רק הרוב קובע

בקרב רבים מהישראלים שזועמים על המהלכים הפוליטיים-משפטיים האחרונים בישראל עומדת תפיסה שלפיה למרות שמדובר במדינה דמוקרטית, עדיין צריכות להיות מגבלות על כוחו של הרוב, על מנת למנוע עריצות ופגיעה בזכויות מיעוט. למרות שאני נגד הממשלה הזאת, נגד מה שהיא מייצגת, ובמיוחד נגד האנשים שעומדים בראשה, אני חושב שגישה שמבקשת להגביל את כוחו של הרוב שגויה ולא מוצדקת.

במדינה דמוקרטית, רק הרוב קובע

לדעתי, מדינה דמוקרטית היא כזו שבה הרוב יכול לקבוע הכל, ללא מגבלות על כוחו. הרוב רשאי לקבוע כל דבר בנוגע לעתידו, ולהשפיע בצורה ישירה בסוגיות של ביטחון, חברה, כלכלה, חינוך, תרבות וכו'. לצורך העניין גם אם הרוב מעוניין לעשות פעולות בלתי מוסריות, אלימות ואפילו נפשעות, לדעתי אין הצדקה – ואין גם יכולת ממשית – למנוע זאת ממנו. צריכה להימסר לרוב מלוא היכולת לבצע ככל העולה על רוחו.

רגע רגע, מה עם איזונים ובלמים?

איזונים ובלמים נדרשים בתוך רשויות השלטון בינן לבין עצמן, באופן שמגביל את כוחם של גופים שאינם נבחרים לבצע פעולות שונות. כך למשל, פקיד בדואר מוגבל בביצוע מעשי שחיתות וניתן לשפוט אותו על-ידי בית המשפט. וכך גם מורה בבית ספר חשוף לביקורת ופיטורים אם מלמד תכנים שלא הוגדרו על-ידי משרד החינוך. אלה הם לדעתי מנגנונים דמוקרטיים ראויים לאיזון כוחם של גופים שונים.

בכל הנוגע לכוחם של נבחרי הציבור, לדעתי לא צריך להיות שום איזון ובלם עליהם, והם רשאים לעשות ככל העולה על רוחם, במסגרת הכללים הדמוקרטיים. כלומר הם חשופים לביקורת הציבור באופן שוטף ועומדים לבחירה אחת לארבע שנים (או פחות) במסגרת בחירות דמוקרטיות.

אז כל המגבלה על נבחרי ציבור ופוליטיקאים היא בבחירות?

בגדול, כן. וזה מספיק.

אבל מה אם הרוב ירצה לעשות דברים איומים ונוראיים?

בהגיון הדמוקרטי שלי אין שום הצדקה וגם אין שום יכולת מעשית למנוע מהרוב לעשות זאת. אם הרוב רוצה לעשות דברים איומים, צריך לאפשר לו. זה אמנם לא סימפטי, ואנחנו כמובן מאוד מקווים שהרוב לא יחליט לעשות זאת, אבל זה מה יש. כל אחד אדון להחלטותיו, וכל קבוצה קולקטיבית אדונה להחלטותיה הקולקטיביות. גם אם המחיר של זה הוא זריקה לפח של ערכים שאחרים תופסים כמוסריים או ערכיים.

אבל מעבר להצדקה המוסרית יש פה גם היגיון יישומי. לאורך זמן לא ניתן למנוע באמת מהרוב להחליט. בדיוק כמו שקורה עם המהפכה המשפטית. הרוב בסוף מחליט ומבצע כפי שהוא רוצה ואי אפשר באמת למנוע את זה ממנו. גם בגרמניה הנאצית כאשר הרוב רצה באמת, הנאצים עלו לשלטון, הסירו כל מגבלה שעמדה בדרך, והמעשים שהם ביצעו נעשו בשליחות של הרוב ומטעמו. אם הרוב יחליט שכך הוא רוצה, אין לדעתי שום דרך למנוע זאת ממנו.

ואם הרוב ירצה דיקטטורה?

אם הרוב יצביע בצורה מפורשת למפלגה שבמצע הבחירות שלה תציע דיקטטורה, אז צריך לפעול בהתאם לרצון הרוב. אם הרוב רוצה דיקטטורה – דיקטטורה תהיה.

זה בדיוק אגב מה שקורה עם הרפורמה המשפטית. כל מפלגות הקואליציה הצהירו חזור והצהר על כוונתן לשנות מהיסוד את השיטה המשפטית. והציבור הצביע להם בהמוניו. זה מספיק משכנע.

ואם הרוב ירצה לשנות את שיטת הבחירות?

לצערי, so be it.

