מאז ומעולם לא הרגשתי שייכת במיוחד. יש לי זיכרון עוד מהגן בו שיחקנו, כל הילדים ואני איכשהו מצאתי עצמי מחוץ למשחק וזאת למרות שהייתי חברה של כולם ואיכשהו זכור לי שהגן היה מהנה. לימים, החברות הטובות באמת שלי היו רחוקות ממני, מה שאומר שאיפה ששהיתי לא ממש הרגשתי שייכת.
לא נראה לי שהייתי מוזרה במיוחד. לעתים הייתי שונה; ילדה צמחונית (היום טבעונית), שאוהבת לשחק כל משחק עם כדור, שלא ממש מבינה מה המורים רוצים ולמרות זאת ההתנהגות שלה טובה. לא הייתי אהובת המורים (במילים עדינות) אבל לא הפרעתי, אז רק בתיכון חוויתי את יכולותיו הבלתי נלאות של רכז השכבה לאמלל את חיי. בקיצור, לא ממש הייתי שייכת.
חוסר השייכות הזה בא לידי ביטוי גם בשלב מאוחר יותר בחיי. בצבא הייתי ביחידת מורות וגרתי בדירת שותפות. את הטירונות "הפסיקו" לנו כדי שנחלק מסכות אב"כ ואם לא הייתי שוברת את הקרסול ומגיעה לבית הבראה, כנראה שלא הייתי יודעת שיש חיילים שכל הצבא עוברים מסדר בוקר (צפיתי בחיילים מהצד, אני הייתי מטופלת בכלל). את ההורות שלי התחלתי בגיל 25, לא הייתי דתיה ולא קיבוצניקית, כפי שרבים ניחשו. את הרעיון הכללי כבר בטח הבנתם, לא ממש הייתי שייכת.
תחושת זרות לגיטימית
כשעברנו לקנדה אחת ההקלות שחשתי היא בתחושת חוסר השייכות. לא הייתי שייכת לקנדה, לשיח, לסגנון וזה ממש בסדר. אם בישראל, שהייתה המדינה שלי, רציתי להשתלב, בקנדה נתתי לעצמי את הזמן להיות זרה, להסתכל מהצד. בתחילת הדרך הפכתי מילים, שיבשתי הרגלים וביליתי בלי סוף בסופר בניסיון לעשות קניות שמתאימות לבית ולמתכונים שאני אוהבת.
בהתחלה, זה היה לגיטימי לחלוטין להגיד שאני חדשה, לא ממש מבינה ולא להשתלב. האמת? נהניתי מהתקופה הזו. יכולתי להביא את מי שאני, חשבתי (בטמטום) שאני כל כך מעניינת, שהזרות שלי מחדשת לאחרים. הגדילה לעשות חברה לקבוצת הכתיבה כשהיא אמרה לי שאני פותחת בפניהן עולם שהן מעולם לא חוו… התחושה הזו הייתה לא רק לגיטימית אלא גם קסומה.
הרשתי לעצמי "להתווכח" (בעדינות) עם המורים ולנסות להבין מדוע הילדים שלי לא מקבלים יחס מסוים או ציון יותר גבוה. הגעתי למקומות והשתלבתי בהם בלי בעיה ובלי להיות חלק מהם. הייתי זרה בין מקומיים ונהניתי מזה. בניגוד לכל החיים שלי, בהם ניסיתי להיות חלק מהקהילה שסביבי, הפעם לא היה לי צורך כזה. ככל הנראה זה שאף אחד לא ציפה ממני להיות "קנדית" פשוט הקל עליי.
תחושת הזרות באה לידי ביטוי בהמון דרכים. אם זה להגיד "בבקשה" כשמישהו אומר לי תודה כשהחזקתי את הדלת פתוח, במקום להגיד "אין בעיה" כפי שנהוג כאן. אם זה לשלוח את הילדה לבית הספר עם סלט ירקות עשיר ואם זה לעמוד בצד לפעמים ורק להסתכל. איכשהו נראה לי שאף פעם לא הפרעתי לאף אחד. העובדה שלא היו ציפיות ממני ושהרגשתי שאף אחד לא שופט אותי, הקלה עליי.
