Sign In

Remember Me

האם זו אינה בסופו של דבר פשוט שנאה עצמית?

האם זו אינה בסופו של דבר פשוט שנאה עצמית?

טענה שראוי להתמודד איתה נוגעת לכל היורדים ולמעשה לכל הישראלים והיהודים שמבקרים בתקיפות את מדינת ישראל באשר הם – האם לא מדובר, בסך הכל, בסופו של דבר, בשנאה עצמית?

טוען הטוען

ראשיתו של הפוסט הזה בביקורת שאני ואנשים רבים זוכים לה מעת לעת בכל הנוגע לעמדה הנוקבת והחדה כנגד מדינת ישראל והכיוונים שאליה היא פוסעת. לפי העמדה שאני ורבים אחרים שותפים לה, ומבלי להיכנס לפוליטיקה עכשווית, מדינת ישראל בתוצרתה הנוכחית, כפי שהתפתחה בעשרות השנים האחרונות, אינה מייצגת את הערכים שלי, אינה תואמת להשקפת עולמי, אני לא מרגיש שייך אליה, אני חש בה ניכור וזרות, ועוד. אם תרצו להבין את העמדה המלאה שלי תוכלו לקרוא פוסטים נוספים שלי באתר (למשל: למה אני מרגיש זר בישראל?לפעמים צריך להכיר בעובדה הפשוטה – אתה במיעוט וכו'). כלומר, יש פה ביקורת נוקבת למדי על ישראל, על התרבות כאן, על צורת החיים, על צביונה של המדינה ולדבר גם יש השלכות מעשיות – רבים כמותי יורדים מהארץ, וגם אני מחכה לרגע הנכון לעשות את המהלך.

אלא שכגד העמדה העוקצנית הזו, ניתן לשמוע טענה נוגדת. סוחפת כמעט. יש לה הדים. היא בעלת משמעות הרבה יותר עמוקה מכפי שנדמה ממבט ראשון. לפיה – מה אם כל זה, כל הביקורת הזו, אינה אלא ביטוי של שנאה עצמית. אוטו אנטישמיות, אוטו אנטי ישראליות, אוטו אנטי ציונות וכו'. אם אחד או שני קיצוניים היו אלו שמשמיעים את הטענה הזו כלפיי עוד מילא. אם היה מדובר בטענת סרק, ניחא. אבל כשהטענה הזאת חוזרת שוב ושוב, ומפי אנשים שדעתם מוערכת על-ידי מאוד, אי אפשר להתעלם מהדברים. אי אפשר לטאטא את הטיעון הזה מתחת לשטיח. צריך להידרש אליו. וזה הזמן.

שנאה עצמית

כדי להבין את הטענה ולהתמודד איתה צריך להבין עד כמה יש לה עומק ולא לבטל אותה כטענת קש כפי שמתחשק לעשות ממבט ראשון.

שנאה עצמית זו תופעה פסיכולוגית. היא נכללת בתחום הפסיכולוגיה החברתית ומשמעה שלפעמים אנשים שמשתייכים לקבוצה מסוימת, מסיבות אישיותיות כאלו ואחרות חשים שאינם חלק מהקבוצה. הם בזים לה. סולדים ממנה. מתרחקים ממנה. ובכלל – מרגישים זרות וניכור. וזאת, אף על פי שהם לגמרי חלק מהקבוצה ואין עוררין על כך. הם עושים זאת, משום שהם מזהים קבוצה אחרת – נחשקת יותר – שהם רוצים להשתייך אליה. הדוגמה הקלאסית ביותר היא אותם יהודים "מתייונים" שלאורך כל ההיסטוריה בחרו להתמזג ולהתערות עם שכניהם במדינות העולם, במיוחד באירופה, לוותר על ערכי היהדות ולהרגיש שייכים לקבוצת הרוב המקומית. הרצון לחצות את הקוים נובע מהכמיהה האנושית לא להיות מיעוט נרדף, אלא להיות לרוב מיוחס. וכשזה המצב הסלידה מהקבוצה הטבעית אליה הם משתייכים היא בסך הכל סוג של תירוץ שהם מספרים לעצמם ולסובבים אותם.

