באיחור קל אני רוצה לכתוב על פורים. החג השני האהוב עליי (נראה לי שחפרתי לא מעט על חנוכה…).
היום הכי כיף בשנה לפתוח את הפייסבוק הוא היום שלפני פורים. היום בו ההורים מעלים אינספור תמונות של הילדים, עם תחפושות מקוריות יותר ופחות. אפילו אני נהגתי לצלם את הילדים כשהיינו בישראל. הילדים שלי נטו להפתיע אותי עם הבקשות שלהם. הבת שלי הרבה פעמים מצאה לעצמה תחפושת מקורית ולבן שלי היה מנהג להגיד לי שהוא לא מתכוון להתחפש ואז יומיים לפני להודיע לי שאני חייבת להכין לו תחפושת. הבת שלי התחפשה פעם אחת לפלונטר ואת התחפושת היא הכינה לבד. בפעם אחרת התחפשה למלכת השח מט וגרמה לי ללמוד להפעיל את מכונת התפירה. הבן שלי ביקש פעם משהו שכלל גלימה אדומה וכיוון שזה היה ברגע האחרון התוצאה הייתה בהתאם.
על אף אהבתי לחג אני מוצאת את עצמי נהנית יותר להסתכל על אחרים מתחפשים מאשר לתפוס רוח שטות ולהתמסר למנהג זה. מנהג נוסף שמעולם לא הצלחתי להתחבר אליו הוא אכילת (והכנת) אוזני המן. השנה ניסיתי להכין ויצאו לי עיגולים שהבן שלי אמר שהיו טעימים. נוסף לפייסבוק ולילדים שנראים מאושרים אחד הדברים שאני אוהבת הוא הקראת המגילה. הלכתי לשמוע אותה (ופעם אחת גם להקריא חלק) כשגרתי ביישוב רפורמי בישראל וכאן, בין אם הילדים מגיעים ובין אם לא.
השנה הבת שלי החליטה להצטרף אליי ולא שאלתי את חבוב אלא הבאתי אותו. מראש שאלתי בקבוצת הבנות פה אם יש למישהי תחפושת שמתאימה לגיל שלו וקיבלתי תחפושת של אסטרונאוט (אח שלי אמר שזה קוסמונאוט, כל אחד שיחליט איך יותר נוח לו). הוא נראה ממש מתוק, אך כיוון שהוא לא ישן אני חששתי שהוא יסבול מאד בבית הכנסת. שילוב של עייפות יחד עם הרבה רעש. להפתעתי, הוא ממש נהנה ו"בלע" את כל ההמולה שמסביב.
כמו בשנה שעברה הזמנתי חברות קנדיות. זו הייתה הזמנה "על הדרך". לא חשבתי שהן ירצו להגיע, אבל טעיתי. חברה אחת ישבה לידי והשנייה תפסה שורה יחד עם החברות שלה לכנסייה. הן מצאו את החוויה מאד מעניינת ושמחו מהרעש. כמובן, המגילות פה הן בעברית ובאנגלית, כך שהן הבינו את מהלך הסיפור והיו מוכנות לעשות רעש בכל פעם שאמרו את המילה "המן" (אוי, עוברת לי צמרמורת ;-).
דבר נוסף שעשיתי השנה היה לפרסם בין הבנות הצעה לעשות החלפת משלוחי מנות. נזכרתי קצת ברגע האחרון אבל היו בנות (משפחות) ששיתפו פעולה, ערכתי בניהן הגרלה וכל אחת זכתה להפתיע ולהיות מופתעת. היה לי כיף להכין את המשלוח. כיוון שאני טבעונית הכנתי כמעט את כל התכולה, כולל כל מיני עוגיות, שוקולדים וגם מאפה מלוח כדי לאזן מעט את המתוק. בנוסף, הכנתי לבת ולבן משלוח מנות אישי לכל אחד עם ברכת חג שמח שכתבתי בעברית, כדי להעניק קצת מרוח החג.
