פוסט אורח מאת איתמר, גרמניה.
אחד הטיעונים הנפוצים ביותר נגד "ירידה" מישראל הוא שבגולה יסבול היהודי מאנטישמיות. אם תרד מהארץ, כך הולך הטיעון, תאלץ לחיות בין גויים אנטישמים שרוצים ברעתך. רק במדינת ישראל, בה אתה חי בין בני עמך, תוכל לחיות בביטחון ובשלווה. האם שכחת מה קרה כשחיינו בין הגויים? התלך גם אתה כצאן לטבח? וכו' וכו'. האנטישמיות משמשת גם כתירוץ לקיומה של הליגה נגד השמצה, להרבה מהמדינויות של מדינת ישראל, ושל מיני עוולות וטיפשויות שונות. האנטישמיות (כמו אחיה הגדול, השואה) משמשת כמעין שמיכה חמימה שבה מתכסה העם היהודי היושב בציון ומפחד לצאת החוצה לאוויר העולם פן ימצא ששם טוב לו יותר מבביתו ועולמו הרוחני יתמוטט עליו.
אבל לאילו מאיתנו שחיים בגולה הברוכה וטורחים לחשוב קצת על הנושא, המציאות נראית קצת אחרת. ואת מציאות זאת ניתן לתמצת במשפט פשוט אחד שראוי שיפנים כל יהודי בישראל ובעולם:
באופן כללי, אין יותר אנטישמיות בעולם המערבי.
לפני שאמשיך, יש להבהיר כמה נקודות חשובות. את העולם המערבי אני מגדיר בפשטות (אך לא בהכרח במדויק) כארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ורוב אירופה. לפי מה ששמעתי, אנטישמיות עדיין רווחת במדינות מסוימות במזרח אירופה, באסיה ובעולם הערבי, אבל מי לעזאזל רוצה להגר למדינות אלו? מעולם לא שמעתי על מדינה בה יש תור במחלקת הוויזות בשגרירות תימן או אלבניה. כמו כן, אני טוען שבאופן כללי אין אנטישמיות, לא שאין אנטישמים. אנטישמים תמיד היו ותמיד יהיו, אבל קיומם כשלעצמו לא מוכיח שאנטישמיות קיימת באופן כללי.
בואו נתחיל בכמה אנקדוטות. כבר שנים רבות חי אני בארה"ב ובאירופה, ואפילו פעם אחת לא נתקלתי בגילויי אנטישמיות כלשהם. וזה לא שאני קובר את עצמי במובלעות ישראליות ויהודיות ובכך מגן על עצמי מפני העולם שבחוץ. חס וחלילה: מאז שעזבתי את ישראל, אני מנסה בכל דרך אפשרית להתרחק מכל מוקד ישראליות ויהדות ומקפיד להיטמע עמוק בין הגויים. במהלך שנותיי בגולה פגשתי אירנים, עיראקים, גרמנים, רוסים, קזחים, ספרדים, קובנים, מקסיקנים, סורים, טורקים, צ'כים, סינים, הודים, פקיסטנים ורבים אחרים, אבל פעם אחת לא נתקלתי בגילויי אנטישמיות. חברים ובני משפחה שאתם דיברתי אומרים אותו הדבר: הגויים אותם פגשנו אינם אנטישמים.
כמובן שלא לכולם בהכרח התנסות זהה, ואיני מכחיש שיש כאלו שנתקלו בנאו-נאצים ושאר חלאות, אבל אותם אנטישמים אינם מייצגים תרבות של אנטישמיות. הם לכל היותר מיעוט קטן של לוזרים שמנסים להצדיק את התסכול שלהם על ידי שנאה כלפי אחרים. יהודי שחי בארה"ב או בגרמניה לא נתקל בבעיות שמאפיינות חברה גזענית ומפלה: אין לו בעיה למצוא עבודה, להתקבל ללימודים גבוהים, להסתובב ברחוב, לפתוח עסק, להצביע ולהיבחר, לקנות או להשכיר דירה, ללכת לבית כנסת, לחבוש כיפה, או לחיות כיהודי באופן גלוי ומוצהר. הוא לא צריך לשנות את שמו לשם לטיני, לשקר לגבי מוצאו, או לחיות בפחד. ובאותם מקרים נדירים שבהם הוא נופל קרבן למעשי נאצה מצד אנטישמים, הוא פונה לרשויות החוק, ואלה מטפלות בנושא במלוא הרצינות והחומרה. עברו מן העולם הימים שבהם שריף בדרום העמוק בארה"ב יגיד לשחור או יהודי שיעוף לו מהעיניים כשזה בא להתלונן על התנכלויות מצד שכניו הגזענים. האנטישמים כיום הם מיעוט קטן שנדחק לשוליים, שיודע שמקומו שם ושלעולם לא יוכל שוב למצוא את מקומו במרכז החברה והפוליטיקה.