שנאה עצמית, אם כן, היא עניין אישיותי קיים, בסיס למחקרים רבים, ואי אפשר להתכחש אליו בבחינת "תיאוריית קונספירציה שוטה". וכשזה המצב – האם כל הביקורת כנגד המדינה, הרצון להגר ממנה ולהשתייך למקום אחר, היא לא פשוט דוגמה נוספת שלה?

קודם כל – אולי

כדי לא לעשות לעצמי את החיים קלים מידי, ולבטל את האפשרות הזאת כליל באמירה סתמית: "אני לא כזה וזהו", אני חושב שאי אפשר להתכחש לכך שיש דברים שנסתרים מאיתנו והם נמצאים עמוק בנבכי הנפש. כמו במטריקס, יש דברים עלינו שאנחנו לא יודעים. אנחנו מונעים ומופעלים מרצונות, צרכים ותחושות שאין לנו שליטה עליהם וגם לא ממש יכולת לגלות אותם. לכן, אי אפשר שלא להסכים שיתכן שכל זה נובע אך ורק מאותה הטייה פסיכולוגית חברתית. אותם רגשי נחיתות של השתייכות לקבוצת מיעוט. אותה תחושה לא נעימה של להיות נרדפים כל הזמן. אולי כל זה מניע הרבה מהביקורת, וגורם לי ולאחרים להיות אוטומטית נגד המדינה וערכיה, ולהרגיש ניכור. אולי כל זה בסך הכל תולדה של הנפש, ואין לנו באמת – בעומק הדברים – דבר וחצי דבר נגד המדינה.

בגילוי לב, באופן אישי אני יכול להעיד שלפעמים אני חוטא בהאדרת מקומות אחרים רק כי הם לא בישראל, גם כאשר מתרחשים בהם אירועים שהייתי מבקר בחריפות לו היו מתרחשים בה. ביקורת על תרבות "השכונה" למשל. זה משהו שאני נהנה לצקצק ולבקר בישראל, מבלי שערכתי באמת בדיקה לעומק אם קיים במקומות אחרים. כל מה שאני ניזון ממנו הוא סיפורים שאני שומע או לא שומע. אבל גם בהם, אני לפעמים שומע על דברים שאני לא אוהב ונוח לי להתעלם מהם כי הם לא מתיישבים עם הנראטיב. במילים אחרות, אני הרבה יותר רגיש לדברים שהם שלי מאשר לדברים של אחרים. וזה סוג של ביטוי של שנאה עצמית. לא אכחיש זאת.

ובכל זאת

הקדשתי הרבה מחשבה לטענה הזאת. אני בדרך כלל אוהב לנהל דיונים ענייניים עם אנשים, ובתחילה כשחץ הביקורת הזה הופנה כלפיי על-ידי אחד או שניים צקצקתי ולא הגבתי לגופה של טענה. ביטלתי אותה והגדרתי אותה טענת קש שנועדה לזרות חול בעיני העמדות שלי. אבל כששמעתי אותה שוב ושוב, הבנתי שאני צריך לפתוח את תיבת הפנדורה הזאת ברצינות. וכשעשיתי את זה, נוכחתי לגלות שזו ברובה אינה שנאה עצמית למעשה. אני לא נגד המדינה הזאת רק בגלל שאני משתייך אליה. אני נגד המדינה בגלל סיבות טובות מאוד שהן אובייקטיביות (ככל הניתן). אני לא לוקה ברגשי נחיתות. אני בסך הכל מסתכל נכוחה על הדברים, ושם את כל היתרונות והחסרונות על לשון המאזניים.

ואיך אני כל כך בטוח?

