מאמר תגובה לפוסט: הגעתי לגן עדן אך הוא הפך לגיהנום

זהו מאמר תגובה למאמר האישי והביקורתי של דמטרי חשבתי שהגעתי לגן עדן אך הוא הפך לגיהנום.

דמיטרי, אני מעריץ אותך!

אני כל כך מבין לליבך שאני רוצה לשתף את החוויה האישית שלי מהצד השני של הגלובוס 🙂

בחודש הראשון שהגרתי ללונדון ב- 2014 גרתי עם משפחה מזימבאווה והתקלחתי בגיגית (כי לא היה להם מקלחת), למרות הקשיים והיחסים האינטימים עם גיגת הרחצה נהנתי בלונדון. לאחר מכן עברתי לגור עם שני גייז איטלקים בתחילת שנות העשרים שלהם והדירה הפכה למועדון מסיבות. בכל שנה שדרגתי את עצמי למקום טוב יותר, יצאתי, הכרתי אנשים וחברים חדשים (לצערי, חלקם חזרו לארצות המוצא שלהם), שיפרתי את האנגלית, הרגשתי שלונדון זה הבית שלי.

בשנת 2020 יצא משליטה וירוס הקורונה ממעבדות סין. למזלי הייתי בחופשה בתאילנד שהתחיל הסגר הראשון בלונדון, והקורונה הגיעה לתאילנד באיחור, אז היה כיף לא נורמלי ורק שהתחילו את הסגר בתאילנד חזרתי ביוני 2020 ללונדון. אבל בשנת 2021 התחילו את הסגר השני בבריטניה וזו היתה נקודת שבר גם עבורי.

סבלתי מהדברים שאתה כותב עליהם. גם לי חשוב לראות את הפנים של האנשים שאני מדבר איתם, לראות את החיוך שלהם, אבל הממשלות הכריזו מלחמת עולם שלישית על אזרחיהן ונטעו פחד משתק באנשים.

העולם שלי התהפך, איך יכול להיות שבמאה העשרים ואחת, בלונדון החופשית, הממשלה אוסרת על אנשים לצאת מהבית, סוגרת את העסקים ופוגעת באופן אנוש בזכויות האדם הכי בסיסיות, כמו חירות, חופש העיסוק, חופש התנועה שלא לדבר על מיליוני אנשים שמתו בגלל המגבלות שכפתה המדינה (כן, אני יודע שזה נשמע לכם מוזר, אבל דווקא הסגרים והמגבלות גרמו למחלה להשתולל).

תפיסת העולם של המין האנושי מלאה בסתירות וללא עקרונות. אנשים שתומכים בחוק של חבישת מסיכה לא תומכים בכפייה של שימוש בקונדום. למה? הרי וירוס ה- HIV הרבה יותר מסוכן מוירוס הקורונה. למעשה, אין ריפוי ל- HIV ואל תבלבלו את השכל עם התרופות, כי ברגע שנדבקת, זה לכל החיים. אבל וירוס הקורונה זה משחק ילדים לעומתו, אחותי היתה חולה שלושה ימים ואמא שלי חלתה שבוע והן הבריאו. 99.9% מהאנשים עד גיל 50 נרפאו ממחלת הקורונה, ו- 99% מהאוכלוסיה הכללית, אז אם וירוס ה- HIV הורג, למה אין חובה חוקית להשתמש בקונדום ביחסי מין? משום שבחברה חופשית שמכבדת את זכויות האדם יש לאינדיבידואל את הבחירה להחליט בעצמו אם להשתמש בקונדום או לא, אם הפרטנים מחליטים להימנע מקונדום, הם עשויים להיות חשופים לשלל מחלות מין (והיריון לא רצוי) – בעיה שלהם. מה עם שפעת? 600 אלף אנשים מתים ברחבי העולם משפעת. האם מישהו חשב לכלוא אנשים בבית בגלל שפעת? מליונים נפצעים ונהרגים מתאונות, האם מישהו חשב לאסור על נסיעה במכונית? אבל חבישת מסיכה משום מה הפכה להיות חובה. תמוהה, לא?

