Sign In

Remember Me

ההבדל החבוי בין מהגר זמני לקבוע

ההבדל החבוי בין מהגר זמני לקבוע

לפני מספר חודשים הכרתי בחורה קנדית מקסימה בשם דניאלה. היא היגרה לבריטניה לפני שנתיים ועובדת כמורה לילדים בלונדון. הייתה לנו כימיה טובה. שנינו סולדים מהתקינות הפוליטית שהשתלטה על אירופה ביחד עם גלי המהגרים המוסלמים ששוטפים את היבשת ובוזזים את מערכת הרווחה באופן מוצהר (כמו החרדים אצלנו), שנינו אתאיסטים, לשנינו ערכים ומטרות משותפות ושנינו ירדו מהארץ שאהבנו.

באחת הפגישות שאלתי אותה למה היא עזבה את ונקובר, אחת הערים עם איכות החיים הגבוהה ביותר בעולם לטובת לונדון. היא השיבה שהמצב הכלכלי בקנדה לא טוב וקשה היה לה למצוא עבודה. אבל התשובה הזאת לא סיפקה אותי כי יש ש-פ-ע של עבודה בקנדה ועם קצת מאמץ אפשר למצוא עבודה טובה.

בהמשך הפגישות התחוורה לי הסיבה שבגינה דניאלה עברה ללונדון, והיא לא קשורה בכלל לשוק התעסוקה בוונקובר. דניאלה עברה התעללות בילדותה שהשפיעה עליה דרמטית עד שבשלב מסוים בחייה היא לא הרגישה שייכות לקהילה שלה, כמו ברבור שחור בלהקת ברבורים לבנים.

המקרה שלה גרם לי לבחון את עצמי, ברור שיוקר המחיה המטורף בישראל, חוקי השריעה של היהדות שהמדינה חוקקה, גיוס חובה, משק ריכוזי, רגולטורי וסוציאליסטי שבטעות מזוהה כקפיטליסטי חזירי, למרות שקשה למצוא חזיר למאכל בישראל היו סיבות טובות בשבילי להגר ועליהם כתבתי רבות באתר אבל אז התחוור לי שיש סיבה חבויה שמבדילה בין המהגר הזמני לקבוע.

בעצם, רוב (רובם, לא כולם) המהגרים שהכרתי שהיגרו לצמיתות ממדינה מערבית למדינה מערבית (וישראל נחשבת לצורך המאמר כמדינה מערבית) יש עבר בעייתי שמסתכם בטראומה שגרמה להם לפתח השקפת מבט ביקורתית על הקהילה שלהם, לזהות את הבאגים שלה, לשמור ממנה מרחק ואפילו להתנגד לה.

אחד היה "הכבשה השחורה" במשפחה, השני היה דחוי חברתית בבית הספר, השלישי היה כישלון חרוץ בעסקיו ודניאלה עברה התעללות מינית ממושכת.

את הטראומות מהילדות אנחנו סוחבים לתוך חיינו המבוגרים. אנחנו מנסים להתכחש אבל הם חזקים מאיתנו ודוחפים אותנו לעבור למדינה זרה במטרה לברוח מהמשפחה או מהקהילה שאנחנו רואים בה אשמה בצלקות שחרטה בנפשנו.

זה מניע עוצמתי, חזק יותר מכל פיתוי כלכלי, שמבדיל בין המהגר הזמני למהגר הקבע. כוח שיוצר את השאיפה היוקדת כאש, הלהט הבוער בעצמות וההתמדה העיקשת והבלתי מנוצחת להתמודד עם קשיים במדינה זרה כי אין לאן לחזור. הגשרים נשרפו מזמן.

נדמה לי שיש קבוצת מהגרים נוספת שלא מצאה מסגרת שתקבל אותם, הם נדחקו לשולי החברה במדינתם, ולכן בחרו להגר למקומות ששם יקבלו אותם כמו שהם. אני אחד מהם, מאחורי המאמרים שכתבתי באתר אני סוחב איתי את הצלקות מהארץ: את אין סוף הניסיונות לכפות עליי מסגרות שלא התאימו, להגביל את החופש, לדכא את האינטליגנציה, הסקרנות והיצירתיות, את חוסר ההבנה לצרכים הייחודיים שלי ועוד.

כשהייתי ילד, כולם ניסו לנרמל אותי, לצבוע אותי בלבן. אבל מי שקיבל אותי כמו שאני ראה את יופיו של הברבור השחור.

ההכרה במניע החבוי היא חלק מתהליך של ריפוי עצמי שאנחנו מהגרי הקבע עוברים בארץ זרה. אני לא טוען שמי שלא עבר איזה טרגדיה נוראית נחרץ גורלו לחיות בישראל, אבל תבדקו מה המניע שלכם: האם הוא כלכלי, ערכי או נפשי? לפי התשובה תוכלו לתכנן בתבונה את ההגירה שלכם.

יש הרבה ישראלים שהיה להם רע בישראל והמעבר לחו"ל החזיר להם את שמחת החיים. חלק עשו תואר, חלק התחתן, אחרים עשו עסקים וכולם חיים את חייהם בלי ההפרדה המגוחכת בין בשר לחלב או סגירת חנויות בשבת. הם התגברו על משקעי העבר, הפצע נסגר.

ובלי קשר לעבר שלכם אני מעודד כל ישראלי צעיר, חילוני ומשכיל להגר לחו"ל, החיים במדינות מערביות פשוט יותר טובים מבחינה אובייקטיבית.

כשההגירה תושלם בהצלחה, גם הילדים שיהיו לכם יזכו. איזה עתיד יש למדינה שמתפארת שהצליחה ליירט טיסן צעצוע באמצעות מסוק אפאצ'י, בעוד "הרעים" הפילו לנו מטוס 16-F ששווה מעל ל- 150 מיליון ש"ח במארב מתוכנן?