ראשית כל, כי אני תמיד מדבר גם על היתרונות של הישראליות. יש דברים שאני בהחלט אוהב ומברך אותם בישראל. היוזמה, החדשנות, הכנות, האנרגיה, וכו', שהוא סט תכונות שאני בסך הכל אוהב ומעדיף על-פני התכונות המתחרות. אני גם מאוד אוהב את הטעם הישראלי והקולינריה ולדעתי, אחרי ביקור בעשרות מדינות ברחבי העולם, ישראל היא אולי המדינה שהכי טעים לי בה, למרבה ההפתעה. לא מדובר על ארוחה ספציפית, אלא על מכלול הדברים. בכמעט כל מדינה שביקרתי מצאתי את עצמי נהנה לסירוגין ולא ממש מוצא קו אחיד של טעמים שמוצאים חן בעיניי. בישראל המצב הרבה יותר עקבי וטעים בממוצע לדעתי. בכל מקרה, מבלי להיכנס לויכוח על ענייני טעם וריח, אני חושב שעצם העובדה שאני רואה גם את היתרונות של המדינה הזאת, מוכיח לדעתי שאני לכל הפחות לא רק אנטי, ויותר מכך הוא מראה שאני שומר על אובייקטיביות – איפה שאני חושב שיש דברים חיוביים, אני לא מזניח אותם, ואילו כשיש לי ביקורת אני לא חוסך אותה. זה חשוב מאוד לדעתי.

שנית, אני אובייקטיבי יותר מאנשים רבים אחרים פשוט משום שראיתי יותר. חויתי חיים מסוימים במדינות רבות אחרות בעולם. אני שוהה המון בחו"ל, משוחח עם קולגות שיחות ארוכות וממושכות על החיים שלהם, ועל עולמם, ואני פוקח את עיניי היטב לדברים קטנים כגדולים בשגרת החיים של מקומי ממוצע במדינות שונות. אני לא שוהה במקומות תיירותיים, אני תמיד מסתובב דווקא איפה שאנשים גרים וחיים באמת. אני בוחן את הדברים במשקפיים של זר אבל מנסה לפקוח את העיניים לעומק הדברים ולא מקבל אותם בשטחיות וכמו שהם. זה לדעתי כשלעצמו מייצר אובייקטיביות מסוימת. זה מאפשר לי לראות דברים שאחרים לא רואים, ויש לזה משמעות רבה למידת האובייקטיביות שבה אני ניגש לבחון את מדינת ישראל.

שלישית, אני לא חוסך מביקורת על מדינות אחרות. ההוכחה המשכנעת ביותר לדעתי לאוביקטיביות שלי, היא שאני לא מסתכל על מדינות העולם המערבי כסוג של גן עדן עלי אדמות בהשוואה לישראל. יש לי המון ביקורת כלפי מדינות רבות בעולם שאני חושב שאני לא מוצא בהן ערכים ותפיסת עולם דומה לשלי, אפילו אם הן עולות על ישראל. קחו למשל את איטליה, צרפת, ספרד ופורטוגל. אלה הן רק דוגמאות. הן מדינות שאני בטוח שרבים יחלקו עליי. אבל אלו הן מדינות שעם כל האהבה לטייל ולבקר בהן, אני לא רואה את עצמי חי בהן לעולם. כמובן שגם שם יש ויש, אבל כמכלול, אני לא אוהב את צורת החיים שם. לא מתחבר אליה. לא מתחבר לאנשים. לדעתי הייתי מרגיש שם זרות וניכור משמעותיים ואולי לא פחות אפילו מאשר ישראל. העניין הוא שאני יודע גם לראות צדדים שליליים במקומות אחרים ולכן אם אכן הייתי שטוף שנאה עצמית הייתי צריך לראות בכל אלטרנטיבה סבירה כטובה יותר, תוך התלעמות מקשיים ואתגרים שם באופן מוחלט.

רביעית, גם אם שנאה עצמית אכן מתקיימת בי, מי אמר שאין לה הצדקה? אולי ניתן לשנוא משהו – ובצדק? קחו למשל אדם שעוקף אתכם בתור בסניף הדואר, או מישהו שמתגנב ימינה אחרי שעקף את כל התור שעמדתם בו עשרים דקות. אני את האנשים האלה די שונא, ומאוד סולד מההתנהגות שלהם. האם זה לא צודק מבחינתי? כך גם לגבי מדינת ישראל. אם אני מרגיש זרות וניכור, אם אני לא מתחבר לתרבות, אם אני סולד מההתנהגות וההויה הכללית, גם אם זה עניין שלי וגם אם אני היחיד שרואה את המציאות כפי שהיא (ואני לא אומר את זה, אבל נניח זאת לצורך העניין) – מי אמר שאני בהכרח טועה? אולי אני צודק, והשנאה אכן ראויה?