מעבר לסקרנות
ביום חמישי האחרון חגגנו בקבוצת הכתיבה שלנו את הכריסמס. נכון יותר לכתוב שחגגנו את החגים, כי הפוליטיקלי-קורקט חוגג כאן. הלכנו לבית של אחת מהקבוצה וזו פחות או יותר הפעם הראשונה שחגגתי עם מישהי בביתה, עם עץ אשוח מפלסטיק שנראה אמתי לחלוטין ומסורת שמלאה בסיפורים משפחתיים. ביום שני הקרוב אלך למפגש אמהות אחרי לידה שגם בו יחגגו את הכריסמס. אירועים נוספים שהיו השבוע הם קונצרט הכריסמס בו השתתף הבן שלי שמנגן בתזמורת בבית הספר (קבוצה של ילדים שמנגנים) ואתמול בילינו בגאלה, מופע ריקוד כריסמס של בית הספר לריקוד של הבת שלי.
אפשר להבין שיש לא מעט אירועי כריסמס וזה עוד לאחר שדילגתי על התהלוכה כי העדפתי להישאר בקור עם הקטנצ'יק בבית. יש המון אלמנטים משותפים לאירועים. האחד הוא שכולם באים באווירת חגיגת כריסמס. לכל הילדים יש (כנראה) סוודר לכריסמס או תלבושת בצבעים מתאימים. אפילו למבוגרים יש גרביים עם דמויות תואמות לחג וכנראה שכולם מכירים את שירי הכריסמס. כמובן שאני לא. שיר אחרי שיר מתנגן בכל אחד מהאירועים ואני לא מכירה.
זה הכריסמס השלישי שלי כאן. אני כבר לא יכולה להגיד שאני זרה, לא מכירה, לא מבינה. כבר אין תירוצים לגמגום (כלומר יש, אני אחרי לידה, אבל זה תירוץ אחר) ואני ממש לא באה ומעירה למורים איך להתייחס לילדים שלי. אני עדינה יותר ביחס שלי. על אף הציניות, חלק מהחספוס נעלם ואני הרבה יותר נינוחה מכפי שהרגשתי אי פעם.
הזרות כבר לא קיימת. אני יודעת לאן ללכת, איך מדברים, מה נהוג ואפילו החלפתי לצמיגי חורף בזמן המתאים. עכשיו נראה לי שאני בשלב של סקרנות. אני רוצה לדעת עוד. לשמוע סיפורים, לראות מה אחרים עושים. מעניין אותי מה יהיה ואיך אני והילדים נהיה. עולות אצלי שאלות חשובות כמו:
- האם אי פעם אני אכיר את שירי הכריסמס (והאם יש צורך בכלל)?
- האם הילדים שלי ישירו לילדים שלהם בעברית או באנגלית?
- האם נועם, התינוק, ידע בכלל עברית כשהוא יגדל?
- האם אני אתרגל לכל הגאלות והקונצרטים והאם אזכור בפעם הבאה להביא פרחים?
- כמה חשוב לי ואם בכלל לבדל את עצמי בחנוכה (ברור שאני חוגגת)?
- ועוד…
אז מה יהיה בעתיד
איזה כיף לדעת שאני לא יודעת מה יהיה עם החיים שלי בקנדה. למעשה, אני לא יכולה להבטיח שזו הנקודה האחרונה שלי. יש עוד מקומות שלא ביקרתי בהם ובוודאי שלא גרתי בהם. הבת שלי גדלה ומדברת על רצון לראות עולם ואני אשמח לטייל איתה לפחות חלק מהזמן (אם היא תסכים כמובן).
אני לא יודעת מה יהיה בעתיד. אם אני אתרגל לתקופה הזו בשנה או אם לעולם ארגיש תיירת שנכנסה לתוך אגדת כריסמס וזה ממש בסדר. עכשיו השאלות האלו בעיקר מסקרנות אותי ומעניין אותי אם ומה יהיה השלב הבא בקליטה שלי פה.
