שנת הלימודים מתחילה ועימה השנה השלישית שלי בצרפת. מי היה מאמין, ב-5 לספטמבר חגגתי שנתיים בצרפת, ובאופן רשמי השנה השלישית שלי מתחילה כאן. ואני מרגישה כאילו גדלתי וחייתי כאן כל חיי. הצרפתית שלי השתפרה, יש לי פחות מבטא מקודם; הכרתי חברה חדשה בתחילת השנה והיא לא שאלה אותי מאיפה אני כי יש לי מבטא, אלא מאיזה עיר אני באה. איזה כיף!
בצרפת, נדמה שהאוניברסיטה זה המשך של התיכון, רק שהפעם בוחרים מה ללמוד, ושהלימודים קשים ואינטנסיביים יותר. שנה שעברה הסתובבתי עם בנות שאם לומר באופן עדין, עשו לי טובה שהסתכלו לכיווני. הן המקבילות לפרחות הישראליות. הראשונה הייתה פרחה, אבל עם לב טוב, נקרא לה ליפסטוג, כי היא שמה תמיד ליפסטוג אדום. ליפסטוג הכירה חברה חדשה, ערסית, נקרא לה ייאלה, שהחלה להידבק אליה כמו זנב וכל פעם להציק לי ולהעיר לי הערות. ניסיתי בהתחלה להתחבר לליפסטוג אבל היא לא רצתה, כמו לומר, היא רצתה שנשמור על יחסים "עסקיים", תכף תבינו למה אני מתכוונת. ייאלה כל הזמן הציקה לי, דיברה אליי לא יפה והוציאה אותי מריכוז בהרצאות עם השטויות שלה. ליפסטוג, במקום להגן עליי, התעלמה. הן גם "ברוב נחמדותן" הזמינו אותי ללמוד איתן יחד למבחנים, אבל שהאמת הן כל הזמן הריצו צחוקים ובדיחות, התעלמו מקיומי ואם הן החליטו ללכת לאכול צהריים הן אפילו לא שאלו אם אני רוצה לבוא, אלא ביקשו ממני לשמור על החפצים שלהם בספרייה. סבלתי מהן שנה. כבר בתחילת הסמסטר השני התחלתי לאט לאט להתרחק מהן, במיוחד מייאלה, שאם היא הייתה ישראלית, היא בטח הייתה צועקת כל הזמן "נו יאללה כבר, מה יש לך, תזדרזי, מה את איטית, מה את לא יודעת לכתוב, מה את מסתכלת עליי, אני הייתי קודם וואי!" מסוג האנשים שבא לי לתקוע להם את הראש בגיליוטינה.
למה "נתקעתי" איתן? כי ה"חברה" הזאת חתמה איתי חוזה באוניברסיטה שהיא צריכה לשלוח לי את ההרצאות עד 48 שעות לכל קורס. והיא מקבלת על זה תשלום מהאוניברסיטה, כן. כי יש לי בעיות קשב וריכוז, ועוד כל מיני בעיות קטנות שמקשות עליי יותר את הלימודים באוניברסיטה מסטודנטים אחרים. וגם אני מודה, ששנה שעברה היו לי קשיי שפה שלא רציתי להודות בהם, אבל שמתי לב שהשנה אני מבינה כל מה שהמרצה מוציא מהפה, אולי איזה מילה או 2 שאני לא מכירה, אבל גם הסטודנטים האחרים לא מכירים אותן. בקיצור, היא הציעה לי לשבת לידה בהרצאות כדי שתעזור לי להתמודד. בהתחלה זה עבר טוב, עד שייאלה נדחפה ובכל פעם שהסתכלתי במחשב להשלים מה שפספסתי מהמורה, היא התחילה ממש לצרוח עליי "תפסיקי להסתכל לה במחשב, את מגזימה, תלמדי לכתוב" וליפסטוג התעלמה. טוב, בתחילת הסמסטר השני פשוט ייאלה החלה להבריז, ואיתה גם ליספטוג נגררה. וכפי שהבנתם, היא הפסיקה לשלוח לי את ההרצאות, נתנה תירוצים שהיא שכחה וזה … ברוכים הבאים לתיכון. אני באתי להרצאות ונאלצתי להתמודד לבד, והאמת, זה עזר לי קצת. גם סטודנטים נחמדים שלחו לי את מה שהם רשמו, באמת שיש עזרה הדדית באוניברסיטה הזאת. בגלל השתי סתומות האלו קיבלתי 20\8 בארגונים אירופאים (צריך 10 כדי לעבור) אבל בשאר המקצועות היו לי ציונים יפים. עבדתי מלא בבית וחרשתי כדי להשלים את הפערים.