לסיכום – אי אפשר להתכחש שאולי יש כאן שנאה עצמית מתחת לפני השטח. אי אפשר להסתיר את העובדה שיש תופעה פסיכולוגית כזו. אבל יחד עם כל אלה אני בכלל לא בטוח שאני ניחנתי בה. אני כן משתדל להיות אובייקטיבי ולבחון את המציאות כמו שהיא, מבלי להסתנוור לטובה או לרעה מהמדינה. וגם אם בכל זאת ניחנתי בה – מי אמר שזה לא מוצדק?

כאן מעניין אותי לשמוע גם את דעתכם – האם אתם חושבים שהמהגרים והמתנכרים לישראל, כל אחד מסיבותיו, אולי לוקה בעצם בשנאה עצמית? אולי הכל פשוט רצון להידמות "לגוים" וזה מה שבעצם קורה כאן, וכל שאר ההסברים והנימוקים אינם אלא תירוץ? אשמח לשמוע.

הכותב הוא נוסע מתמיד שטס מסביב לעולם, בעל בלוג "המתמידים" בו הוא משתף תובנות מנסיעותיו, ואיש הייטק, שכיום חי בישראל אך מתלבט האם ומתי לעשות רילוקיישן.

Subscribe
Notify of

17 Comments
Newest
Oldest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
תומר יהב
Guest
11 days ago

אתם צודקים שהמדינה מסריחה במצב הנוכחי וזה רק שאלה של זמן עד שהיא תתמוטט ותושמד כהונאת פונזי רק בגלל השחיתות והשחצנות של הממסד המושחת והעברייני כל מי ששותף לממסד המושחת והעברייני מרוויח על חשבון האנשים הטובים והריסת חייהם והם מצפצפים על החוק וזה נכון לכל זרועות הממסד כולל כל הפוליטיקאים כולם שם צלופחים /שקרנים /נוכלים /עבריינים/גנבים /פושעי מלחמה ששותפים לארגון פשע שבפועל שולט במדינה מאחורי הקלעים כי הבחירות בישראל זה בדיוק כמו באיראן רק מראית עין של "דמוקרטיה" ובחירות בפועל 2 הגושים נשלטים על ידי חונטה עבריינית ששולטת בכולם כמו זרועות תמנון הבעיה היחידה עם ירידה מהארץ זה נאיביות של… Read more »

סמדר
Guest
Reply to  תומר יהב
7 days ago

כמה שנאה עצמית…נורא..מגיע לאחד כמוך לחיות באירן, ירדן, אפריקה ..אפילו ארהב שהיא הכי גזענית ,קוטבית ומטורללת.. שם יש המון חופש..יפה נפש ,הומניות ואהבה.. באמת תלך מכאן

אליחי
Guest
23 days ago

כמה שנאה עצמית איכסה טפו, קישטה מהמדינה שלנו, ממדינת אברהם יחצק ויעקב לכו להיות אנטישמים במקום אחר טינופות!

Whatsinaname
Guest
Reply to  אליחי
11 days ago

אני בעד להשאיר את התגובה הזו. תהיה לנו לעדות, לראיה, למצבה: הנה תראו ממה אנחנו צריכים להימלט. זו תהיה ראיה טובה בבית הדין בכל מדינה שבה נבקש מקלט מדיני. ויאמינו לנו, כי בארץ שבה כותבים ככה, כנראה יש סיבה מוצדקת לבקש מקלט מדיני. אמרו תודה לאותו מגיב בשם אליחי. צדקה עשה עימנו. תודה אליחי….

קהילתיות
Guest
27 days ago

ישראלים שירצו לחיות ולהרגיש טוב בגולה
יצטרכו להקים קבוצה
שבא כל אחד ידאג לשני
ויעטפו זה את זה
כמובן שחשוב ביותר
להתחבר למקומיים
אבל תמיד טוב שיש לך בסיס יציב
תחת הרגליים
מה שלא יהיה
ישראלי תמיד ישראלי
וזה אפשרי גם בלי החספוס הישראלי.
לחיות בארץ זה דורש יכולות וכישורים
כי זה לא קל להיות נחמד בארץ

Bar
Reply to  קהילתיות
27 days ago

לא חייבים לגור בחו"ל לצד ישראלים, יש הרבה אנשים מעניינים בעולם הגדול ואין צורך להתבדל. הרבה ישראלים עברו לחו"ל ונהיו מקומיים אחרי מספר שנים כך שהפסיקו להיות ישראלים וחלקם מרגישים מאוד זרים בביקורים בישראל.

