פוסט אורח, נכתב על-ידי איתמר.
ניתן לקרוא את המקור בשפה האנגלית בקישור הזה.
דבר ראשון: אם אתה דתי, מתנחל, או לאומן, אז המאמר הזה הוא לא בשבילך. לך תצביע ביבי, תשנא ערבים, תצדיע לדגל, ותחכה ארבע שעות בין בשר וחלב. אין לנו על מה לדבר ,ואף פעם לא היה. אני לא רוצה ולא יכול לשכנע אותך.
עוד דבר: אני לא אופרה ו'ינפרי. אני לא מנסה לגרום לך להרגיש טוב יותר עם עצמך או להגיד לך שהכל יהיה בסדר. הכל לא יהיה בסדר, והגיע הזמן שתכיר בזה.
אבל: אם אתה חילוני, משכיל, ולא שטוף-מוח על ידי תעמולה לאומנית, ואם יש לך ילדים, אז בוא נדבר. אני רוצה לדבר אתך על העתיד של הילדים שלך. אני רוצה לומר לך שלהיות הורה טוב זה יותר מאשר רק לספק מזון ומחסה, לכסות אותם בלילה וללמד אותם לקרוא ולכתוב. להיות הורה טוב זה גם לחשוב על העתיד, על סוג המדינה בה הם יחיו, על אילו הזדמנויות יהיו להם—או לא.
האימא אנטילופה מבינה שזה לא מספיק רק להאכיל את הילדים שלה, שהיא חייבת לוודא שהנמר השכן לא יאכל אותם לארוחת בוקר מחר. הגיע הזמן שאתה, ההורה הישראלי, תפתח את אותם אינסטינקטים בריאים וחשיבה לעתיד של האימא אנטילופה. תחשוב קדימה, ותגיד לי: באיזו מין מדינה אתה חושב שהילדים שלך יגדלו? איזה סוג של החברה הם ירשו? אילו מין חיים יהיו להם? אל תגיד לי שאתה יותר מדי עסוק בפרנסה והחלפת חיתולים בשביל לחשוב על השאלות המטפיזיות הללו. אלה לא שאלות פילוסופיות אלא שאלות של חיים ומוות, פשוטו כמשמעו. אם אתה לא יכול לראות את סימני האזהרה, אז אתה עיוור. אם אתה יכול לראות אותם ומתעלם מהם בכל זאת, אז אתה חסר אחריות.
"אה, אל תהיה דרמטי מדי," אתה חושב לעצמך. "המצב כאן לא כל כך רע, אחרי הכל. יש לילד שלי אוכל על השולחן, הוא רואה רופא כשהוא צריך, והוא הולך לבית ספר כל יום. אז מה אם הם מלמדים אותו שם כי התנ"ך הוא עובדה היסטורית וכי למות למען המדינה שלך הוא כבוד גדול ושאלוהים הבטיח לנו את הארץ הזאת לפני 5,000 שנה? מה כל כך נורא? לפחות הוא לומד קצת מתמטיקה ואנגלית."
אוקיי, אז בוא נתעלם מהעובדה שישטפו לו את המוח עם תעמולה דתית-לאומנית-פשיסטית במשך 12 שנים, ובוא נדבר על מה יקרה אחרי שהוא מסיים תיכון ומצטרף לצבא. כמובן שהוא לא באמת יצטרף לצבא, כי להצטרף מרמז על הסכמה. לא, הצבא יכפה עליו עבדות, שאותה הילד שלך יוכל למנוע רק על ידי הליכה לכלא או העמדת פנים של אי-שפיות. כן, שמעת אותי נכון: הילד שלך יהיה עבד. תקרא לזה מה שאתה רוצה—גיוס, שירות לאומי, לא משנה מה, אבל כשאתה שולל את חירותו של אדם, זו עבדות. וכשהבן שלך יגיע לגיל שמונה עשרה, הוא יהיה עבד למשך שלוש שנים. ולא סתם עבד שעושה את העבודה בשדה וישן בצריף, אלא עבד מהסוג הגרוע ביותר: עבד שעובר כל הזמן שטיפת מוח ועוקב אחר הוראות והורג. סוג של עבד שאולי יום אחד יחזור הביתה בארון עטוף בדגל.