שתהיה שנה אזרחית חדשה נפלאה, מיטל.
כמו תמיד אני מאוד אוהבת את הכתבות שלך ומוצאת אותן מעוררות השראה ! גם אני תמיד לא הרגשתי שייכת, בארץ נידו אותי על זה, בצרפת רואים את זה כמיוחד. זה קשור כניראה במנטליות של האנשים, בתור מאוד ביישנית אף פעם לא היו לי הרבה חברים. בארץ אם הייתי חולה ולא באה לשיעור בחיים לא היו מביאים לי שיעורים מיוזמתם, גם לא הייתי מבקשת. בצרפת הייתי חולה פעם אחת ולא באתי לשיעור, כשחזרתי מישהי שבחיים לא דיברתי איתה הביאה לי את המחברת שלה ואמרה "היית חולה, הנה מה שעשינו. אם את לא מבינה את הכתב תגידי לי" וחייכה. הייתי בשוק. זה… Read more »
מסתבר שיש לנו מכנה משותף, גם אני מרגיש לא שייך, אני משווה את עצמי לברבור שחור בעוד הרוב לבנים. כשהייתי ילד ההורים שלי ניסו לצבוע את הכנפיים שלי בלבן שאהיה כמו כולם. בבית הספר ניסו לנרמל אותי, אבל מי שקיבל אותי כמו שאני, ראה את היופי והייחודיות שלי כברבור שחור. היום, רחוק מבית הוריי, אני חופשי, פורח ומשגשג.
בידיוק סיפור חיי ! בסוף גם ההורים שלי קיבלו אותי כשהם ראו שאני שונה באופן טוב …
מקסים
קוראים לזה להיות אאוטסיידר
וברגע שמשלימים עם זה ומקבלים זאת כעובדה ובאהבה
הכל נהיה יותר טוב
בתור אאוטסיידרית שהגיעה לתובנה הזו לא מזמן ושעוברת בקרוב למדינה הדרומית לך, התרגשתי והזדהיתי מאוד.
נשמע הזוי. אבל בתור אשכנזי ישראלי.
הייתי עוף זר בכל מקום שעברתי בו.
לא הייתי חם, פתוח, נוגע. למדתי מהבית להיות ישר, לא לקלל, לכבד, לשחק לפי החוקים.
וזה לא התקבל טוב בחברה.
מגיל צעיר מאוד השם השני שלי היה "אשכנזי".
והיו צוחקים גם על השם משפחה האשכנזי שלי ולא מבינים איך אני לא שומע מזרחית, לא שותה אלכוהול ולא יוצא למועדוני לילה עם בחורות (כי הייתי ילד בן 14 בין היתר)
היום שאני בוגר, אני מבין פשוט שהייתי שונה כי הייתי בשכונות כאלו. יש שכונות יותר מקבלות בישראל. אבל גם שם לאט לאט הישראלי הטוב יהיה הישראלי בשוליים
כנראה שעדיף להסתובב בחברת דומים לך.ואני בטוח שכל אדם יעדיף ללכת עם החוג שלו ולא להרגיש זר ומוזר.זה דבר טבעי לגברי אדם מרגיש נוח עם אנשים מסוגו. לצערי לא ניתן לשנות את העולם.
ויש גם מזרחים בראש שלך רק שהם נמצאים במעגל אחר מהשכונה.
אין דבר יותר מושמץ ומושנא בישראל מאשר אשכנזים וזו מדיניות מכוונת של המשטר כחלק מהמאמצים שלו לשימור כוחו ולהצדקת הגזל של השבט המרוקאי את משאבי המדינה.