Tomer
Guest
Reply to  קהילתיות
27 days ago

מסכים בהחלט, אין כיף יותר מלהקיף את עצמך בישראלים איכותיים, אבל מחוץ לישראל. ככה אפשר להנות מכל הטוב בלי הרע ובלי משבר זהות.

Reply to  קהילתיות
27 days ago

אי אפשר להכליל את כל הישראלים עם כל השנים שלי בחו״ל הדבר שאני הכי לא מתגעגעת אליו זה הישראליות השתלבתי מהר עם המקומיים. היה קשה בהתחלה אבל זה לא בגלל מנטליות אלא כי יש להם כבר את החברים שלהם ולא תמיד קל למצוא אנשים שפתוחים להכיר אנשים חדשים. אבל כשאתה פוגש סופסוף אנשים שרוצים להכיר אנשים חדשים, הם מעריכים את זה שאתה לומד את השפה שלהם ומתאמן ולא ישר מדבר באנגלית. הם מציגים אותך לחברים שלהם וכך העלאה ואתה יוצר לאט לאט מעגל חברתי. צריך זמן וגם ישלי אותה תרבות ומנטליות של אירופאים, ככה גדלתי. המשפחה שלי עלתה לארץ בשנות… Read more »

Last edited 27 days ago by Cosette
ליברטריאן
Guest
Reply to  Cosette
26 days ago

ונוס, כל הכבוד על האומץ להגיד "פשוט מבחינתי חזרתי לבית האמיתי שלי".
אהבתי גם לקרוא את "ככל שאני יותר בחו״ל אני מבינה כמה רע היה לי בארץ…".

28 days ago

הייתי חייבת להגיב למאמר הזה. ראשית חשוב לציין שהציונות איננה חלק מהיהדות, מדובר על אידואולוגיה שהתפתחה באירופה במאה ה19 במהלך אביב העמים. אני ממש לא מסכימה עם הציונות, לדעתי לא כל היהודים צריכים לעלות לארץ ישראל ולכל אחד יש זכות לחיות איפה שהוא רוצה. זה שאני יהודיה לא אומר שאני חייבת לחיות בישראל. אם טוב לי באוזבקיסטן אז אגור באוזבקיסטן מה אכפת לכם. יהודי לא ציוני לא שונא את עצמו וגם לא שונא את הארץ. זאת רק אדיאולוגיה אני עשיתי בדיקת דנא וגיליתי שאני 100% אירופאית : 70% יהודיה אשכנזיה מגרמניה ופולין (ואלזס לורן) וה30% אירופאית לא יהודייה. ביניהם 14%… Read more »

Last edited 28 days ago by Cosette
פה ושם
Guest
28 days ago

כל הפגמים שיש בארץ קיימים בבסיס האנושי בכל העולם.שבחוץ לארץ עקב המרחק מישראל נותן נוחות.אבל כשיורדים לפרטים רואים שבני האדם די דומים באופיים.חלקם טובים או רעים או רגילים.מה שזול פה יקר שם וההיפך.אין גן עדן בעולם.לפעמים האנשים יותר נחמדים אבל האוכל פחות טעים ומזג האויר יותר גרוע.לפעמים יותר צפוף אבל שם יותר מדי שקט.לפעמים פה האנשים רועשים וקולניים אבל שם אדישים וקרירים.בקיצור אין מאה אחוז בעולם.הכל סובב סביב התחושה האישית שלך.האם פה נח לך יותר?או שם?יש חסרונות בכל מדינה בעולם.ויש גם יתרונות בכל מדינה.
יש מחלוקות פוליטיות בכל מדינה.ומשברים.
ועוני ופשיעה ויוקר מחיה וכל מיני שטיקים

Last edited 28 days ago by פה ושם
Tomer
Guest
Reply to  פה ושם
27 days ago

כל מה שכתבת: אמת לאמיתה – אין מקום מושלם. לכל מקום יתרונות וחסרונות, אנשים טובים יותר ופחות. אז מה מייחד את ישראל בכל זאת? שבישראל שיעור המגעילים (ערסים) עולה בהרבה על זה של מדינות אחרות, ושמימדי המדינה (והצפיפות החונקת) מאלצים אותך להתקל בהם יום יום. פה למשל, כדי להתקל ברדנקים אני צריך להתרחק מקו המים ולנהוג 5 שעות אל תוך פנים היבשת.

