישראליים״ כמו תאנים, שבאירופה תמצאו בגודל ובמחיר שלא הכרתם. אותה חתיכת ברי או קממבר שעולה בישראל 22 ש״ח, תעלה לכם באירופה יורו וחצי. פתאום זו כבר לא כל כך מותרות.

למה דופקים אותנו ככה? מה שקורה בתחום מוצרי החלב קורה גם במוצרים נוספים – קבוצה של בעלי אינטרסים (קרטל) מפעילה לחץ על הכנסת, וממשלות ישראל לדורותיהן מחליטות להגביל את הייבוא, ובכך למנוע תחרות. בדומה ללחץ ש״מועצת החלב״ מפעילה על בג״צ ועל הכנסת כדי למנוע ייבוא לישראל של מוצרי חלב שיתחרו בתנובה וגרורותיה, כך קורה גם עם האננס, רק שבנוסף להגבלת הייבוא והתחרות, את רוב האננס שמגדלים בארץ מייצאים לחו״ל, ואנחנו נשארים עם הפירות הכי קטנים ולא מובחרים, ומכיוון שאין כמעט אננס מיובא בארץ (אותו תוכלו לזהות לפי זה שאין לו ׳כתר׳) הפרי מאוד נדיר בשוק ומחירו בארץ מגיע לסכומים אסטרונומים – תוצר ישיר של חוסר תחרות ושל מונופול של המגדלים המקומיים.

מחירי אננס במדינות קרות שבהם אפשר רק לייבא? בריטניה – תמיד מתחת ל-2 פאונד. בגרמניה והולנד – תמיד פחות מ-2 יורו, כשלרוב האננס מגיע כבר מקולף ומוכן לאכילה. ברומניה? 7.99 ליי, כלומר 8.4 ש״ח! וזה רק מה שאני הצלחתי לתפוס – בקנדה, פולין, מדינות סקנדינביה, ארה״ב ומדינות קרות נוספות, נוהגים לייבא את האננס מהקריביים ולהנות ממחיר שפוי ומטעם מדהים, בעוד רק אנחנו מתעקשים לשלם ביוקר ולהתפשר בטעם כדי ״להגן על התוצרת המקומית״.

מילקי, קוטג׳, אננס וגבינות איכותיות זה רק קצה הקרחון. בישראל יש קטגוריות שלמות של מוצרים שנמנעים כמעט לחלוטין מהצרכן הישראלי, בגלל שהמדינה מעדיפה לעזור לחברות מסחריות, קרטלים (״מועצות״) וועדים גדולים שקשורים לבעלי הון, מאשר לחשוב על טובת האזרחים. במקום לפתוח את השוק לתחרות, ולתת לאזרחי ישראל להנות ממגוון מדהים של מוצרים מהעולם, אנחנו נתקעים רק עם מה שלא מפריע לחברות הגדולות לשלוט בשוק ביד מונופוליסטית רמה. ככה זה כשהמדינה מעדיפה לפעול לטובת קבוצות אינטרסים ולא למען התושבים עצמם. זה מה שקורה בכל התחומים שמפריעים לנו: מזון, דיור, תחבורה, מים וחשמל. יוקר המחייה הלא פרופורציונלי בישראל הוא תוצר ישיר של היעדר תחרות ושוק חופשי אמיתי.

למרבה האבסורד, ישראלים רבים משמיעים את צמד המילים ״קפיטליזם חזירי״ מבלי לדעת על מה הם בכלל מדברים. הרבה משמיצים את השיטה הקפיטליסטית מבלי להבין שישראל היא הדבר הכי הפוך שיש משוק חופשי אמיתי. על ידי רגולציות (התערבויות שונות של המדינה בשוק) המדינה מונעת תחרות, יוצרת מונופולים ומסרסת כל סיכוי למחירים תחרותיים.

חשוב שנדע את הדברים, ושכמה שיותר אנשים יבינו שאם אנחנו רוצים שהמחירים כאן יהיו אנושיים, כל מה שצריך זה לפרק את הקרטלים, את ה״מועצות״ ואת ״ועדי העובדים״, ולפתוח את השוק לתחרות, כמו שעשו בשוק הסלולר (ורק בזכות זה כולנו משלמים היום פחות מ-100 ש״ח לחודש!), מבלי לפחד שזה יפגע בחברות שהתרגלו לעשוק אותנו שנים – מ״תנובה״ ועד ״אל על״. התחרות טובה לכולם – בניגוד למונופולים, שטובים רק להם עצמם.


עומר לוגסי מתראיין אצל אורלי וגיא על יוקר המחייה, שוק חופשי ומחאת האננס


הג׳ימי הנדריקס של חותכי האננס


דרך החיתוך המומלצת לשאר בני האדם

מאמרים קשורים: (נפתח בחלון חדש)

אני מקווה שהפוסטים שלי יעודדו אותכם ויעניקו לכם השראה להגר וגם למצוא את האושר האישי שלכם :) קריאה נעימה.

הגב

היה הראשון להגיב

הודע אל
wpDiscuz