פוסט אורח מאת איתמר, גרמניה.
כשחייתי בארה"ב, החג הראשון שיצא לי לחוות הוא יום מרטין לות'ר קינג, שמצוין ביום שני השלישי בחודש ינואר. במהרה למדתי כי בעירי יש רחוב ראשי על שמו של קינג וגם ובית ספר, ושכך המצב כמעט בכל עיר אמריקאית. מאז היותי ילד ידעתי שקינג נתן את נאום "יש לי חלום" המפורסם, ושהוא נחשב למנהיג זכויות אדם והמאבק נגד גזענות, אך למרות זאת נראה היה לי כי קינג מקבל קצת מעט יותר מדי כבוד משמגיע לו. אחרי הכל, דוקטור קינג העתיק את עבודת הדוקטורט שהגיש לבוסטון יוניברסיטי, היה בעל דעות מטופשות ביותר בנושאים כלכליים, ונאום "יש לי חלום" היה בסך הכל נאום פופוליסטי שטחי, מלא במשפטי עידוד של חדר הלבשה וחסר בשר ענייני ופילוסופי. בנוסף לזה, במדינה שבה גדלו וחיו הנרי דיוויד ת'ורו, ראלף וולדו אמרסון, אדגר אלן פו, נת'ניאל הות'ורן ורבים וגדולים אחרים, נראה לי מוזר שאחד משני החגים הפדרליים היחידים הנקראים בפועל על שם אישיות יינתן לקינג (השני הוא יום קולומבוס. השלישי, Washington's Birthday, איבד במהלך השנים את השם ונקרא כיום בפי העם Presidents' Day).
שמתי גם לב שרוב האמריקאים, בעיקר צעירים ושמאלנים, כשנשאלים מהי האישיות ההיסטורית הנערצת עליהם, עונים כמעט תמיד שזה קינג. פעם, כששמעתי מישהי אומרת זאת, שאלתי אותה למה קינג הוא אישיות כה נערצת בעיניה. “או, כי הוא היה מנהיג המאבק לזכויות אזרח,” ענתה הגרופית. החלטתי להתעקש: “מה זה בעצם אומר, 'מנהיג המאבק לזכויות אזרח?'” שאלתי. העלמה נראתה מבולבלת קמעה. “הוא לחם לזכויות אזרח,” היא גמגמה, ואחרי מספר שניות הבנתי שתשובה יותר ספציפית מזו לא אוכל לקבל והנחתי לנושא.
תשובתה של מעריצה מבולבלת זו נראתה לי מוזרה, שכן אם תשאל אותי מיהי האישיות הנערצת עלי, אוכל להסביר לך במשך שעות, כולל ציטוטים מדויקים, למה הנרי דיוויד ת'ורו הוא בעיני גאון כל הדורות. אבל לאחר ששהיתי בארה"ב כמספר שנים, הבנתי ששאלות כמו "מה עשה את קינג לאדם דגול" כמעט לעולם לא מקבלות תשובה יותר ספציפית מזו שנתנה לי המעריצה המגמגמת. בארה"ב, גדולתו של קינג היא אקסיומה, עובדה שאי אפשר להסביר אותה או לערער עליה. קינג היה אדם דגול, נקודה. אל תשאל שאלות מטופשות. אם אתה מערער על גדולתו, אז אתה גזען שונא שחורים. במילים אחרות, קינג הוא דמות משיחית, והסגידה לו היא דת.
דת קינג היא ללא ספק לא פולחן האישיות היחידי בארה"ב, או בעולם. אהדה עיוורת וקנאית קיימת גם לג'ון פ. קנדי, לגנדי (המקורי, ההודי, לא האולטרה-לאומן הישראלי) ולאחרים. בנוסף לזה, יש גם רעיונות, עקרונות ואידאלים שכמעט אף פעם לא נחקרים ושעלינו לקבלם כאמת נצחית. דוגמאות כוללות את הרעיון שנחיתת אדם על הירח הייתה צעד ענק לאנושות, שמלחמת האזרחים בארה"ב הייתה מלחמה צודקת, שחובה לציית לחוק, שג'יי לנו בדרן, ושהציונות היא הפתרון האולטימטיבי והיחידי לבעיית העם היהודי.