זה שונה לחגוג פה כי הכל מתנהל רגיל. אצלי כל החודש יש שירים של פורים, בראש ובפלייליסט. במילים עדינות זו לא פסגת היצירה, אבל זה עושה לי חג בלב והלב שלי אוהב לחגוג. אז כשבחוץ הכל מתנהל רגיל, אני מנסה לאזן, לתת לעצמי את הרשות להשתעשע, לשים חצאים משונה על המכנסיים ולהגיד, לפחות לעצמי שהתחפשתי.
פורים הזה היה שמח. פחות או יותר כמו שהיה פורים בישראל. אמנם הילדים לא היו בחופש ואמנם הם לא התחפשו, אבל האווירה בבית הכנסת הייתה מהנה מאד. הרעשנים לא הפסיקו לחגוג והמפגש היה מהנה במיוחד. אני כבר עכשיו רושמת לעצמי להיזכר לארגן את משלוחי המנות מוקדם יותר בשנה הבאה. לגביי תחפושת, כל עוד חבוב לא דורש משהו מיוחד, אני כנראה אמצא משהו שמישהי שמה לאחד הילדים שלה.
פורים עבר, עכשיו אני כבר מתכוננת לפסח, החג שככל הנראה אני הכי לא אוהבת…
ועוד משהו. מדי פעם אנשים שואלים איך אפשר ליצור איתי קשר. אז הכי פשוט דרך הפייסבוק. לשלוח לי הודעה עם או בלי בקשת חברות. תיהנו
הייתי מזמינה חברים לא יהודים לכל החגים היהודים,הם מאוד אהבו להתארח. אחד מהם התגייר גיור אורתודוקסי ועבר ברית מילה בבית חולים בכריסמס, הלכתי לבקר אותו והבאתי לו אוכל כשר כי לא יכל לאכול משהו אחר.
פעם אחת ידידים לקחו אותי לבית כנסת רפורמי , היה נחמד להכיר עוד אנשים .
אני רוצה לומר תודה למנהלי ליב ישראל על ההזדמנות שניתנה לי כאן להביע את דעתי, לא אוכל יותר להיכנס לאתר ולהגיב למאמרים.
למה?
תודה לך ששיתפת אותנו בדעותייך 🙂
תודה 🙂 אבל מי מונע ממך להמשיך להיכנס לאתר ולהגיב? האם זה משהו שתלוי בנו, עניין טכני שאפשר לפתור?
אגב, הבטחת לשלוח לי רשימת ספרים מומלצת או משהו בסגנון: leaveisrael@gmail.com
בעיות אישיות שצצו לאחרונה וצריך לפתור, משהו אישי , לא קשור לאתר.
אולי עוד אחזור ועד אז תהנה מיצירה מופלאה https://www.youtube.com/watch?v=vesrqFeq9rU&fbclid=IwAR0oUBuvMZNybArZxaQ5IW3girRxufkLEnbBqfASlTZE6TnbYnbkxCShNQI
אכן יצירה מופלאה
אילו היה אלוהים, הוא היה כינור או לפחות הצליל שהוא משמיע. אין נשגב ממנו. את הכינור שלי מסרתי לצדקה עם סט מיתרים חדש.
מאחל שהבעיות יפתרו במהרה ועד אז אחכה לך…
תודה. אתה צדיק,כל הכבוד על התרומה.
וכינור זה הנשמה.
נשמע שאת מצליחה לשלב את החגים באורח החיים המשפחתי והקהילתי באופן מאוד חיובי ומעשיר וזה יפה.
אולי זה יותר קל בחו"ל. הוידוי שלי ששנה שעברה ידיד אירי (נוצרי) שחובב את היהדות סחב אותי לבית הכנסת הרפורמי בשישי בערב ומאוד הנהנתי מהאווירה, כל התפילה הייתה מעין שיר בהובלת רבנית (אישה) בלי כיסוי ראש, ועם גיטרה, אין הפרדה בין גברים לנשים, אווירה מאוד פתוחה וקהילתית וכמובן משתמשים בחשמל בשבת. כל כך שונה ממה "שמכרו" לנו בישראל.
חג שמח!