אבל זו הבנה לא נכונה של דמוקרטיה. דמוקרטיה זו גם הגנה על זכויות מיעוט

לא נכון לדעתי. דמוקרטיה הוקמה כדי לאפשר לרוב לשלוט ולהחליט על עתידה של המדינה, ולא כדי להגן על זכויות מיעוט. כל מי שטוען שתפקיד הדמוקרטיה להגן על זכויות מיעוט בסך הכל רוצה להכפיף את הרוב לדעת המיעוט וכך להתגבר על ההליך הדמוקרטי.

אה, אתה מדבר מפוזיציה!

לא. אני נגד הממשלה הנוכחית, נגד מה שהיא מייצגת ונגד מי שעומד בראשה. אני סולד מכל מה שקשור לממשלה הזאת, שלא יהיה ספק. אני מבין היטב שהסיבה לכל המהלך המשפטי הזה היא בגדול כדי להציל ממשפט את ראש הממשלה וכדי לאפשר לימין לנגח בשמאל ככל העולה על רוחו כדי לא לקחת אחריות על שנים של הפקרות ביטחונית (פנים וחוץ). גם מובן שהימין רוצה כוח, כבוד וכסף. בקיצור – הכל ברור לי וזה מחליא אותי. ובדיוק בגלל זה אני לא מדבר מפוזיציה. אני פשוט לא חושב שיש למיעוט אמירה כלשהי בעניין, סורי.

אז אם אתה באמת נגד הרפורמה, למה שלא תצא לרחובות להפגין?

כי אין בכך שום טעם. למעשה ההיפך הוא הנכון. ככל שהמיעוט מתבצר בעמדתו הרוב רק מתחזק ומוצא לגיטימציה לחזק את כוחו ולפנות בהמשך לדיקטטורה.

אבל הרוב בור, לא משכיל ומטומטם!

אל תתנשאו. ציבור שלא מסכים איתכם, כל אחד מדעותיו, יכול להיות משכיל, חכם וחושב לא פחות טוב מכם. אם הציבור הזה החליט שהוא רוצה רפורמה משפטית, לסכל את משפט נתניהו או אפילו דיקטטורה אז צריך לקבל את דעתו מעצם היותו רוב. הוא חכם לא פחות מכם ויודע לא פחות מכם מה טוב לו.

אז מה, ניתן לרוב להחריב פה את כל מה שבנינו?

קודם כל גם הרוב היה שותף לבניה פה. אין לכם בעלות על המקום הזה. שנית, אם לא טוב לכם, קומו ולכו. זה המדינה של הרוב וזה מה שהרוב בחר. אל תנסו לכפות על הרוב את דעתכם בצורה לא דמוקרטית.

אז למרות שאתה סולד מהממשלה הזאת אתה יושב בחיבוק ידיים?

לא. המעשה הדמוקרטי שלי, הוא לקבל את תוצאות הבחירות ולהחליט אם טוב לי או לא טוב לי להישאר פה. אבל אני לא יוצא לרחובות, לא נאבק, לא נלחם ולא מנסה להחליט עבור הרוב את דעתי. זה לא דמוקרטי. אם אני מיעוט כאן, ולא טוב לי להיות במיעוט, עליי לעזוב.

הערה בעקבות התגובות –

שמח שמאתגרים את העמדה במאמר אבל לפני כן צריך להבין שהעמדה מחולקת לשני טיעונים:

– הטיעון המוסרי – לא מוצדק למנוע מהרוב להחליט כפי שהוא מוצא לנכון. מוצדק שהרוב יהיה סוברני להחליט כפי שהוא מוצא לנכון. זה טיעון מוסרי, שהרקע המוסרי שלו הוא שלקהילה צריכה להיות יכולת לקבל כל החלטה שמשפיעה עליה ועל עתידה. זכותה המוסרית שתהיה לקהילה יכולת להכתיב את מצבה כפי שהיא מוצאת לנכון מבלי שלגורמים לא נבחרים תהיה יכולת לסכל/למנוע זאת ממנה משום טעם שהוא.

– הטיעון הפרקטי – לא ניתן במציאות למנוע מקהילה להחליט כפי שהיא מוצאת לנכון. גם אם מנסים ויוצרים כל מיני מהלכים מתחכמים, בתי משפט, חוקות, חוקים אוניברסליים וכו', בסוף, במציאות, הרוב אם הוא רוב עקבי ונחוש יבצע כל פעולה שהוא רוצה, ללא כל מגבלה.

עכשיו כשמתווכחים עם העמדה שלי רצוי לחלק את הויכוח לשני הטיעונים בנפרד משום שבתגובות יש ערבוב.