Sign In

Remember Me

הטיול החלומי בתאילנד שנקטע עם הקורונה – סיפור אישי

הטיול החלומי בתאילנד שנקטע עם הקורונה – סיפור אישי

קריסמס 2019 מערב לונדון, Hammersmith, ליד הפארק Ravenscourt. אני גר עם מאיה, חתולה שמנמונת וחמודה. תחביבה העיקריים הם שינה, זלילה וישיבה על עדן החלון בצפייה על ציפורים מעופפות, אטרקציה. היא משוכנעת שהבית שלה, ואני רק המשרת שבזה היא צודקת. שהייתי מגיע בערב, היא היתה מחכה לי בקומת הכניסה במבט זועף "איפה היית כל היום?" אחרי הארוחה היתה קופצת על המיטה ותפקידי היה ללטפה. לאחר הליטוף, הגירגור וניצול כף ידי המלטפת היא נטשה אותי לטובת הספה. טוב שכך, כי בשש בבוקר היא מתעוררת במבט מאושר ומתחילה בטקס ליקוק עצמי מרעיש שחתולים לעולם לא יבינו שהוא מעיר בני אדם.

חתולה שמונההכירו את 'מאיה שומנים', ילידת 2012, לונדון

מזג האוויר בבריטניה החל להתקרר ורציתי לברוח מהחורף הלונדוני. חמש שנים שרדתי את החורפים הגשומים למען תושבות הקבע הבריטית הנכספת – כעת, אני יכול לבלות שלושה חודשים בתאילנד! נפרדתי לשלום מהשמנה (כינוי החיבה של מאיה) ועליתי בסוף דצמבר 2019 למטוס בדרך לבנגקוק.

אייס תה קר ומרענן על גדות הנהר בבנגקוק

מזג האוויר בתחילת השנה מושלם: 25 מעלות. זו גם התקופה המתויירת ביותר בתאילנד עם מעל ל- 32 מיליון תיירים בשנה. זה הביקור החמישי שלי בממלכת סיאם – אני אוהב את הארץ הזה, את האנשים החייכנים, התרבות המנומסת, האוכל התאילנד הבריא, שפע הטעמים – הכל כך כך שונה מהתרבות המערבית.

שייק אבטיח מופלא שטעמו העדין גורם לך לרחף

תם עידן האבטיח, החל עידן המנגו…

כשהגעתי לתאילנד, שלחתי הודעת ווצאפ לעוזרת הוירוטאלית שלי Thanita מבנגקוק. נפגשנו במסעדה שהיא המליצה ברחוב Silom Road – הזמנתי לשיננו שייק ליצי ואחרי זה אכלנו. טניטה היתה אחראית לסידור היומן שלי בשנה האחרונה. באנגלית המקצוע שלה נקרא Personal virtual assistant – היא קובעת את אירועים אישיים שלי ביומן שאני בלונדון – מסעדות, סדנאות, הרצאות, קונצרטים, אירועים חברתיים, דייטים ואפילו סרטים בנטפליקס לפי הקריטריונים שביקשתי. שעות המחקר שלה חסכו לי את הטרחה לחפש את האירועים בעצמי. בכל ראשון בערב היתה שולחת קובץ אקסל עם רשימה של דברים מעניינים לעשות, הייתי מסמן את המועדפים עליי וכמו חייל ממושמע יוצא למסע ברכבת התחתית בלונדון, מגיע לאירוע, משתתף, מצלם ושולח לה תמונות או סרטונים עם משוב עד כמה היה מוצלח.

חפשו את המוצר הישראלי – צמיד החמסה בזרוע ידה הימנית, מתנתי הצנועה ל- Thanita

אחרי הארוחה יצאנו לטיול רגלי בלומפני פארק. למרות שזה היה המפגש "הפיזי" הראשון שלנו היא הכירה אותי היטב בפן האישי במסגרת העבודה שלה, בעוד אני ידעתי עליה מעט מאוד. בסיום הפגישה הזמנתי אותה להחלקה על הקרח. תחביב חדש, אבל היא סירבה בעדינות, אולי משום שהתביישה, אני לא יודע.

