מאמר אורח מאת גיל ר. (תגובה שהפכה למאמר)
אני רוצה לנתח את הנושא מנקודת מבט שאיננה רגילה בויכוח הנצחי הזה של "ללכת" או "להשאר", ולשם שינוי איננה רגשית, זועמת או נפעמת…
ישנה סיבה מספיק טובה אחת לקיום האתר הזה, והיא מקור מרבית הצרות שאנו מתמודדים איתן בישראל: ישראל היא מונופול לאומי.
למה אני מתכוון? הישראלים היהודים, בעידוד לא מועט מהממסד שלהם (וכמה זמרות), מאמינים בלב שלם שאין להם ארץ אחרת, במובן הליטרלי של הביטוי – נסיעה למקום אחר בישראל עלולה לעלות להם בחייהם (בטווח הקצר) או בחיי העם שלהם (הטווח הארוך).
יש לדבר סיבות רבות, חלקן מובנות מאליהם וחלקן פחות, שלא אתעכב עליהן כאן.
ומה התוצאה?
כמו בכל מונופול – הצרכן מפסיד. כשאין לך אלטרנטיבה, אפשר למכור לך הכל (מילולית ומטפורית) ואתה תקנה.
מובן מאליו, איש אינו אוהב להרגיש פרייר, וכאן מגיעות ההצדקות ההירואיות של הישראלי הממוצע: קשה יותר אבל יש תמורה, אין תחליף לישראל בתחושה, התבוללות, גויים, וכל מה שאתם לא רוצים. וזאת כבר תסמונת האישה המוכה שמנציחה את המעגל המרושע.
אתר כזה הוא לטובת כולם, לעניות דעתי – ובעיקר לטובת הישראלים שרוצים להמשיך ולחיות בישראל – לו רק היו רואים משהו מעבר למסכי ההגנה והבורות שלהם.
1. לא, ישראל איננה האפשרות היחידה.
2. כן, יש יתרונות לחיות בישראל.
3. ככל שיותר אנשים יבינו את 1, הם יחזקו את 2.
ולמען הגילוי הנאות – אני חי היום בישראל, למטרת עבודה בלבד, אבל מכורתי איננה ישראל, ולשם גם אחזור כשאסיים לעבוד.
ישראל קשה עבורי מבחינות רבות, ותמיד היתה כזאת, אבל אני מאמין שהסרת הטאבו מעל האפשרות לעזוב אותה תוכל לעזור לרבים אחרים, כי הדיון הזה מתנהל היום על הקו שבין "עפתי מישראל" ל -"עופו מישראל", לא דיון ממש מאוזן ושפוי הייתי אומר…
למותר לציין שאיש ב NY או BKK לא אומר דברים כמו "עפתי מ NY" או UK או איסלנד. זה פשוט לא אישו.
אני עשיתי עבודה עצמאית כדי להשתחרר ממה שדחפו לי למוח מאז שאני ילד. מקווה שלאחרים זה יקח פחות.
גיל ר.