אני כמזרחי מעדיף לגור בחברת אשכנזים.ואין לי כלום נגד מזרחיים. זה נוח לי יותר.אבל לגבי הטיעון שלך השלטון הוא אשכנזי עם תמיכה מזרחית.כפי שהשמאל העבודה היא אשכנזית עם תמיכה מזרחית רבים מאוד של מזרחיים הצביעו ויצביעו העבודה.ולדעתי גם מרץ.הטיעון שמצביעי ימין הם מזרחיים לא נכון.המזרחיים הצביעו בהמוניהם לעבודה.השמאל הציג את עצמו כשאשכנזי חילוני וכנראה זה גורם לתחושת ריחוק של המזרחי המסורתי.איני יודע האם מזרחיים נמנעים מלהצביע שמאל.אבל יש תחושה שהשמאל הוא אשכנזי חילוני אלטיסטי.וזה מונע תחושת חיבור למזרחי ממוצע.מן הסתם מזרחי משכיל ירגיש חיבור לשמאל אבל גם יכול להרגיש חיבור לימין.לגבי התחושה שאשכנזי זה מאוס אולי זה בא מהאנטי מצד… Read more »
אני יכול לכתוב ספר שלם שמפריך את מה שכתבת (ושלמעשה כתבתי – למגירה…), אבל זה לא משנה בכלל. נניח אני אשכנע מישהו כאן – ממילא אנשים כאן באמת גמרו בנפשם לעזוב בשביל לעשות לעצמם טוב בגוף ובנפש, וזה למרות ששטפו להם את המח מינקות שהם לא חשובים כפרטים ושהם צריכים להקריב את עצמם בשביל ה"עם היהודי", שזה דבר אמורפי ושמאבד משמעות במיוחד בישראל (כי כולם כאן יהודים ומעוד סיבות רבות אחרות), הם מסוגלים לראות את הדברים כפי שהם מתחת לכל שכבות קליפות הבצל הריקות שהם למעשה פיונים שמשמשים קבוצות אינטרס שונות – אז אני רק אדלג לנפקא מינה: המדינה בשלבי… Read more »
בנוגע העניין העדתי.אין חולק שהעולים המזרחיים הגיעו אחרי 48.בהתחלה היה בארץ קהילה ספרדית.אחרי זה הגיעו אשכנזים חרדים.ואז היתה העליה השניה.ומכאן זה התגלגל לעוד עליות ובריחת יהודים מגרמניה לפני השואה.ונהיה רוב אשכנזי עם עליית פליטי השואה והמעפילים.והשלטון וההנהגה היתה אשכנזית נטו.כשהעולים עלו ארצה הם הופלו וקופחו ונזרקו בעיירות הפיתוח.הם נחסמו מלהתקדם בחברה.עם הזמן המזרחיים התרבו בגלל משפחות מרובות.ומכאן היחס האנטי הנובע מזרם מסויים שעושה פירות על חשבון המזרחיים.אני חושב שרוב המזרחיים מעוניינים בחיים בצוותא ובלי שינאת עדות.לגבי ירידה מהארץ זה עניין אישי של אנשים.אני באופן אישי כמזרחי נגד שנאת עדות והסתה.אבל אני בעצמי סבלתי מגזענות כלפי ממזרחיים ואשכנזים.וגם היום זה עדיין… Read more »
עכשיו פתאום אני סקרנית לדעת מאיפה אתה בארץ חי בהרמוניה אידילית כי מהנסיון שלי, מחוץ לגטו במרכז של מי שבעיני המזרחי הממוצע הם ממילא "משתכנזים" (שהם גרועים יותר מאשכנזים), אין דבר שהמזרחי הממוצע שונא יותר מאשכנזים (אלא אם כן הוא מחזר אחרי מישהי מבית מבוסס ואז פתאום הדעה שלו שונה רק לגביה, אבל לעולם לא לגבי הוריה, אבל זה סיפור לפוסט שלם) ורבים מהמרוקאים שהכרתי חולמים לשים את כל האשכנזים במחנות ריכוז – הקצנה אותה אני תולה בליכוד שבניצוחו של ביבי שידע לפנות לרגש הקמאי ולקרוא לכולם לדגל השבט, כמו שזה עובד בכל מדינה ערבית בעולם, וכתוצאה מכך נסך ביטחון… Read more »