אחת עשרה שנים מייגעות בזבזתי במה שנקרא "מערכת החינוך" בישראל, ומורה אחר מורה דפקה בי את הרעיון שציונות היא היא משאת נפשנו, סלע קיומנו, מורשת אבותינו ומח עצמותינו ושעלינו לסבול, להרוג, ואם צריך אז גם להיהרג למען רעיון נשגב זה, שבלעדיו היינו כולנו מתים במחנות או בפוגרומים או מהרעלת חריימה. מה שאיני זוכר הוא איזו שהיא מורה שמנסה להגדיר את המושג ציונות, או לתאר את הצורך בו בלי היסטריה ובלי להזכיר את השואה ככלי יום הדין שעליו אי אפשר להגיב ללא השפלת מבט. תפיסה זו לא שלטה רק בבית הספר אלא גם בבית, בו לימדו אותי הורי שנטורי קרתא הם כת של מטורפים מסוכנים ש—רחמנא לצלן!—שוללים את זכות קיומה של מדינת ישראל, ושהם הגרועים והמתועבים ביותר מכל פלגי היהדות החרדית.
במהלך השנים למדתי לא לבקש מאף אחד להגדיר ציונות או לנסות להסביר אותה, שהרי אין טעם. כי בישראל הציונות היא לא אידאולוגיה, פילוסופיה או מערכת עקרונות. הציונות היא דת שעלינו לקבלה כישועתנו היחידה או להסתכן בקבלת בתואר "אנטי-ציוני", מילת הגנאי הנוראה ביותר בלשון העברית. וברגע שאתה מסרב להצהיר על ציונותך הנלהבת, דעתך לא נחשבת שהרי אתה מטורף ואנטישם ששונא את עצמו ואת עמו ואת אימו, ולך תגור עם הגויים אם כל כך טוב לך אתם. שכחת שהייתה לנו שואה?
מהי בעצם הציונות? ישנן הגדרות רבות, אז אני אגדיר ציונות בפשטות כתנועה שתומכת בשיבת העם היהודי לארץ ישראל ובהקמת מדינה יהודית שם. אני מאמין שזו הגדרה הוגנת ושרוב אלה שמגדירים עצמם כציונים יקבלו אותה כנאותה. אך כשעוצרים לחשוב על זה, יש כל כך הרבה בעיות עם הגדרה זאת שכשמנסים לנתח אותה היא מתמוססת כמו נייר טישו במים. לדוגמה, מיהו העם היהודי? האם היהדות היא דת, לאום, מוצא אתני, או סממן תרבותי? מי אמר שהעם היהודי, יהיה מה שיהיה, אי פעם חי בארץ ישראל? ונגיד וחי שם, מי אמר שיש לו זכות לשוב לשם? וממתי לעמים יש זכויות? האם זכות היא לא משהו ששייך לפרט ולא לקבוצה? ומהי ארץ ישראל? אילו אזורים גאוגרפיים היא כוללת? מה עם האוכלוסייה הלא יהודית שכבר גרה באזורים אלו? האם לה אין זכויות? ומה זו "מדינה יהודית"? האם הגדרה זו אינה נוטפת קנאות דתית ו\או אפליה גזעית? ומי אמר שלעם ישראל יהיה טוב יותר בארץ ישראל מאשר בגולה? מדוע להניח שיש יתרון כל שהוא בהקמת מדינה יהודית על פני אי הקמתה?
כמה מאותם אלו שמגדירים עצמם כציונים אי פעם חשבו לעומק על שאלות אלו? כמה מהם אי פעם טרחו ללמוד את העניין לעומקו? אני מנחש שאפילו לא אחוז בודד, שהרי הציונות היא דת: צריך קודם כל לקבלה כאמת מוחלטת ונצחית ורק לאחר מכן לנסות להצדיק את האמונה בכל דרך אפשרית, בדומה לדרך שבה שרלטנים למיניהם מנסים למצוא ראיות שבשר חזיר לא בריא ושברית מילה מורידה את הסיכוי לחלות במחלות מין. אמונה קודם, הצדקה אחר כך. כך פועלת הדת.
האופי הדתי של כת הציונות אינו רק בעיה פילוסופית שחושפת את השטחיות והעצלנות החשיבתית של חבריה. יש לאותם אלו שקוראים לעצמם ציונים בעיות רבות גם במישור הפרקטי, בדיוק כמו שלאדם שמאמין בסיפור הבריאה יש בעיה להבין מאיפה באו מאובנים. לדוגמה, אם אתה מקבל את הציונות כאקסיומה, אז נראה לי זה די קטנוני מצדך להתלונן על עלות יוקר המחיה בישראל. באף אחת מהגדרות הציונות שקראתי לא ראיתי דבר על זה שצריך שיהודים יחיו בנוחות בארץ ישראל. הדגש הוא תמיד על שיבה לארץ הקודש ועל הפרדה מגויים, לא על חיים טובים ונוחים. ואם עוד לא הבנת את זה, אז תן לי לחדש לך: לכל דבר יש מחיר, ומחיר האפרטהייד הוא אי-בטחון, מלחמה בלתי-נגמרת ועלות מחייה גבוהה, שהרי צריך צבא ושאר אביזרי הגנה מפני גויים. אל תשכח מה קרה כשלא היה לנו צבא.