לפני מספר שבועות, כשהותקפו יהודים על ידי אנטישמים באוסטרליה, תפס הדבר כותרות בכל העולם. האם זה סימן שהאנטישמיות לא עברה מן העולם? לא, בדיוק ההפך. בעוד שבעבר אלימות נגד יהודים ושאר מיעוטים הייתה דבר שבשגרה, הרי שכיום היא נדירה כל כך שבמקרים המועטים בהם היא מתרחשת, קם העולם בזעקה ודורש את דמם של הנבלים. העולם המערבי למד, החכים, התפכח. הוא לא שכח את לקחי העבר, והוא מראה חוסר סובלנות ואף תקיפות כלפי אותם אלו שחושבים שהם יכולים לפעול באלימות נגד אחרים על בסיס דתם, לאומם, או צבע עורם.
יתרה מכך, במדינות מסוימות במערב הלכו רשויות החוק מעל ומעבר להגיון ולצדק בניסיונם למנוע ולהעניש פעולות איבה על רקע גזעני. בארה"ב ישנם חוקי "hate crime” שבעטיים יכול אדם לקבל עונשים מחמירים על עבירות שאם היה מבצען שלא על רקע גזעני, היה מקבל עונש קל בהרבה. אך מדוע שגבר שהכה את אשתו כי נאפה יקבל עונש פחות מגבר שהכה אישה בגלל שהיא שחורה, יהודיה, או לסבית? אלימות היא אלימות, אבל רשויות החוק בארה"ב להוטות להראות את תקיפותן כלפי אלימות על רקע גזעני ולחוקים אלו תמיכה גדולה בקרב הציבור שם.
ובגרמניה, אוסטריה ומדינות אחרות זוהי עבירה על החוק להכחיש את השואה. אבל למה? טיפש ונלוז ככל שיהיה, לכל אדם זכות לחשוב מה שירצה ולהכחיש, בפרט או בפומבי, כל עובדה היסטורית שירצה. אם איננו מוכנים להרשות חופש דיבור ומחשבה למתועבים ביותר מבינינו, איננו ראויים לו בעצמנו. אבל גילויים אלו של תגובת יתר רק מוכיחים שוב ושוב שהלך הרוח בעולם המערבי השתנה, שגזענות אינה מקובלת, ושהיא תיענש בחומרה.
אבל את הפנטים במחנה היודו-נודניק זה לא מעניין. כמו הדוד ליאו בסיינפלד, הם ימצאו אנטישמיות תחת כל אבן. איך יכולה הליגה נגד השמצה להצדיק את קיומה המיותר מבלי למכור את המיתוס שתחת כל עץ רענן יושב גלוח ראש, קורא את הפרוטוקולים של זקני ציון ומאזין לוואגנר בנגן mp3? איך יכולה ממשלת ישראל להבטיח גיוס נלהב לצה"ל ותמיכה בחוקים מתועבים מבלי למכור שקרים על כך שקיומו של העם היהודי עומד תחת התקפה תמידית? אנטישמיות היא נייר הערך של בכיינים ותעמולנים אלו, והם יעשו הכל על מנת למנוע פיחות בערכה. וכך הופכת כל ביקורת על ישראל, על ציונות ועל הכיבוש לגילוי אנטישמיות, למען יראו הגויים מה זה למתוח ביקורת על יהודים, וייראו. ואותם ישראלים שמאמינים לתעמולה זאת מקבלים את מר גורלם כתושבי ישראל ומפחדים לצאת החוצה לעולם שיש לו כל כך הרבה להציע להם.
קוראים יקרים: האנטישמיות מתה. העולם יפה ופתוח. צאו וראו, טיילו והגרו, היטמעו והתבוללו, ואל תפחדו: הסיכוי שלכם לחטוף קללה מסקינהד בברלין או שיקגו קטן בהרבה מהסיכוי שלכם לחטוף דקירה במועדון לילה הקרוב למקום מגוריכם בארץ הקודש. רדו והצליחו.