בנגקוק מלאה בגורדי שחקים ובזו שגרתי יש בריכה על הגג

מבט על העיר מקומה 32, שחיה מרגיעה מול נוף עוצר נשימה (כשצוללים)

בטיול הקודם לפני שנתיים הכרתי את Nara בעיר בשם Chiang Mai (צאי מאי). היא ישבה ליד האגם באוניברסטיה וקראה ספר. התחלנו לדבר, התיידדנו במהירות, Nara ערכה לי סיור מעניין באוניברסטיה והלכנו לאכול ארוחת ערב. יום למחרת כבר נסענו לפאי Pai יישוב קטן וחביב ליד צאי מאי, ובילנו יחד כמה ימים.

בשנתיים האלו לא שמרנו על קשר רציף אבל המספר שלה הופיע לי ב- Line (המקבילה של וואסאפ האסיאתית). בנתיים היא עברה לבנגקוק, אז שלחתי לה הודעה ונפגשנו ליד הנהר במערב העיר. כשהיא הגיעה, בקושי זיהיתי אותה, שנתיים עברו והזמן עשה את שלו, היא התבגרה והשתנתה מאוד. הלכנו למקדש בודהיסטי, היו שם המוני תיירים, צפוף, יקר ומיותר. אז ויתרנו והלכנו לארוחת צהרים על גג אחד המלונות ליד הנהר.

הכירו את Nara – בחורה קטנה עם תיאבון גדול לחיים

לפגוש אותה אחרי שנתיים (התמונה מעודכנת) היתה חוויה מרגשת. היתה לנו הזדמנות לחדש את הקשר ולטייל יחד. בפגישה אחרת החלטנו לראות קצת טבע. חצינו את הנהר בספינה והגענו לצידו המערבי של הנהר, שכרנו אופניים ורכבנו לשוק Bangkachaoland, פעם אחרונה שרכבתי על אופנים היה בפרנקפורט, זה באמת היה כיף. אחרי זה עצרנו לנוח ב- Sri Nakhon park.

חציית הנהר במעבורת מול אוניית משא – רציתי את כל המכולות האלו לעצמי

באחת המפגשים הצעתי ל- Nara לעשות סקי על הקרח והיא השיבה "סקי על הקרח בבנגקוק?! מוזר, בחיים לא!".
טוב, אז הלכתי לבד לעשות סקי ב- Sub-Zero Ice Skate Club, רק שכולם שם היו ילדים. עכשיו אני מבין למה אף אחת לא רצתה לבוא, אבל כשביקרתי בקייב בשנה שעברה היו מלא מבוגרים שעשו סקי, אז מה ההבדל?

בבית הקפה לחתולים בבנגקוק הבטתי מהופנט ביופיו של היצור המושלם הזה

המשכתי להיפגש עם שתיהן במשך חודש ינואר, ביקרתי בשווקי האוכל, בקניונים, בית קפה לחתולים. בסופי שבוע שוק סוף השבוע פתוח, אפשר למצוא בו בגדים ומוצרים לבית וגם דוכני אוכל, עם קינוח כמו זה בתמונה:

גלידת קוקוס עם מנגו טרי, אורז ירוק מתוק ובוטנים בשוק סוף השבוע בבנגקוק

בקניונים המפוארים בבנגקוק ישנם סוגי מסעדות ומאכלים על בסיס המזון האסיאתי, למשל, יש להם שפע של מנגו והם מכינים איתו על דבר אפשרי, למשל:

עוגת קרח מנגו עם גלידת מנגו וסירופ מנגו – נחשו באיזה טעם?

