איך קונים טלוויזיה?

אנחנו לא צופי טלוויזיה אדוקים. אנחנו בעיקר צופים בסרטים ויוטיובים שיש במחשב.

לפני שנה נכנס לבעלי ג'וק שהוא רוצה מסך ענקי שטוח. לי זה נראה ממש חסר טעם, גם כי אני לא חושבת שאנחנו צריכים (אנשים משתמשים בזה בשביל פלייסטיישן, לא? מי משתמש בדבר הזה לראות טלוויזיה?!), וגם כי זה עולה מלאן כסף. אבל בעלי עקשן, ושנה ישב לי על האוזן וטירטר ונתן הסברים למה אנחנו צריכים, ועשה סקר שוק מקיף. בסוף נשברתי והלכנו ל"קונרד" (רשת אלקטרוניקה גדולה) בשונברג. בדיוק היה להם מבצע על המסך הגדול ביותר שלהם (איזה תשעים אינץ', או משהו), ובעלי אמר שזהו, עכשיו זו ההזדמנות שלנו.

כשהגענו לשם, ראיתי שהמסכים האלו עצומים. מה יש לאנשים להסתכל במסך כזה ענק?! למה אנשים צריכים כזה מסך גדול בכלל?! איך זה לא נופל מהקיר, פור גאד סייק?!

בעלי הסתובב שם כמו ילד בחנות ממתקים, או כמוני בחנות ספרים. רץ ממסך למסך, סחב אותי בשרוול לבוא לראות, הסביר לי את המפרט הטכני של כל מסך ולמה צריך לקחת את הכי גדול (פחחח). הדברים שעושים אותו מאושר לא תמיד מובנים לי, אבל אני משתדלת להיות נחמדה…

בהתחלה שמתי וטו על המסך הגדול ביותר, וניסיתי לדבר איתו בהיגיון. ניסיתי להסביר לו שסטאר טרק אפשר לראות גם על מסך קצת יותר קטן, שעולה פחות, וגם סרטי אקשן יהיו נהדרים עם מסך של 60 אינץ', ולא 50,000. כמובן שבנוסף למסך, היינו צריכים גם מתקן שיחזיק את המסך הענקי הזה, כבלים ועוד כל מיני דברים שהעלו את המחיר עוד ועוד. אבל בסוף בחרנו מסך, והלכנו למוכר שייתן לנו את הדברים הקטנים ושנוכל לקנות בקופה ולהזמין את המסך (בגרמניה המוכרים לא מציקים לכם כשאתם נכנסים לחנויות, ואם תצטרכו אותם, חפשו אותם והם יענו על שאלות, אם הם יודעים).

הכל היה נחמד ונהדר, והמוכר הפנה אותנו לקופה, שם נמשיך את התהליך. בקופה בדקו אם המוצר בכלל במלאי שלהם, ומסתבר שכל הבלאגן הזה ואין להם במלאי, ויגיע רק בעוד כמה חודשים. איזו אכזבה. אפילו אני התאכזבתי. כתחלופה הציע לנו הקופאי ללכת לסניף בקרויצברג, שם יש להם במלאי את מה שאנחנו רוצים, אבל רק אחד, אז אנחנו צריכים למהר.

ישר קפצנו על האובאן וטסנו לשם. כשהגענו היה תור ארוך לנציג המכירות, וכשסוף סוף הגענו אליו הסתבר שאכן נשאר רק עוד מסך אחד, שזמין מיידית, אבל אצלם אין את המבצע הזה שיש שונברג. קצת התבאסנו, אודה על האמת, אבל אספנו את עצמנו תוך שניה, ועשינו החלטה מהירה שאנחנו לוקחים את המסך. בכל זאת, יכולנו לחלק את התשלום, כך שכל חודש נשלם 30 אירו. הנציג כתב לנו פתק ושלח אותנו לשירות לקוחות.

שירות הלקוחות הוא השלב שלפני הקופה. בשירות הלקוחות היינו צריכים לפרוש את כל ההיסטוריה הכלכלית שלנו, כדי להוכיח שאנחנו יכולים לשלם 30 אירו בחודש. היינו צריכים להגיד כמה אנחנו משלמים שכר דירה, כמה אנחנו מקבלים משכורת, מה ההוצאות הנוספות שלנו, ומה לא. אני רגילה כבר לגרמנים, אבל לפעמים הם מצליחים להפתיע גם אותי. 30 אירו בחודש!!! בשביל זה כל החקירה? רק אחרי שעברנו את הפירוטים והבנק שלח אישור, אפשר היה לשלם בקופה.

ככה זה. הם מחפשים יציבות ולא ימכרו לכם משהו שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם. אני דווקא מאוד אוהבת את זה. משתדלים לא לחיות על המינוס, משתמשים בדביט-קארד (חיוב מיידי, רק אם יש כסף בחשבון) ומשלמים במזומן. תכל'ס, לישראלי שמנסה לברוח מתרבות המינוס, המנטליות הגרמנית היא גן עדן.

אבל לא נסטה מהנושא. אחרי ששילמנו סוף סוף בקופה, עברנו לתיאום הובלה והרכבה. לא יאומן, אבל כשביקשנו יפה שהמרכיבים יגיעו ממש אחרי המובילים, הם שמחו לעזור ולתאם בהתאם. זה היה מטורף! המובילים הגיעו ופרקו את המסך ואת כל התוספות, ושעה אחרי המרכיב כבר היה אצלנו בדירה, וסידר הכל.

תוך כמה שעות בחרנו מסך שטוח, עברנו חקירה פיננסית, שילמנו בקופה והכל הורכב עוד באותו היום. כבר אמרתי כמה אני אוהבת את המדינה הזו?!

נ.ב. תשמעו, לא מבינה איך לא הסכמתי קודם לקנות את זה. לצפות ככה זה שינוי אדיר, ועכשיו אנחנו גם מחוברים לטלוויזיה, מה שלא היה לנו קודם. אפשר לראות משחקי בונדסליגה כמו שצריך (סתם, זה בתיאוריה. למשחקים חשובים הולכים לפאב ליד).