השנה החדשה התחילה, והפעם, אנשים לא שואלים אותי "מאיפה את, יש לך מבטא". לבינתיים. פגשתי את הבן אדם היחידי שהיה נחמד איתי באוניברסיטה, שהיה תמיד מתחת לאף שלי, ושתמיד ישב בשורה הראשונה. היא ממוצא אלג'יראי אבל קוראים לה שרה, אני לא יודעת אם היא מוסלמית או נוצרית, אבל לא אכפת לי, יש לה לב גדול. היא מאוד נחמדה, אינטלגנטית ובוגרת. לא מתנשאת ופאקצה כמו רוב הבנות באוניברסיטה. היא אפילו שנה מתחתיי, היא סיפרה לי שהיא עשתה שנתיים לימודי רפואה ופרשה כי היה לה קשה, ועכשיו היא איתי בשנה שנייה. היא לעיתים מדברת ערבית וצרפתית בטלפון בהפסקות וזה משום מה מצחיק אותי, היא מדברת ערבית, משחילה איזה 2 מילים בצרפתית וממשיכה, כמו הרוסים בארץ.
בשנה שעברה עזרתי לה להשלים את החומר כי היו לה בעיות במשפחה, שלחתי לה תמיד סיכומים ודיברנו מלא. השנה התחלתי להסתובב רק איתה. הרי יכולתי להסתובב איתה, שנה שעברה, במקום עם שתי הסתומות האלו, אבל מזל שהשנה החדשה היא דף חדש, ואני יושבת איתה, ועם חברה שלה שהיא הכירה לי, שיש לה ממש שם צרפתי קלאסי, מדלן, בהרצאות. אנחנו עוזרות אחת לשנייה, שולחות הקלטות של ההרצאות וקורסים ומדברות בווטסאפ, בטלפון ומסתובבות ביחד. סיפרתי להן מה שהיה לי שנה שעברה והן היו בשוק, ושאלו למה לא באתי אליהן ישר. באמת חברות אמיתיות.
אז בין הצרפתים, לא מעניין אותם מאיפה אני, אלא מה "העדה" שלי. בעת שבארץ, אם אני אמרתי שאני ממוצא רוסי וגרמני, היו יורדים עליי, צוחקים עליי, על השם משפחה שלי, על המבטא שלי (?!), אומרים לי שהמשפחה שלי נאצית (סבא רבא שלי נלחם בנאצים, הייתי רק צריכה להראות להם את התמונה שלו במדי גנרל עם 12 מדליות כבוד כדי שישתקו), ושאני אשכנזיה מנומסת שאוכלת אוכל ללא טעם, למרות שהאוכל של אימא שלי מלא בטעם, בלי לשים לב שהשניצלים, הסופגניות והלביבות שהם מתים עליהם הם גרמניים. בצרפת הם אומרים שזה מוצא מגניב, וישר שהם מתים על רוסים, שהם גרו ברוסיה כמה שנים, שהם למדו רוסית בבית ספר וכד'. אני מביאה להם לטעום מאפים גרמניים, כמו שטרודל, שגדלתי עליהם בבית, כן, אימא שלי מכינה הרבה אוכל גרמני, והם מתלהבים. אפילו צרפתי אחד אמר שלדעתו יש לי מבטא גרמני! לא כמו בארץ, ששם הייתי מתביישת במי שאני.