את דירות המגורים מצאתי ב- Airbnb. כל שבוע עברתי למגדל דירות אחר באיזור בנגקוק, עם בריכה, איזור עבודה ולובי – כך הכרתי איזורים שונים וגם כמה דייטים מאותם בניינים בזכות אותם אפליקציות היכרויות נפלאות ששימושיות מאוד בקרב דיירי הבניין.

בחלק ממגדלי הדירות הבריכה היתה למטה כדי לאפשר לשכנים להריע לשחיינים המצטיינים

לאחר חודש מדהים בבנגקוק, המליצו לי לבקר בפאטייה – עיר נופש שנושקת לים עם אטרקציות חביבות. הגעתי במיניבוס והאווירה היתה אחרת – חוף ים, מלא תיירים מבוגרים, וזונות בטיילת, עומדות אחת ליד השניה משהו כמו מאתיים נשים לאורך קילומטר אחד!

נוף מהמם, ארוחה נהדרת, תחושה משחררת – תיכף נלך לטיילת 🙂

הסקרנות (והחרמנות) לא הותירו בי ברירה, אם אני בעיר הזונות הגדול ביותר בעולם, כדאי לרחרח. צעדתי בשעות הערב וראיתי את "שוק הבשר" הזה מקרוב – עינייהן תרות אחר תיירי המין. כשהתקרבתי תפסו אותי ביד ושאלו איפה המלון, אבל רובן בכל הכנות לא מושכות והסכנה ממחלות מין הניע אותי לשכב איתן. אז אמרתי שאני גיי והמשכתי ללכת עד שפגשתי להקת ליידי בויז שעטו עליי כאילו אני כבשה תמימה שטעתה בדרך. הן יפות, אבל מסוכנות ולא רציתי להסתבך, אז התחמקתי.

בסוף, את הלילות העברתי עם החתול הזה במיטה, ובחינם!

בפטאייה יש קניונים מרהיבים במרכז העיר Central World וצפונית לו את ה- Terminal 21. חוויה, הרבה טעמים חדשים שלא הכרתי, Food Court עם אוכל תאילנדי עממי, בריא וזול וכמה בתי קפה נחמדים. אבל תוך חמישה ימים הרגשתי שמציתי את העיר של התיירים החרמנים והתאילנדים האדישים. הבעיה היא שמרוב תיירים וזרים שעברו לגור בעיר, התאילנדים "איבדו" את הקסם האישי שלהם והם פחות ידידותיים.

מדינת עולם שלישי – כדי לעבור לבניין ממול יש לצלוח נהרות סואנים וגשרים מפותלים

לקחתי טיסה ישירה ל- Chiang Mai, לעיר שפגשתי את Nara לראשונה לפני שנתיים. האיזור שגרתי בו נקרא Nimman, אולי האיזור העירוני היפה ביותר בכל תאילנד, מלא בתי קפה בוטיק עם התמחויות לסוגים שונים, יש בית קפה אחר מתמחה באבוקדו, אחר במנגו ושלישי בלחם מתוק ממולא בעשרות סוגי קרם, בוטיק שוקולד ועוד שפע של אפשרויות. בערב יש את Market night באיזור המזרחי של העיר, או לחילופין אפשר לבקר בשוק האוכל הקטן ליד קניין Maya. (אין קשר לחתולה) אין כמעט מכוניות באיזור הזה, והוא מאוד מתאים להליכה רגלית, פגשתי שם נוודים דיגיטליים שגרים בעיר תקופות ממושכות ועובדים דרך האינטרנט וזה בעצם מוביל אותי לעיסוק המרכזי שלי – אני מבלה ונהנה, אבל גם עובד במשרה מלאה, שבע ימים בשבוע, עם צוות הפיתוח תוכנה בחו"ל. אנחנו מפתחים אפליקציה לאנדרואיד ולאייפון. אז רק לידע כללי – בכל פעם שאני אזכיר במאמר שהלכתי לבית קפה, זה היה עם המחשב נייד, האייפד והטלפון למטרת עבודה.