אני מקווה שהפוסטים שלי יעודדו אותכם ויעניקו לכם השראה להגר וגם למצוא את האושר האישי שלכם :) קריאה נעימה.

הגב

10 תגובות ב "ההבדל החבוי בין מהגר זמני לקבוע"

  Subscribe  
החדש ביותר הישן ביותר לפי מספר הצבעות
הודע אל
ממש הגזמה. לא כל מהגר נוצל מינית או מצוי במצב של פוסט טראומה. ברור שאצל חלק מהמגרים יש משקעים כלפי המדינה שאותה הם עזבו, אבל הם לאו דווקא מוזרים, אנשים דחויים או פגועי טראומה. אני בטוח שהרבה מהגרים הם אנשים נורמטיבים לגמרי שמשאירים לא מעט משפחה וחברים מאחור. אני גם לא מסכים ש"אובייקטיבית" יותר טוב במערב מאשר בארץ. אני החלטתי כרגע לחיות בהולנד, אולי זה יהיה לצמיתות. אני רואה כמה המהלך הזה לא פשוט ואני ממש לא חושב שזה מתאים לכל ישראלי. אם המהגר לא מצליח להתפרנס כראוי אז עדיין "אובייקטיבית" יותר טוב לו בהולנד? כל מהגר הוא עולם ומלואו… קרא עוד

זה נכון מה שכתבת.אבל גם יש כאלה שהם בעלי אישיות שונה מהתרבות הישראלית.אנשים סולידים שקטים
והם מותאמים יותר לתרבות בחול.
של יותר שקט יותר שלווה וסולידיות.
לגבי עבודה ברור שלמובטל אין מה לחפש בחול.לגבי הקושי בחול ברור שיש קשיים.ובאופן כללי החיים הם לא פיקניק
רק השאלה איפה התנאים יותר קרובים
לאישיות שלך ולצרכים שלך.אז יש כאלה שפה קשה להם מהאחרים.כלומר מי שלא מתנהג כפי התרבות הישראלית מן הסתם לא ירגיש נח כל כך ומסופק.גם כשהוא אדם נחמד.נעים.ואינטלגנט.זה הרעיון.

אחד הדברים שאני לא אוהב בישראל זה את הקטע של לעמוד דום בצפירה ביום הזיכרון לחללי צה"ל. יש עדיין כאלה שאינם מודעים לכך, ולכן אולי כדאי לעשות להם הכרה עם החוק: מי שלא עומד דום בצפירה בישראל, לא עושה שום דבר בלתי-חוקי. אכן, יש מצב שברגע שתראו אדם שאינו עומד בצפירה תתרגזו עליו מאד… אבל אין לכם סמכות לעשות דבר. ויותר מכך: אם תרימו יד על אדם רק כי לא עמד בצפירה, הוא יכול להוריד לכם גרזן על הראש, ועדיין, בשיקלול של כל הדברים ביחד, החוק יתחשב בו ולא באלה ש"מינו עצמם לשוטרים". אני עוד זוכר איך, בפעם האחרונה בה… קרא עוד

האם היו מקרים שהרימו יד?
מעניין להתעדכן.
לעמוד בצפירה זה עניין סימלי
לא נעים ללכת ברחוב ויש צפירה
אבל לתת מכות למי שלא עומד
זה באמת מטורף מדי.
אם אתה לא רוצה לעמוד אל תעמוד.
אני כשאני ברחוב אני עומד זה רק דקה.

כולנו מתגעגעים לכתיבה שלך ותכתוב כמה שיותר.

תודה לך.
ואני מקווה שתצליח ותצלח את כל הקשיים.ואל תתייאש ותחזור לארץ.
פעם מישהוא אמר שמבחינתו טוב לו להיות הומלס בניו יורק אבל אמריקאי.מאשר ישראלי בארץ.קצת קיצוני אבל כשרע לך במקום מסוים.פשוט אל תהיה בו.

מזדהה איתך לגמריי בתור הברבור השחור בכל 12 שנות הלימוד ואפילו גם אחרי, תמיד הסתכלו עליי בעין מוזרה רק כי הייתי שונה, אתאיסטית, תרבות אירופאית, ביישנית ושקטה. בגלל זה סבלתי כל חיי. מצחיק, לא?
כתבה מדהימה ומסבירה באופן מושלם מה שאני ועוד אחרים עברו בארץ, באופן ממש יצירתי. אתה כותב מדהים
כן, ישראל מדינה מערבית והיא הייתה יכולה להיות מדינה טובה אילולא הדת (והחום) שדופקים לאנשים את האייקיו

אנשים רבים נופלים לשוליים.והם נדחקים.נרמסים.נמעכים כאסקופה נדרסת.ואני מדבר על אנשים רגילים שרק חושבים מעט אחרת מהמיינסטרים.ובוודאי שהמוגבלים סובלים הרבה יותר.אז אלה הרגילים שדחו אותם בחברה אינם מוצאים את מקומם.כי הארץ קטנה מדי למצוא פינה לנוח.אז עוברים לחול כי שם בני אדם משתדלים לתת לך ספייס.והעולם גדול ויש בו מרחב ושקט שיכול להיות מקום מקלט למי שנדרס בארץ בגלל שהוא קצת שונה.לדעתי בגלל שאנחנו חיים בחברה קהילתית שמתערבת.בגלל זה קשה יותר לאדם שאינו תאום סיאמי חברתי לחיות בנחת.וכן גם אני כזה ולכן אני מתכנן לפרוש לקנדה לחיות בלי הגבלה חברתית.ואין לזה קשר פוליטי אלא אישי בלבד.הפוליטיקה תשאר פה בארץ ואין לי… קרא עוד