ומה עם כפייה דתית? אם זוהי מדינה יהודית, מאיפה יש לך את החוצפה לרצות לגדל חזירים או להתחתן בחתונה אזרחית? האם זה מוגזם לבקש ממך להקריב קצת למען שימור צביונה של המדינה כמדינה יהודית? להתנהג כגוי אתה יכול בכל מקום, אבל להיות יהודי אמיתי אתה יכול רק בארץ הקודש, ואם אתה לא מאמין לי אז תשאל את א.ב. יהושע, שטוען כי יהודים שחיים בגולה מאוננים עם יהדות. אז תפסיק ליילל ותסתפק בסטייק הכשר והמומלח שאפילו הכלב לא רוצה לגעת בו. בגטו אפילו את זה לא היה לנו.
ואז כמובן יש את הערבים. הם אמנם אזרחי המדינה אבל, בחייך, אתה לא מצפה שנתייחס אליהם כשווים, נכון? המניאקים היו יכולים לעשות לכולנו טובה ולברוח ב 48' אבל בחרו להישאר ואנחנו, בתור ציונים הומניסטים, עשינו להם טובה ונתנו להם אזרחות. עכשיו, האם זה לא הגיוני שננסה "לאזן" את הדמוגרפיה הישראלית על ידי יהוד הגליל וגירוש הבדואים והפקעת אדמות? אנחנו ציונים, ולא ראיתי בשום מקום שהציונות כוללת איזה שהוא סעיף שנוגע ללא יהודים. כשרוצים להכין חביתה ציונית, צריך לשבור כמה ביצים ערביות. ככה זה בחיים. אל תשכח מה עברנו בשואה.
אבל אולי הפן הקומי ביותר של דת הציונות הוא שהיא מצדיקה אפליה נגד יהודים בכל רחבי העולם, שהרי אם ליהודים יש את המדינה שלהם, למה לא לנוצרים ולשאר הדתות? מה מונע מאומה אחרת להכריז על עצמה כאומת דת או אתניות מסוימת ולהוריד את היהודים שחיים שם לדרגת אזרחים אורחים כמו הערבים בישראל? תאר לך שמחר הימנים הקיצוניים בארה"ב יגשימו את חלומם ויצליחו לשנות את החוק כך שיגדיר את ארה"ב כמדינת העם הנוצרי. תאר לך איך יגיבו יהודי ארה"ב והעולם לאקט זה של אפליה וקנאות דתית. רוב יהודי בארה"ב יודעים לצטט את האמרה "הפרדת דת ומדינה" (מונח שלא קיים בשום מקום בחוקה או בהצהרת העצמאות האמריקאית, דרך אגב), ויכולים להסביר לך למה אין להגדיר את ארה"ב כמדינתה של דת מסויימת. אז למה בישראל זה בסדר? אה, השואה. כמובן. סליחה ששאלתי.
וכך ממשיך החבר בדת הציונות לנסות ולבנות לו עולם יציב שבו הוא מיישב את דת הציונות עם עובדות המציאות הסובבת אותו. כשיש ניגוד או פרדוקס, תמיד אפשר לזרוק את המילים שואה ואנטישמיות כג'וקרים שמביסים כל קלף אחר. הדבר היחידי שדת שציונות לא מרשה היא חשיבה ביקורתית.
וזאת בדיוק הבעיה, שכן עם כל מה שכתבתי פה, אין בכוונתי לקדם אנטי-ציונות או פוסט-ציונות או כל אידאולוגיה אחרת, ואין בכוונתי לטעון שכל מה שעשתה והשיגה הציונות היה שלילי או לא מוצדק. יתרה מכך, אני מפרש את דברי כפרו-ציוניים, שכן כל שביקשתי הוא לשנות את הסטטוס של הציונות מדת אטומה שאין לחשוב או לערער עליה לאידאולוגיה פתוחה שנתונה לחשיבה ביקורתית ולשיפור (או, במקרה הצורך, לביטול). וכל מה שפוסק להיות דת והופך להיות תאוריה רציונלית עובר בהכרח תהליך של שיפור דרסטי.
אז קדימה, בואו נתחיל לחשוב על הציונות.