בוחן את האפליקציה בטלפון אנדרואיד וכותב פידבק לצוות הפיתוח באייפד (עבודה הכי כיפית!)

זוג החברים הכי טובים שלי מלונדון הגיע לבקר בתאילנד ותיכננו לבלות את השבוע הזה יחד צאי מאי. הם אוהבים אוכל טוב וכל יום מחייב ביקור במסעדות הטובות ביותר, אז נגררתי בעל כורחי כי אני לא זללן גדול כמוהם, אבל נהנתי מאוד בעיקר בחברתם אבל גם מהחוויה הקולינרית.

ישבתי שם והתגעגעתי לאוכל כשר פרווה תפל. סתם!

הלכנו לעשות אומגה (Zip line). יש הרבה חברות אומגה מתחרות, אך טיפ שקיבלתי ממנהלת נסיעות מקומית שהכירה את כל המקומות המליצה לנו על המקום השווה ביותר. במתחם שביקרנו היו עשרות נקודות אומגה בלב הגונג'ל עם נוף מדהים ואנחנו עברו מנקודה לנקודה חלקן כוללות סולמות וחבלים – מסעיר! אם אתם מבקרים בעיר, אתם חייבים ללכת. השבוע חלף והזוג טס לבקר באיים הדרומיים, אז נפרדנו לשלום עד לאיחוד בלונדון ביתנו החדש והמרנין!

קרנבל הפרחים בצאי מאי, מסתבר שלחלק מהנשים בעיר הזאת יש כנפיים – ליידי פלי

את המשך השבוע העברתי בעבודה בין בתי הקפה הרבים באיזור. נפגשתי עם אחותה של החברה הכי טובה של אמא שלי. היא יצאה לפנסיה ומתגוררת כמה שנים בעיר. מסתבר שצאי מאי מושכת אליה הרבה זרים שגרים במגדלי הדירות באיזור, יש כאן איכות חיים גבוהה יחסית, דירות מרווחות עם בריכת שיחה ומכון כושר, שירותי כביסה עד הבית, ספרייה שקטה ללימודים או עבודה, לובי נאה עם שמירה ובעלות נמוכה משמעותית מארצות מערביות. באיזור Nimman יש הופעות לקהל הרחב, ובעיר העתיקה במרכז העיר יש מקדשים בודהיסטים יפים, מסעדות אוכל צפון תאילנדי, מרכזי ספא מפנקים ויוקרתים וממזרח העיר העתיקה יש את שוק הלילה שישראלים רבים מבקרים בו וכדי להגיע אליו צריך לעבור ברחוב קטן של ברים עם בנות וליידי בוי באווירה ידידותית למדיי.

אני מניף את שייק הקוקוס בתחושת אושר עילאי וכבר מפנטז על השייקים הבאים מאחוריו

Apple vs Samsung – בצאי מאי היתה לי תאונה מצערת – מהי ההסתברות שהאייפד פרו יפול בטעות על הטלפון סמסונג S10 וישבור את המסך? זה בדיוק מה שקרה! נסעתי באותו הבוקר למרכז סמסונג בצאי מאי, שירות למופת מתאילנדים חרוצים ומסורים לעבודתם וקיבלתי את הטלפון עם מסך מקורי חדש תוך שלוש שעות! אני בספק אם בלונדון הייתי זוכה לשירות מהיר כזה, בטח לא בארץ הקודש.

במשך שנים הפחד הגדול ביותר שלי היה שהמסך הטלפון ישבר, וכשזה קרה, התיקון הסתיים תוך 3 שעות

לאחר שבועיים חלומיות בצאי מאי, החלטתי להיפרד מהאווירה האורבנית שאני אוהב ולראות טבע, נסעתי לעיר קטנה בשם Chiang Rai שצפונית לצאי מאי. אכן, האווירה רגועה ונעימה, עם האנשים הכי ידידותיים שפגשתי בתאילנד, אך דלה באטרקציות.