בשלב מסויים, פניתי למרפאה ליד הבית, הודעתי לרופא שאני חרד משימוש במסיכה, יש לי סיוטים בלילה שאני נחנק ואני לא מצליח לתפקד בעבודה. קיבלתי פטור רפואי, ענדתי את תג הפטור בגאווה כשמסביבי המוני אנשים ממשיכים לציית לממשלה שיודעת הכל ודואגת לכולם כי זו שעת חירום וזכויות האדם שלנו יכולות להירמס עד שהמגיפה תחלוף. לשמחתי בריטניה, אולי המדינה היחידה בעולם(?) שהחשיבות של האינדיבידואל מוטמעת חזק מספיק שאף אחד לא העיר לי, אנשים מבינים את העיקרון של אחריות אישית.

תשכחו מכל התירוצים הרפואיים, הסיבה היחידה שהטילו סגרים בעולם, לא קשורה בכלל לקורונה, אלא לשרידות של הפוליטיקאים. אתם חושבים שלמנהיגי סין (או ישראל) איכפת מהאזרחים שלהם? כל הזמן מתים אנשים, למי איכפת??! אבל אם ימותו יותר מדיי אזרחים, תיהיה מהומה והם יאלצו לוותר על השלטון, זה בדיוק הסיבה שהם ניסו באמצעים רודניים לכלוא אנשים בבית כדי לעצור, ללא הצלחה, את המגיפה. ככל שניסו לעצור אותה, היא נמשכה פרק זמן ארוך יותר ופיתחה מוטציות חדשות. בתחילה הממשלות במערב היססו, הם דיברו על סגר זמני של שבוע או שבועים, ושהם ראו שאין מרד, להיפך הציבור הריע להם, הם ניצלו את המגיפה כדי להגדיל את כוחם ולהרחיב את הסגר.

האם ראיתם פעם הפגנה של משתמשי אייפון נגד משתמשי אנדרואיד? לא, הסיבה היא שהמדינה לא כפתה על אנשים לקנות טלפון מחברה מסויימת, כי לכל אחד יש את הבחירה לקנות איזה טלפון שהוא רוצה, ואם הוא לא רוצה, שלא השתמש בטלפון. אבל שהמדינה כופה שירות מסויים כמו חיסוני הקורונה, שהמדינה חושבת שהיא יודעת יותר טוב מה נכון ומה אסור זה גרם לסירוב של הרבה אנשים נגדו.

אני לא חושב שהיו אי פעם הפגנות בעד או נגד חיסוני צהבת B, למה? כי המדינה לא כופה את החיסון הזה, אבל ברגע שהמדינה החליטה להלאים את חיסוני הקורונה ולקבוע מי ומתי יקבל את אותם, זה בהכרח יצר חוסר יעילות, ייקר משמעותית את עלותם וגרם להתנגדות גורפת, גם אם לא היתה רציונלית. אני באופן אישי תומך (נלהב) בחיסונים בכלל ובחיסון הקורונה בפרט, ונאלצתי לזייף מסמך רפואי כדי לקבל אותם מוקדם, אז קיבלתי שלושה בבריטניה ובגלל שאני אזרח ישראלי, אחד נוסף בישראל, כלומר ארבעה חיסונים ב- 2021. אני מקווה לקבל את החמישי בקיץ הקרוב.

אנשים התמסרו לפוליטקאים וויתרו מרצון על הבחירה החופשית שלהם. זה כבר לא היה עניין רפואי, אלא סטטוט חברתי. אם אני בעד חיסונים ומסיכות, אז אני שייך ל"טובים", אני אשנה את תמונת האווטר שלי בפייסבוק עם מסיכה שכולם ידעו שאני שייך למיינסטרים, אחרת, אני "מכחיש קורונה" רע ואכזר שרוצה במותם של אחרים ולכן חובה להתאכזר עליי.

אתם אולי מבולבלים, כי אני תומך בחיסונים, אבל לא חבשתי מסיכה. איך זה יכול להיות? הסיבה שאני משתמש בשכל שלי. חיסונים משפרים את ההגנה החיסונית שלי, בעוד במצב הרפואי הבריא שלי, אני לא זקוק למסיכה. זהו. אבל נוצרו 2 מחנות, של אלו שמתנגדים להכל, או תומכים בהכל. שני הצדדים הפסיקו לחשוב. אגב, אילו הייתי בקבוצת סיכון (בגיל 60+ עם סכרת), סביר להניח שהייתי חובש מסיכה. מבחינה מוסרית אני חייב לדאוג לעצמי, אבל אסור לי לפגוע בזכויותיהם של אחרים כדי להגן עליי!