והוא לא ימות למען "מטרה טובה". הוא ימות כדי שפסיכופטים בממשלה יוכלו לנהל מלחמות ולהביא קולות, כדי שגנרלים צמאי דם יוכלו להרגיש שיש לחיים שלהם משמעות. הוא ימות כדי להגן על מתנחלים מהקורבנות הפלסטינים שלהם. וכל זה יהיה אשמתך. כן , באשמתך. בגלל שאתה יכולת להציל אותו. היית יכול להגר אתו לארץ אחרת, ארץ שבו אין גיוס חובה ומלחמות, ושבה לא כל הפוליטיקאים הם גנרלים לשעבר. סירובך לפעול כאשר הייתה לך הזדמנות יכולה להרוג את הילד שלך.
או שאולי יהיה לו מזל והוא רק יאבד עין או רגל. או אולי הוא רק יעבור השפלות על ידי איזה רס"ר סדיסט שהאימפוטנציה השכלית וחוסר האונים הנפשי שלו מאלצים אותו להתעמר באחרים על מנת להרגיש טוב עם עצמו. או שאולי הוא פשוט יצטרך לחיות עם עצמו בידיעה שהוא נתן את השנים החשובות ביותר בחייו כדי להגן על מתנחלים, על מנת שיוכלו להתפלל 15 שעות ביום בקריית ארבע. אה, איזה בר מזל!
ואז מה? ואז הוא ילך לאוניברסיטה וישיג עבודה ויבין שהוא צריך לעבוד חמישים שנים בשביל להרשות לעצמו דירה קטנה בראש העין. הוא ישלם את רוב משכורתו במסים כדי שהגנרלים יוכלו לבנות צבא גדול ואגרסיבי יותר, כדי שחרדים יוכלו לקרוא את התלמוד בפעם החמישים אלף על חשבונו. אם הוא ירצה להתחתן, הוא יצטרך ללכת לרבנות ולהשפיל את עצמו מול איזה פרימט עם זקן, ואשתו תאלץ לצלול לתוך מקווה על מנת להוכיח לאיזו משגיחה זקנה שהיא מספיק טהורה בשביל לעמוד מתחת לחופה.
אם אתה חושב שיש הרבה כפייה דתית עכשיו, רק חכה. הדתיים מתרבים כמו בקטריות, ובעוד 30-20 שנים הם ירמסו את כל מי שלא זורם עם המותג היודו-פסיכי שלהם. כבר עכשיו אתה לא יכול לנסוע דרך חלקים מירושלים מבלי להרגם באבנים על ידי טרוריסטים יהודים. כבר עכשיו אתה לא יכול לקנות חמץ בפסח או להתחתן בחתונה אזרחית או ללכת לסופרמרקט ביום שבת. כבר עכשיו אתה משלם נתח מכובד מהמשכורת שלך במסים כדי שבחורי ישיבה יוכלו ללמוד על חשבונך שאתה גוי ומתיוון ועוכר ישראל ששבע מיתות גיהינום פסוקות לו בגלל שאכלת צ'יזבורגר. מה יקרה כשהם יהיו הרוב?
עד שהילד שלך יהיה לאדם מבוגר, לדתיים יהיה כל כך הרבה כוח שכל אותם סיפורים ששמעת על איראן ואפגניסטן ומקומות אחרים לא יראו כל כך רחוקים יותר. אחרי הכל, אנחנו מדינה יהודית, אז זה יותר מדי לבקש ממך להימנע מנסיעה בשבת, או מאכילת בשר אמיתי במקום הרפש שמכונה בשר כשר, או מצפייה בסרט בתשעה באב, או בצום גדליה, או בתענית אסתר או ביגון שלמה או במחזור לאה או בעינויים אחרים שהמטורפים המציאו בשבילך?
ועם האוכלוסייה ההולכת וגדלה כל הזמן, אתה יכול רק לדמיין מה יקרה למחירי הנדל"ן. זה כבר כמעט בלתי אפשרי לקנות דירה במדינה הזאת. מה יקרה עוד עשור בערך? אם תשאר בישראל, הבן שלך יאלץ לשכור עד שימות, משום שרק העשירים והדתיים יכול להרשות לעצמו לקנות בית בארץ הקודש.
אבל כל זה בסדר. בסופו של דבר, הילדים שלך ילמדו להסתגל, וגם הם יהפכו לאותם זקנים מרירים ואומללים שמתלוננים על איזו מדינה מגעילה זו ואיך הם היו צריכים לעזוב מזמן אבל עכשיו כבר מאוחר מדי. תהיה להם קצבה קטנה מביטוח לאומי ועוד כמה תרופות מסובסדות, והם ימותו עניים ואומללים כמו ההורים שלהם.
שלא יהיו שום טעויות: חיי ילדיך יהיו אומללים בישראל, וזה יהיה באשמתך. כן, אני מנסה לגרום לך להרגיש רע עם עצמך, כי אתה צריך. אתה צריך להרגיש חרד ומודאג. הילדים שלך נמצאים בסיכון, והאחריות שלך היא להציל אותם.