בכל בוקר נסעתי למסעדה אחרת והמשכתי לכתוב את הספר מדע בדיוני שאני שוקד עליו בתקופה האחרונה. לכתוב דורש משמעת, אבל חשוב לי למצוא את ההשראה לכתוב, בלי היסח דעת ובלי דאגות כי במצב הנפשי המתאים הכתיבה זורמת וכך הגעתי לעמוד חמישים.

אחת המסעדות החביבות עליי היא The Wanderer עם מקומות ישיבה נוחים בתוך אולם ממוזג או בחצר הגדולה עם הגינה המטופחת.

סלמון קר עשיר בחלבון אחד מהמאכלים האהובים על תאי המוח שלי

אייס קפה עם קצפת, חתיכות בננה וסירופ שוקולד שעוזר להגדיל את רמת הסוכר בדם

המקדש המפואר והמפורסם ביותר בצאי ראי נקרא המקדש הלבן. העלות לזרים הוא 100 באט (תאילנדים נכנסים בחינם). הוא גודל, יפה ומרשים. סיור רגלי יכול להיערך שעה או יותר ובסיומו אפשר לבקר במסעדות ובחנויות המזכרות בסמוך.

המקדש הלבן בצאי ריי נראה מרחוק כמו קצפת, אבל עשוי מגופות לוחמים שהפסידו בקרב

אלת המקדש מנסה לפתות אותי – אבל ידיהם של הגברים מתחתיה מגלות את סופם המר של מי שהעז להתקרב

והפעם שייק קוקוס טבעי שתורם להתרוממות הרוח וזחיחות הדעת

עוד מקדש מרהיב בצאי ראי הוא המקדש הכחול שווה ביקור קצר ומשם הלכתי לאכול במסעדה ליד בשם Chivit Thamma Da Coffee House, Bistro & Bar.

המקדש הכחול בצאי ריי שהשראת משחק האסטרטגיה Starcraft

במסעדה הזאת הייתי מאוד פופולרי בקרב היתושות

שייק אלכוהולי למבוגרים בלבד

לאחר שבועיים בצאי ריי שכל ערב אני מזמין בשוק המרכזי את שייק מנגו הסמיך והטעים ביותר ששתית בחיי, כותב את הספר ומתיידד עם כמה מקומיים הרגשתי שמציתי את העיר והגיע הזמן לחזור לבנגקוק.

בטיסה חזרה לבנגקוק, אישה במושב מלפניי לבשה קונדום צהוב אבל סירבתי לה בנימוס

אנחנו במרץ, ובבנגקוק התחילו לדבר על הקורונה, אנשים מסתובבים עם מסיכות בכל מקום ובתחנות הרכבת מחלקים מסכות בחינם. אני מתעלם מהמצב וממשיך לטייל בבנגקוק, פוגש אנשים ופוקד את בתי הקפה האהובים עליי, אבל משהו באווירה השתנה – התאילנדים אחוזי אימה.

עוגת שוקולד אשר מטשטשת את המושג 'שכבות' בפוטושופ

בישראל כבר החלו לדבר על הסגר ובאירופה הקורונה מתפשטת וקוטלת אלפים. אני מעדיף להישאר בתאילנד ולא לחזור ללונדון. המצב בבנגקוק מחמיר מיום ליום, פחות אנשים מסתובבים ברחובות ולקראת סוף מרץ הוכרז שלטון צבאי בבנגקוק וכל המקומות הציבורים נסגרו. האינטואציה שלי מזהירה מהגרוע מכל – בנגקוק ללא בתי מסחר היא כמו בית סוהר אחד גדול מבטון מזויין. אני מחליט לנסוע לעיר חוף בשם Hua Hin שם נודע לי שהמסעדות פתוחות והכל רגיל.