כמו בארץ, צרפת היא מדינה מלאת תרבויות, ומחקר שנעשה פעם מראה ש-1 מכל 4 צרפתים הוא ממוצא זר. יש לי חברה בפנסיה, שהחליטה שהיא הסנדקית שלי, שהיא ממוצא פולני אבל נולדה וגדלה בצרפת, והיא הזמינה אותי לסלון הספרים שהיא אירגנה בעירייה בעיר שהיא גרה. ליד וורסאי, שעתיים מהבית שלי. אוף. אבל זה היה שווה, כי היא הכירה לי את חברה שלה, שהיא גם צרפתייה ממוצא פולני, אבל בניגוד אלייה מדברת צרפתית ופולנית שוטף וכותבת ספרים בפולנית שמפורסמים בפולין! באמת הייתה לי שיחה נהדרת עם שתיהן. מאוד נהניתי. אני גם עדיין בקשר עם החברה הספרדייה שלי, החברה הראשונה שהכרתי בצרפת, ורק ביום רביעי נפגשנו ועזרתי לה להעלות לדירה החדשה שלה במרכז פריז אריחים לאמבטיה ששוקלים טון. הדירה שלה בגודל החדר שלי, משהו ממש פיצקי! אין אפילו מקום לארון. איך אפשר לחיות ככה?!! למי אכפת שזה במרכז פריז, בשבילי דירות חדר לא ראויות למגורי אדם. זה פשוט מזעזע. זה בדיוק כמו הדיור בתל אביב. אבל אם זה טוב לה, שיהיה לה בכיף.
אז למה קראתי לכתבה שלי "למה באת לצרפת"? כי עדיין אני מוצאת את עצמי במצבים שאני צריכה לתת לאנשים דין וחשבון למה באתי לצרפת. וכצפוי, זה רק כשאני פוגשת בישראלים. "למה באת לצרפת? למה לא הלכת ללמוד בארץ ? מה יעזור לך תואר מחו"ל, אחר כך תצטרכי לעבור מבחנים כדי שיקבלו אותו". לא אמרתי להם את מה שאני עומדת לרשום כאן, אבל באיזה זכות אתם מחליטים לי איך לחיות, מה ללמוד ואיפה ללמוד, ובאיזה מדינה לגור. אותם אנשים שכחו בעצמם שהם גדלו בארץ, ושהם עברו לצרפת. אז שקט.
בתור עבודת סטודנט אני עושה בייביסיטר למשפחות יהודיות צרפתיות, אשר מעוניינות בכלל שהילדים שלהם ישפרו עברית. ולעיתים הם מדברים עברית אפילו יותר טוב מישראלים! עם היהודים הצרפתים היו לי נסיונות מדהימים. אנשים מקסימים, מכבדים, עוזרים, לא עושים בעיות, אם למשל נופל מבחן מתי שאני צריכה לבוא לעבוד הם אומרים לא נורא, הם מאוד גמישים בשעות וגם משלמים טוב. נהניתי מאוד לעבוד אצלם, הילדים מקסימים ומחונכים, מכבדים. והם לא שואלים אותי שאלות כמו "מה את עושה בצרפת, למה באת לפה" אלא מה אני רוצה לעשות בעתיד, ואפילו מציעים לי עזרה עם הצרפתית והשיעורים באוניברסיטה.
הם לא דוחפים את אפם לחיים הפרטיים שלהם. כמיטב המסורת, רציתי להמשיך לעשות בייביסיטר בעברית, כי זה גם מאפשר לי לתרגל את העברית וגם לעזור לילדים מקסימים לשפר את העברית שלהם. אבל השנה נתקלתי בשלוש משפחות ישראלות שעשו ממני צחוק. אני לא אפרט מה קרה, אבל במשך שבוע הרגשתי תחושה גועלית. כבר כשנפגשתי איתם הם תקפו אותי בשאלות תוקפניות, אמרו שכן אני מתחילה לעבוד איתם, ושהם ישלחו לי את הכתובת של הבית ספר ונעלמו. ואז יום לפני שהיינו צריכים להתחיל, בהפרש של שבוע, הם מואילים בטובם לומר לי שהם בסוף מצאו מישהו אחר, וזה עוד כשאני שלחתי להם הודעה לשאול מה קורה.
