19 למרץ 2014
עבור לפרק א' – להיפרד לשלום
היום בשעה 16:55 הטיסה שלי ללונדון ורק הבוקר התחלתי לארוז את המזוודות. איכשהו הצלחתי לארוז הכל לשני מזוודות, להיפרד מההורים, לתפוס את הרכבת בדקה האחרונה, להגיע לטרמינל 3 באיחור ולגלות שהטיסה של easyJet יוצאת מטרמינל 1. מסתבר שיש שאטל בחינם מטרמינל שלוש לראשון שהוא ממוקם בשדה התעופה הישן. בדלפק של אייזי ג'יט התחוור לי שהמזוודה הגדולה שוקלת 31 ק"ג, כלומר משקל עודף של 11 ק״ג עליהם נאלצתי לשלם 130 יורו! ~ 625 ש״ח (אילו הייתי חכם יותר ההייתי מוסיף מזוודה במשקל גובה יותר בזמן ההזמנה באינטרנט, אך היות ולא ידעתי בזמנו את המשקל הסופי של המזוודה חוייבתי בחריגה של עשרה ק״ג).
בתחנת הרכבת בת"א בדרך לשדה התעופה יהודי צדיק חילק לאנשים מאמר על כוחם של אותיות התורה הקדושה
הוא מסמל בעיניי את הרע והמכוער שבגללו הקמתי את האתר הזה. אני קורא לפעילות שלו "טרור אידאולוגי"
(קיבלתי את רשותו להעלות את תמונתו לאתר)
טיפ: בהזמנה באינטרנט כדאי להוסיף מושב בעלות של $5+ כדי לוודא שאתה עולה לטיסה שהזמנת. היו אנשים שנדחו לטיסה הבאה משום שלא בחרו מושב (ככה זה בטיסות זולות).
נתב"ג: איזי ג'יט, טיסה זולה, מטוס קטן, שירות מינימלי ואדיב
בטרמינל 1 עברנו ביקורת דרכונים ונסענו בשאטל פנימי לטרמינל 3. כלומר, איזיי ג׳ייט שכרה מקום בראשון כדי לחסוך עלויות. ההרפתקה הזאת לוקחת עוד שעה של המתנה ונסיעות.
נשארו לי עשרים דקות בדיוטי פריי, אז קניתי מרציפן תוצרת דנמרק במשקל חצי ק״ג וליטר וחצי מים מינרלים כדי לחסוך את מחיר השתייה במטוס, למשל, כוס תה במטוס עולה 2.5 פאונד ~ 15 ש״ח!
בשער העלייה למטוס גם את התיק השני לקחו משום שהוא חרג מהגודל המותר, אבל הפעם לא נענשתי 🙂
אני כותב את הפוסט הזה מהאייפד במושב ליד החלון במטוס. כרגע, אני לא נלהב מהמעבר ללונדון, ההיפך, אני חושש מהלא נודע. הביקור (הארוך) שלי בישראל היה ממש טוב. אני לא זוכר כזה בשנים האחרונות. אני אפילו קצת עצוב לעזוב למדינה זרה, בלי חברים – אף אחד לא מחכה לי בלונדון 🙁
זללתי קרוב ל- 150 גרם מרציפן בזמן כתיבת הפוסט הזה
אבל אני יודע שאין מנוס. אני חייב לצאת מאזור הנוחות בארץ. אותו מקום בינוני למדיי ששורץ בעובדי אלילים מנשקי מזוזות ואוכלי מרגרינה רווית שומן טראנס. מקום בו השיח המרכזי הוא ביטחון והערך העליון הוא הצבא, המדינה ואהבת המולדת. מקום בו הסוציאליזם חוגג אבל כולם חושבים שזו מדינה קפיטליסטית חזירית. מקום שמעטים מבינים ומזדהים איתי. מקום שאין לי אפשרות לגדול בו בהתאם לשאיפות וליכולות שלי. מקום שיוקר המחייה גבוה יותר מלונדון! בעל תרבות מזרחית-ערבית מזרח תיכונית שמרנית, בדלנית וגזענית בהוויתה.
זה מה שלקחתי איתי:
– מדווזה גדולה עם הרבה בגדים, וציוד אישי (נכנס לבטן המטוס)
– תיק יד גדול עם בגדים נוספים, ספרים ומחשב נייד (נכנס לבטן המטוס, מלבד המחשב שלקחתי איתי)
– תיק יד קטן עם הדרכונים, תעודות (תעודות זהות, רשיונות נהיגה, כרטיסי אשראי וכדומה) והאייפד (נשאר איתי)
– 5,100 דולר במזומן, שטר של 20 פאונד (מתנה מאמא שמצאה איפשהו את השטר) ו- 100 ש״ח שאין לי מה לעשות איתם.
איפשהו מעל יבשת אירופה: יושב ליד החלון ומהרהר על העתיד הלא נודע
מה מחכה לי בלונדון?
– דירה לשבוע שמצאתי באתר airbnb (שולם בכרטיס אשראי).
– קבעתי דרך אתר gumtree כמה פגישות עם בעלי דירות פרטיים כדי למצוא דירה לחודשים הראשונים.
– חוויות מאתגרות ובדידות.
קראתי מחקר שבדק את רמת האופטמיות של אנשים מצליחים. דיי ברור שפסימים לא נמצאו במחקר משום שמי שרואה שחור מגשים את תחזיותיו הקודרות. האופטימים, למרבה ההפתעה לא הצליחו אולי משום שהם לא הבחינו או המעיטו בגודל הקשיים שניצבו לפניהם ולכן לא התכוננו כראוי ונכשלו.
והמנצחים הם אנשים שפסימים לטווח קצר ואופטימים לטווח ארוך. אני רוצה להאמין שאני כזה, וכפי שקראתם יש לי חששות לגבי ההגירה ללונדון, אבל… עוד שנה מהיום אני משוכנע שאודה לעצמי על הצעד הזה.
ועכשיו תורך, מתי את/ה מהגר/ת? 😉