מאותה סיבה שלאינדבדיאל יש את הבחירה החופשית לחבוש מסיכה או לא, אז בוודאי שזכותו להחליט אם להתחסן או לא. זה חלק מהזכות הטבעית לחיים.
בעל מסעדה יכול להחליט משיקוליו שלו, לאפשר או לאסור על אנשים שלא התחסנו לבקר בעסק שלו, יהיו בעלי מסעדות או כל נותני שירות אחר שיבקשו לראות אישור חיסון (או מסיכה) ובעלי עסקים אחרים שיאפשרו כניסה ללא מחוסנים וללא מסיכות כי המסעדה היא הקניין הפרטי שלהם, לא של הממשלה. ברגע שהדיון הפך להיות פוליטי, הוא איבד את ההצדקה המוסרית שלו.

מבחינה עובדתית-רציונלית לא היתה שום הצדקה לסגור את העסקים ולהפסיק את החיים לאנשים עד גיל 60 (בעצם לכל גיל, כי זו האחריות האישית של הפרט) אני חושב שהסיבה שאנשים רבים כל כך תמכו בפעולות האיומות של הממשלות נעוץ בתכונות האופי שלהם – כמיהה לעריצות וסגידה לסמכותנות, הרי חופש מפחיד אנשים. אנשים רוצים את הביטחון שהמדינה תדאג להם, שחלילה הם לא יצטרכו לקחת אחריות אישית על חייהם (הכושלים).

השורה התחתונה שאני מבין את החוויה, את התיסכול והמירמור של דמיטרי. חוויתי אותם בלונדון, אבל זה לא בגלל שניו-זילנד (או לונדון) הם בהכרח גיהנום, אלא זה המין האנושי שרובו סוגד לסמכות, רוצה שיגידו לו מה לעשות, שיחנכו אותם, שיעסיקו אותם, שהממשלה תדאג להם, כי האדם, לתפיסתם הוא אפס, חלש ומסכן, ולכן, אנחנו צריכים ממשלה שתעניק לנו שירות רפואי ושתדאג לחיינו, כי הם חכמים ואנחנו טיפשים. בימים האלו גל קורונה חדש מופיע, והתקשורת מתחילה לברבר על מסיכות אז אני רואה מלא אסייתים צעירים בלונדון: הם בריאים, חזקים ויפים – והם חובשים מסיכות למרות שהם לא בקבוצת הסיכון, אז למה? כי זה מעיד על מעמד חברתי. למה אתם הישראלים עושים ברית מילה? זה אקט ברברי איוולי שפוגע בזכות החיים של התינוק, אבל אין לכם בעיה עם זה, נכון? אין לכך שום הצדקה רפואית, אבל יש לכם תירוצים, כמו הקורונה והמסיכות, וזה בעצם הלחץ החברתי להיות כמו כולם ולהשתייך למעמד החברתי "הנכון" בעיניכם (או לגזע היהודי העליון).

דמיטרי, האם בישראל היה יותר טוב מניו זילנד בתקופת הקורונה? אני לא בטוח! אילו היית גר בישראל בתקופת הסגרים, אני מניח שהיית חווה בדיוק אותם תחושות, רק בעברית. בישראל שלחו ישראלים למלוניות קורונה (בתי סוהר), שוטרים הכניסו מכות לאנשים שלא חבשו מסיכה, וכמעט כולם הריעו לחוקים ולתקנות והתלוננו שהממשלה לא אוכפת מספיק את החוק, אז אנשים התנדבו להעיר לאנשים שלא חבשו מסיכה כי "מסיכה מצילה חיים!".

לכן, כשאני קורא את החוויות החיוביות שלך בניו-זילנד לפני הקורונה, אני מסיק שניו-זילנד היית עשויה להיות בית נהדר גם היום לאחר הקורונה, לכן, זה לא משנה לאיזה מדינה היית מהגר, כותרת המאמר שלך היתה צריכה להיות: חשבתי שהגעתי לגן עדן (כל מדינה שתבחר) אך הוא הפך לגיהנום (בתקופה הקורונה בלבד).

במילים אחרות, ניו זילנד היא כן מקום טוב לגור בו ביחס למדינות אחרות, בוודאי ביחס לישראל, אבל בתקופת הקורונה כל מקום היה גיהנום.