אני לא מרוקאי.ואיני שונא מרוקאים אלא את אלה שיש בהם התנהגות מרוקאית.ולא כל המזרחיים מרוקאים.ולא כל המזרחיים הם מרגישים מקופחים.ויש הרבה נישואי תערובת.וכן תמיד אשכנזים ישארו בארץ והם באחוז לא מבוטל.מה גם שיש קבוצה רוסית גדולה.אני חושב שלאשכנזים יש יתרונות רבים.ואיני שונא אשכנזים.למעט כאלה שהם מתנשאים ומרגישים עליונות אותם אני לא מחבב.כמו שאני לא מחבב מזרחיים שעוינים אשכנזים.אני רק מצר על התחושות הקיימות בציבורים גדולים.ועל השסעים החברתיים.אני נשוי לאשכנזיה וילדי מעורבים הם נראים אשכנזים.כך שאני לא יכול לשנוא את משפחתי המזרחית.( ולא איני משתכנז) ולא את ילדי שהם חצי אשכנזים.אני לא מאמין בשינאה לשם שינאה.וחושב שצריך לבחון כל אדם לגופו.מה… Read more »
עדיין יותר כדאי להיות אשכנזי כי אתה יותר מתחבר טבעי לכל המקומות הטובים.עדיין האשכנזים הם האליטה.בכל התחומים.האמן לי עדיף לך להיות אשכנזי ולא מזרחי עם כל התחושות שלך הלא נעימות.
אז אם כך עזוב את הארץ ! יש מספיק שקט בחו"ל
צודק לגמרי
אז אתה מתכונן , לעזוב ?
בתור אשכנזייה מאוד קשה לאשכנזים להיסתדר בארץ בגלל החברה שמעודדת מרוקאים ולא מפסיקה לרדת על אשכנזים. בכל מקום היו נטפלים אליי, בין אם זה בעבודה "למה את אוכלת צ'יפס עם מיונז ולא עם קטשופ כמו כולם" "למה את אוכלת כל הזמן תפוחי אדמה ושניצל" "למה את לא שומעת מזרחית" "למה את לבנה כמו קיר" וכד' כד' תמיד היו מוצאים נקודה להציק לי לבקר אותי ולצחוק עליי בגלל המוצא שלי. לאחותי אפילו קראו נאצית בכיתה ! גועל נפש גם אני שנאתי לצאת למועדונים ולשתות העדפתי להישאר בבית, לקרוא ולצייר. באירופה רוב הצעירים כמוני, בילדותם היו קוראים והיו להם תחביבים כי באירופה… Read more »
זה ממש לא נכון יותר ש"שכונות מבוססות" זה אשכנזים. ביקרת לאחרונה בתל אביב? רוב מכוניות היוקרה הן של בני העדה המרוקאית. בלי להכנס יותר מדי לפוליטיקה בדיוק בשביל זה כל העדה מצביעה לליכוד, כי היא מקדמת את עצמה כשבט בשונה מכל האוכלוסיות האחרות (הסרוגים והחרדים הם שבט שבט אתני אבל זה לא הדבר הראשון שמגדיר אותם) וכך "יושבת על השאלטר" וברגע שעל משרד ממשלתי או אפילו עסק פרטי משתלט גרעין מרוקאי הוא דואג לתת את כל המשרות לבני השבט שלו וכך יוצא שמשרדי ממשלה לדוגמא ללא טיפת בושה מאויישים 99% בבני עדה אחת בסחבקיות שבטית שלא קיימת בכלל אצל חילונים… Read more »
ידוע שהמרוקאים עדה בעייתית.ואם ככה המצב די חמור.אבל בלי קשר יש בכל עדה אנשים טובים.בינונים ורעים.ומתורבתים ולא מתורבתים.לצערי אין תשובה ומענה למצב.מה שכן צריך שהאשכנזים לא ירימו ידיים וינסו לשלב כוחות כנגד התנהגות שבטית כזאת או אחרת.