הרגשתי ממש שעושים ממני צחוק, שמזלזלים בי, ושבמקום להגיד לי ישר שזה לא מתאים לי, הם משקרים לי, אומרים כן כן כן ומאחורי הגב שלי מחפשים בייבסיטר אחר, נעלמים, עושים פרצופים, עושים טובה שעונים ו"מתנצלים" – ההתנהגות האופיינית של הישראלים, בעת שבזמן הזה יכולתי למצוא משפחה אחרת. אחרי 3 משפחות ישראליות נמאס לי, הרגשתי ממש פתטית וכמעט בכיתי. בסופו של דבר, מצאתי משפחה צרפתית מקסימה לעשות להם בייביסיטר. נפגשתי איתם, וההורים החלו לספר על עצמם, על הילד וגם שאלו שאלות עליי. בין השאלות, מה אני עושה בצרפת. אבל לא באופן תוקפני, ולא כדי להטיף לי מוסר בעקיפין שהייתי צריכה ללמוד בארץ, אלא כמה שנים אני בצרפת, מה אני לומדת ואיך אני יודעת צרפתית כל כך טוב.
האימא אפילו אמרה שאם זה מפריע לי, אני יכולה להכין ארוחות ערב לילד ללא חזיר ולא לערבב בשר וחלב, ואמרתי לה תודה אבל אני חסרת דת ואם לומר את האמת, אני מאוד אוהבת בשר חזיר. היא אמרה טוב בחיוך. אפילו ישראלים לא מתחשבים ככה, ישראלים כופים עליי את הדת, עושים פרצופים למה אני שותה קפה עם חלב אחרי שניצל, בעת שצרפתים מנסים לכבד, אפילו שאני מגדירה את עצמי חסרת דת. אני אמורה להתחיל איתם בקרוב, ומקווה שיהיו מרוצים ממני.
בקיצור, אני מקווה שהשנה החדשה תהיה בסדר. אני מאוד לחוצה. והנה נתתי קצת חדשות ממה שקורה … ואם שואלים אותי עוד פעם למה באתי לצרפת, אני אגיד כי בצרפת אפשר לחיות מ-500 שקל לאוכל בחודש, כן, 500 שקל בחודש, ולאכול טוב, בשר, הכל, והמחיר כולל גם מוצרי היגיינה כמו נייר טואלט, כי בצרפת האוכל כל כך טעים ואיכותי, כי בצרפת אין לי יותר הפרעות אכילה, הדיכאון כמעט נעלם, בצרפת מקבלים אותי כפי שאני, בצרפת אין כפייה דתית, בצרפת קר, בצרפת יפה, בצרפת יש טירות בכל חור, בצרפת יש לי באמת חופש.
וכל זה פחות ב-50 שקל. וזה על בסיס חמאה, לא מרגרינה.
ונוס יש לי אזרחות אני החודש אהיה בן 30 ואני רוצה ללמוד לימודים גבוהים בצרפת .
עד איזה גיל אפשר ללמוד ללא עלות על חשבון הממשלה ?
ונוס יא מדהימה!! נהניתי מאוד לקרוא. כל המאמרים שלך על החוויות שלך מעניינים ויפים. ולי דווקא יש תשובה פשוטה לשאלה מדוע באת לצרפת – כי פשוט רצית את זה. את נמשכת לצרפת מההתחלה, עוד לפני שידעת איך זה לחיות שמה ואיך המחירים והכל. פשוט רצית את זה והלכת על זה. בקשר לפריחות, סתם לסקרנות, הן היו מהגרות או "צרפתיות מלידה"?