"אבל אין לנו ארץ אחרת." באמת? תגיד את זה לששת מליון היהודים שגרים בארה"ב, או למיליונים האחרים שחיים במדינות מתקדמות אחרות. הם לא בדיוק נוהרים לישראל, למרות שהם יכולים לעשות זאת בלי שום בעיה תודות לחוק השבות, אותה המצאה משיחית ביזרית שמאפשרת ליהודים "לחזור" למקום בו הם אף פעם לא חיו בעוד שמיליוני פליטים פלסטינים נמקים במחנות. יש לנו הרבה מדינות אחרות, והן טובות בהרבה מארץ המלחמות והשחיתות והדת והערסים.
"אנחנו יכולים לשנות דברים מבפנים," אתה אומר לעצמך. "הצבענו ללפיד או לאיזה נביא שקר אחר שכבר לא יהיה קיים בחירות הבאה. אנחנו יכולים לעמוד על שלנו ולשנות הדברים לטובה."
אה, באמת? אז למה לא זה קרה כבר? זה לא קרה משום שהיהודים בישראל, בכל פעם שהם צריכים להתמודד עם הבעיות הפנימיות שלהם, דעתם מוסחת על ידי האמונה האווילית שיש ערבים גדולים ורעים שמנסים להרוג את כולנו ואנו חייבים להתאחד כדי להביס אותם. ועל כן, זה בסדר למכור את נשמתנו לחרדים כל עוד הם מצביעים עבור יותר כסף לצבא, ולתת לסטטוס קוו להמשך. יהודים התאחדו—אבל אל תשכחו הכיפה!
אתה לא יכול לשנות דבר במדינה זו. היא הרוסה, גמורה, מחוסלת. הדבר ההגיוני היחיד שאפשר לעשות הוא לעזוב לפני שיהיה מאוחר מדי. למען הילדים שלך, אם לא בשבילך .
זה לא יהיה קל, אני מבטיח לך. בדיוק כמו שזה לא היה קל עבור הסבא והסבתא שלך לעזוב הכל ולבוא לכאן מגרמניה או מרוסיה או ממרקש או מאדיס אבבה. הם יצטרכו ללמוד שפה חדשה, להסתגל לתרבות שונה, ולמצוא חברים חדשים. אתה תצטרך למצוא עבודה, להתעסק עם ויזות ואישורים, ולשמור על קשר עם בני המשפחה והחברים באמצעות סקייפ. המשפחה כולה תאלץ לעבור תהליך ארוך של הסתגלות.
אבל זה יהיה שווה את זה, ובגדול. הילדים שלך ילמדו את השפה החדשה מהר יותר ממה שאתה חושב, והם ימצאו חברים חדשים לפני שתקנה את פריט הריהוט הראשון שלך. אתה תתרגל למזג האוויר ולתרבות, וגם אתה תזכה להכיר חברים חדשים. ובעוד כמה שנים או אולי עשור, תוכל להסתכל אחורה על ההחלטה הטובה ביותר שאי פעם עשית למען ילדיך, כי אתה תחיה בארה"ב או בקנדה או באוסטרליה או באנגליה או במקום אחר שבו אתה יכול לקנות בית מבלי להיות מיליונר, ואתה יכול לאכול מה שאתה רוצה ואתה יכול להתחתן בעירייה עם אהוב/ת לבך. הילדים שלך יוכלו ללמוד באוניברסיטה או לצאת לטיול בעולם כשהם בני שמונה עשרה במקום לשים מדים ולהצדיע לאיזה אידיוט עם קשקושי כתף. הם יחיו בחברה פלורליסטית וחילונית שבה רבנים לא אומרים להם מה לאכול, והם יוכלו ללכת למסעדה בלי שמאבטח ירחרח להם באיברי המין בחיפוש אחר חומרי נפץ.
אתה חייב לילדים שלך לעזוב את ישראל. זוהי החובה המוסרית שלך לחפש עתיד טוב יותר עבורם. זוהי החובה המוסרית שלך להקריב את ההווה, הנוחות, והמוכר לטובת החדש, הטוב, והחופשי יותר.
עכשיו לך תכסה את ילדייך, תן להם נשיקה, תקרא להם סיפור לילה טוב, ואז לך לברר איך להשיג דרכון זר או ויזת עבודה. ואז תוכל ללכת לישון בשקט בידיעה שמחר יהיה יום טוב יותר, בארץ רחוקה. לילה טוב, וחלומות פז.