אייס קפה קר הוכר כמשקה שתורם לשטף כתיבה יצירתי ומהיר

הצלחתי להתחמק מהסגר בבנגקוק ממש ברגע האחרון. התוכנית המקורית היתה לנסוע ברחבי תאילנד למקומות נידחים ללא הסגר. הגעתי ל- Hua Hin והקניונים פתוחים! אושר! העברתי את היום הראשון בעבודה בבית הקפה, עם המשקאות שאני אוהב, בערב הלכתי לשוק הלילה ובלילה סטוץ. אבל… אווירה נכאים! העוצר הגיע לעיר והשמועה אומרת שתוך ימים ספורים יסגרו את הקניונים והחנויות.

לבד, ברחבה, מעכל את הטרגדיה – הקניון סגור! מה עושים??!

בנקודת זמן הזאת הטיול השתנה. הרגשתי את עריצות המדינה פוגעת בזכות הטבעית שלי לחירות במסווה השקרי של בריאות הציבור. אני חייב להילחם למען החירות שלי! עזבתי את העיר ונסעתי לעיירה קטנה במרחק חצי שעה ממנה. מצאתי מלון דירות יפיפה מול הים, אבל שממה, אין אנשים. נשארתי שם שבוע נוסף ואת הבקרים בילתי מול חוף הים עם הבריזה הקרירה והמלטפת היה תענוג.

הקניונים נסגרו, אז הלכתי לים ופגשתי סוס חולה קורונה. אבוי!

הבריזה הקרירה מהים מענגת את גופי, האייפד מחמם את איזור חלציי

למרות הסגר, מסעדת S&P היתה פתוחה. התעניינתי למה והם השיבו שיש להם מערכת ביטחות מיוחדת, לא ברור – מסעדה רגילה, אכלתי שם את ארוחות הערב עם תאילנדים מקומיים.

עם קצת תושייה מצאתי בעלת מסעדה שהכניסה אותי בחשאי למסעדה שלה והכינה אוכל תאילנדי פשוט, טעים וזול. בעיירה הקטנה הזאת לא ראיתי שוטרים, אבל אפשר היה לראות שהעוול שנעשה לבעלי העסקים הקטנים בגלל הטלת הסגר הוא בלי נתפס. כשהייתי חוזר למלון, ראיתי עשרות בעלי עסקים קטנים ומיואשים יושבים בדוכנים הריקים שלהם מכוח ההרגל. היתה אישה זקנה שישבה כל היום בכניסה לשירותים הציבורים של החוף עם שלט 5 באט דמי כניסה, אבל אין אנשים. היא ישבה שם בשמש הקופחת חסרת אונים מול עריצות השלטון שחוגג, בכל העולם, את הכוח הלא מרוסן שהמגיפה העניק לו. עכשיו לשלטון יש תירוץ לרדות באנשים למען העצמת כוחו ושליטתו הברוטאלית והלא מוסרית בעליל. בניגוד לשלטון עריץ שהעם מתנגד לו, הפעם העם ברובו המכריע הסכים לקבל את המרות בכניעה, בלי שום בחינה רציונלית של המצב. ללא מרד.

עם האפליקציות ההיכרויות בכל מקום שהגעתי היו לי דייטים בזכות רכיב ה- GPS בטלפון הנייד שידע לחולל מפגשים סוערים, אך העוצר הלילי הפחיד את התאילנדים, פוחדים מדייט, פוחדים מסטוץ, פוחדים משכניהם ומחבריהם. התקשורת המגוייסת למען השליט יודע הכל נטעה בהם פחד אימים שהנה הם עומדים להיחנק למוות מהוירוס בעל הקרנים האדומות רק שהם התעלמו מעובדה קריטית שהוירוס פוסח על הצעירים והבריאים שבהם, אבל הפחד משתק.