עוזב סידרתי
Guest
Reply to  פה ושם
25 days ago

מה שהולך פה זה טירוף ללא גבולות. מדינה עשירה שחולבת את העם במקום לקדם אותו. חברי כנסת שבאים רק כדי לדאוג לכיס האישי. אטימות למצוקה של העם וזלזול בערך החיים ואיכותם. והכי גרוע, הידיעה שהעתיד יראה כמו העבר למשך דורות. זו לא שנאה עצמית, זוהי עצבות על מותו של החלום הציוני והידיעה שאין דבר שאתה יכול לעשות כדי לתקן את המצב , רק לעזוב למקום מתוקן יותר. חבל, 2000 שנה חיכינו לחזור לכאן.

Admin
1 month ago

מאמר מרתק! אני לא חושב שיש בנושא הזה מאמר טוב יותר בעברית ובכלל 🙂 הגדרת בבירור מאיפה אתה מגיע: "מדינת ישראל בתוצרתה הנוכחית… אינה מייצגת את הערכים שלי, אינה תואמת להשקפת עולמי, אני לא מרגיש שייך אליה, אני חש בה ניכור וזרות, ועוד.". אני חושב בדיוק כמוך, ואם נניח יש שנאה, האם לא מותר לשנוא, ובצדק? אז יפה כתבת. בכל ביקור בישראל אני מרגיש רחוק יותר. שאני קונה כרטיס טיסה לישראל, אני מרגיש תחושות מעורבות, מצד אחד, אני שמח לפגוש את אמא שלי ולדבר עברית עם כולם, אבל אם כבר אני נוסע לחו"ל (ישראל היא חו"ל בשבילי), אז עדיף לבלות… Read more »

Tomer
Guest
1 month ago

בעוונותי כי ירבו קשרתי קשרי חברות רבים וקרובים עם לא מעט גולים איראנים. האם גם הם אכולי שנאה עצמית, או שהמלטות מתיאוקרטיה היא לגיטימית רק אם זו תיאוקרטיה מוסלמית? והרצון לנשום אוויר (פשוטו כמשמעו) במקום שלא החליט למלא כל מטר רבוע פנוי בתינוקות: זו שנאה עצמית? עצמי משריץ צאצאים בלי הבחנה ואני שונא אותו בגלל זה? גם אותם "מתיוונים" ו-"מתבוללים" לאורך ההיסטוריה כנראה התחברו לתרבות האחרת יותר.

יש הרבה מה לומר על הגירה, המניעים לה והמחיר שמשלמים עליה, אבל שנאה עצמית היא מניע בלתי סביר. בסופו של דבר נדרשים מניעים מוצקים עבור מי שעושה צעד דרסטי כזה.

אהבה עצמית
Guest
Reply to  Tomer
27 days ago

אני חושב שלפעמים המניע די פשוט
והוא בכלל לא אישי.
כמה זמן אדם חי בממוצע?
75 שנה בערך.זה לא חיים אינסופיים.
והזמן עובר ככה בצ'יק.
אז כל אדם שואף להגיע להישגים
ואם יש לך הזדמנות לחיות טוב יותר
בחוץ לארץ.הרי שזו הזדמנות טובה יותר.
ואין פה שום שינאה עצמית.
אלא אהבה עצמית.
אגו חיובי הינו מבורך.
בכלל שינאה לאחרים גם מוצדקת
לא עושה טוב לנפש האדם.
רע לך תברח.

רוני
Guest
1 month ago

כמה חרטא יא ווארדי…אחי, ברוב העולם אנשים עוברים ממדינה למדינה כאילו כלום. לא שנאה עצמית ולא בטיח. מה עישנת?