בנתיים, הויזה שלי עומדת לפוג ואני נוסע למשרד ההגירה ב- Hua Hin לחדשו, אך קיבלתי סירוב משלושה בעלי תפקידים ששוחחתי איתם, ונדרשתי לחזור לבנגקוק. אין ברירה, אבל כבר אין תחבורה ציבורית. אני מזמין מונית פרטית ומגיע לשגירות האיטלקית לקבל מכתב סטנדרטי שמבקש משלטונות תאילנד להאריך את הויזה, בלי צורך לחצות את הגבול. האיטלקים הביוקרטים הפתיעו לטובה וכתבו את המכתב תוך עשר דקות Bravo. מהשגרירות נסעתי למשרד ההגירה. באותו הזמן איטליה כיכבה בחדשות כמדינה עם מספר הנפטרים הגבוה ביותר, אז קיבלתי יחס מועדף והויזה חודשה לחודש נוסף. (אני בעל דרכון איטלקי)

בנגקוק הפכה לסיוט, כבר לא כיף כמו קודם. הכל סגור, מבקשים ממני לחבוש מסיכה בכניסה לסופרמרקט, בדיקות חום גוף. עוצר מעשר בערב ומהדייטים אפשר כמעט לשכוח. מה אני עושה?

התאילנדים ביטלו את הטיסות הפנימיות, הרכבות והאוטובוסים. היטלו סגר על הערים ועוצר בתוכם ואני תקוע בבנגקוק באפריל, בשיא החום, קרוב לארבעים מעלות. במגדל הדירות, ג'ל אלכוהלי מונח בכניסה, הדיירים המבועתים החלו ללחוץ על כפתורי המעלית עם קיסמי עץ, המעלית מחולקת לאיזורים איפה לעמוד והתאילנדים נועצים בי מבט כועס עם עיניהם היפות שאני בלי מסיכה. הבריכה אסורה לשימוש, כך גם הספרייה ובעצם כל שטח ציבורי, אז אני בדירה הקטנה והחביבה שלי במגדל, נאלץ להזמין אוכל מוכן הביתה. זה המשיך ארבעה ימים מצערות. 96 שעות בהם הפגישות היחידות שלי הם עם דיירי הבניין בעלי אותן אפליקציות היכרויות ששותפים לתיסכול כמוני. מזל שסקס הם עושים בלי מסכה! קונדום חובה, למי שתהה.

דיון סוער בקרב רוקחות תאילנדיות על גודל הקונדום במידה שביקשתי. האם יעזרו לי גם במדידה?

ראיתי שהמצב בבריטניה מחמיר, זוג החברים שביקר אותי בצאי מאי חזר ללונדון, נדבק והחלים, אלפי מתים בבתי החולים הממשלתיים, הכל סגור, אז ללונדון אני לא חוזר בנתיים. יותר טוב להישאר כאן, אבל איפה?

מה שהייתי צריך זה טבע, ירוק ומים זורמים, פנטזתי על ג'ונגל אבל אם להיות ריאלי זה לא אידיאלי לישון עם יתושים ואני לא טרזן. אז חיפשתי באינטרנט ומצאתי את גן העדן במערב בנגקוק – בית הארחה יפיפה, במקום מסתורי שאף אחד לא מכיר – יצרתי קשר עם הבעלים והזמנתי אושרה.

הגעתי לשם במונית, והמארחים ערכו לי סיור במתחם הריק. כל התיירים עזבו מזמן ואני הדייר היחיד. לא עוד דירה בקומה העשרים במגדל, אלא בית פרטי ויוקרתי עם המרפסת שמשקיפה על אגם מלאכותי בה אני יושב עכשיו וכותב את המאמר הזה. המארחים הנפלאים מעניקים שירות VIP יוצא מהכלל, חמישה אנשים משרתים אותי כי אין להם משהו אחר לעשות. מכינים ארוחות בוקר אישיות, שייקים, אופים לחם טרי, עוגות ומספקים מוצרי מזון בסיסים.

ארוחות הבוקר במרפסת של האגם המלאכותי היו טעימות ומזינות במיוחד

בעלי המקום, משפחה תאילנדית עשירה, קנו לי מכונת קפה נספרסו חדשה כולל מקציף חלב ואספקת קפסולות לשנה לפחות, מדיי פעם הם מבקרים אותי ומביאים קינוח שהכינו או הפתעות אחרות כמו העוגה הזאת:

עוגת גבינת מנגו בהכנה ביתית

לעיתים קרובות אני משתמש באפליקציה הפופולרית כאן בשם Grab ומזמין אוכל (או מונית), ואפשר להזמין גם את רכיבים בלבד אז ניסיתי והנה התוצאה:

אני מבשל תערובת של רכיבים שאת שמם וטעמם אנני מכיר

אבל כישורי הבישול שלי לא מרשימות אותה בכלל שמעדיפה לשחק בטלפון

בבוקר מחכים לי ארבעה מנות תאילנדיות חריפות עד כאב

ובבוקר אחרי הארוחה אני מכין קפה.

ניסוי מדעי – מה קורה שמכניסים כדור גלידה קפוא לקפה חם?

מדיי יום אני יוצא לסופרמרקט ליד הבית, העמוס במוצרים איכותיים מאירופה ואוסטרליה ומאפייה של Paul הבריטית בכניסה. שם מצאתי גלידת האגן דאז בטעם רום צימוק האהוב עליי. תאילנד זולה, אבל המחירים של הסופרמקט זה יקרים מאוד כי המוצרים ברובם מיובאים מחו"ל.

עם כל המצב המדכא של הסגר, אני בר מזל. אני עובד על האפליקציה (אנחנו כבר ב- Sprint 9), ובמקביל כותב את הספר הבדיוני שדיברתי עליו – על לוחם שחי בארץ דמיונית ומגלה את עצמו דרך מסע בערי האוייב, ובשעות הפנאי אני מזמין את החברים המקומיים מאפליקציות ההיכרויות לבקר בבית הארחה המפנק ולאכול יחד קרונפלקס בננה, לשתות קפה ממכונת הנספרסו החדשה שלי ועכשיו יש גם גלידת רום צימוק שאפשר לחלוק.

חמישה חודשים, הרבה דייטים וסטוצים, אבל אין זוגיות. הגיע הזמן להיכנס למערכת יחסים מחייבת, בוגרת ורצינית, כי החיים הם לא רק שייק אבטיח וגלידת רום צימוק. אז אתה מחפש ומחפש ובסוף מגלה שהזהב, או הזוגיות במקרה שלי, נמצאת ממש ליד הבית, באגם המלאכותי בגינה הפרטית.

הורי הצפרדע מבשרים לבתם על השידוך אך היא נראת מסוייגת בתחילה
בהסכמת הוריה נישקתי את בת הצפרדע הקטנה ומאז אני בזוגיות עם נסיכה מקרקרת וקופצנית

אני מקווה שהפוסטים שלי יעודדו אותכם ויעניקו לכם השראה להגר וגם למצוא את האושר האישי שלכם :) קריאה נעימה.

6
הגב

4 Comment threads
2 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
5 Comment authors
  Subscribe  
newest oldest most voted
Notify of
א.א.

פעם הבאה תגיד לפני שאתה נוסע, אולי יצא לעשות מפגש בלוגרים…. (כולם כאן בלוגרים).

Steve

ממש נהנתי לקרוא, וואו איזה מסע וחוויות עברו עליך. באמת נשמע יותר טוב מלונדון, אבל אני מניח שאתה מתגעגע הביתה.

עומר

נהניתי מאוד לקרוא! השבוע איתך בצ׳יאנג מאי היה פסגת הביקור שלנו בתאילנד, מקווה שעוד נבלה הרבה ביחד בארץ החיוכים והאוכל השמיימי. כיף לך שאתה עדיין שם, למרות הסגר והמצב, אין לי ספק שעדיף מכאן. מתגעגעים!

הכלב האגרסיבי

תזהר, שמעתי שאוכלים שם חתולים
מיאו