את שנה שעברה סגרנו בלי לשים לב. בכל זאת, שנה ראשונה, אבל עכשיו, אנחנו סוגרים שנה שנייה בבתי הספר ולא סתם. הבת שלנו תסיים את החטיבה ותעבור לתיכון והבן מסיים את בית הספר היסודי ועובד לחטיבה. זהו שינוי משמעותי בחיים של שניהם. אני זוכרת את מעבר בתי הספר, הוא היה משמעותי ברמה האישית, ולא רק.
ברמה היחצ"נית, יש תפקיד לסוף השנה. למעשה, מאז שהילדים שלי נכנסו למערכות (אפשר לקרוא לפעוטון מערכת, נכון?) מדי שנה הגענו לחגוג את סיומה. על אף שהילדים שלי היו באותו גן שנתיים או שלוש, תמיד היו בוגרים שעלו לכיתה א', מה שהצדיק את המאורע החשוב של סיום השנה, אבל גם לאחר מכן, כל שנה הייתה מסיבת סיום.
הקרנבל של מסיבות הסיום
מי שיש לו ילד יוכל להבין את מה שאכתוב ומי שיש לו יותר מילד אחד אולי אפילו יזדהה. מי שיש לו שלושה או יותר ילדים וצריך לעבור את הקרנבל… צר לי מראש.
אז ככה, לכל שנה יש סוף שנה ולכל שנה, בישראל, יש מסיבות סיום. מהפעוטון ועד לתיכון. מדי שנה הילדים לא עושים כלום ברמה הלימודית וכל זה כדי להציג להורים ואולי גם לראש העיר שמגיע (או כל נציג אחר מטעם המועצה/עירייה) מה הם עשו במהלך השנה האחרונה.
זה חלק אחד של סיום השנה. חלק נוסף הוא ההתארגנות. של מי? שלנו, ההורים. הורים טריים מפספסים באופן קבוע את הרשימה המפורסמת ואז "נתקעים" עם מנות מסובכות, עוגות ושלל המצאות אחרות שהן פריט חובה למסיבה ולא זאת בלבד אלא זה פרט שאי אפשר לזלזלז בו כי כולם מחכים לו (ת'כלס, למי באמת אכפת איזה חומוס שמנו בפיתה, אבל לכולם איכפת איזה קישוט יהיה על העוגה וכמה גבוהה תהיה הפשטידה).
נוסיף לכל זה את היומן… כן, את תאריך ושעת מסיבת הסיום צריך לקבוע כל שיהיו נוחים. נוחים למורה ובהתאם למסיבות של הילדים שלה (לפעמים יש מורה גבר, לילדים שלי לא היה מורה גבר בישראל). לגביי הנוחות של ההורים, למי אכפת, זו באמת לא בעיה להתפצל ולא בעיה להגיע ממסיבת בית הספר למסיבה בגן, נסיעה שבמקרה שלנו דרשה 40 דקות ושנדרשנו לג'נגל אותה ב-20 דקות (התפצלנו ואני איחרתי. הוא סלח לי).
עכשיו, כל הקרנבל הזה, מרגש ככל שיהיה, מפסיק להיות מרגש בשלב מסוים. זה כיף לחוות פרידה מהגן בצורה מסודרת, יחד כולם, אבל כל שנה??? מי צריך להיפרד מכיתה ב'? לכל זה באמת מצטרפת הנקודה החשובה של הכנת המסיבה. זו סוג של הצדקה לזה שהילדים לא לומדים, אבל בישראל זה מובן מאיליו כי מי לומד לאחר פסח?
ואז הגעתי לקנדה
לפני כמעט שנתיים עברנו לקנדה. זאת אומרת שעכשיו הילדים שלנו מסיימים את השנה השנייה ואיזה קטע… הבן שלי עדיין לומד. ביום האחרון ולפני האחרון הם יעשו כיף (תכף אפרט על כך עוד קצת). מבחינת הבת שלי, את הטיול השנתי הם עשו בסיום השבוע שעבר כאשר אחד מהימים (מתוך 4) היה על יום שבת. כלומר, על חשבון יום חופש. השבוע זה השבוע האחרון והם באמת לא לומדים אלא מבלים.
שבוע שעבר, שבועיים לפני סיום הלימודים, הבת שלי עוד עשתה מבחנים (לא תיכון ולא בגרויות). כן, היא ממש הגיעה לכיתה ולמדה. אני לא אומרת לה את זה, אבל לא מפסיקה להגיד לאיש "אתה קולט שהם עוד מקבלים עבודות?" במקרה של הבן שלי, הוא עדיין לומד ונשארו ארבעה ימים לסוף השנה.
זאת אומרת שהחודש האחרון לא חייב להיות בזבוז זמן וכיוון שאין את פסח אין סימן לסוף השנה. אני מעורבת בקבוצות שונות בפייסבוק והאמרה "מי בכלל לומד אחרי פסח" די נפוצה. אז הנה תשובה, "מי שגר בקנדה".
כמה אירועי סיום
בכל זאת, אי אפשר לסיים את בית הספר ללא כל אירוע סיום. זה נשמע לי לא הוגן שלא להיפרד מתקופה ויש משהו מקסים בזה. אז בבית הספר של הצעיר יהיה ביום חמישי (יום לפני סיום הלימודים) טקס סיום. אני חושבת שזה יהיה עם תעודות וכאלה (אוכל לספר רק אחרי). הטקס מתקיים בבוקר וההורים ובני המשפחה מוזמנים בכיף. המורה אמרה שאחר כך הם לא ישבו ללמוד כי הם בוודאי יהיו נרגשים אז היא עושה להם יום כיף. כן, יום לפני סיום הלימודים, לא ילמדו אלא ייהנו יחד.
לגביי התפקיד של ההורים. אחת האמהות הציעה להביא גלידה שהיא מכינה. בית הספר מזמין פיצות (לא משנה שאני טבעונית, נכון?) ומה אנחנו אמורים לעשות? לצלם. ממש שלחו אימייל בו הציעו לנו לצלם את הילדים, אחד עם השני וכו' כדי שתהיה לנו מזכרת. זהו. פשוט ולעניין. אפילו לא עוגת ארבע שכבות עם כיתוב תלת מימד "מזל טוב לסיום היסודי". כלום.
במקרה של הבת שלי, יש טקס של ילדי בית הספר למצטיינים למיניהם ולכבוד סיום בית הספר יש להם ערב ריקוד (גרסה צעירה של ה"פרום"). ההורים לא מוזמנים, אבל כן יש בקשה להביא כיבוד, מינימלי. ממש לא דברים מיוחדים וממש לא משהו שאי אפשר לקנות בסופר (לא שאני אעשה את זה, ברור שאני אנסה להכין משהו מתאים שיהיה גם טבעוני וגם יספק ילדים מתבגרים שלא שיכירו בפעם הראשונה את הטבעונות).
מעבר לציניות
עכשיו ברמה הלא צינית שלי אגיד שיש קצת התרגשות לסיים פה שנתיים. הילדים כבר לגמריי חלק מהסביבה, הבן שלי לא מקבל עוד שנה של עזרה באנגלית כי הציונים שלו גבוהים בשביל זה. הבת שלי אולי תקבל עזרה, על אף הציונים שלה וזאת כיוון שיש מבחן חשוב שהיא חייבת לעבור בשנה הבאה. נקווה שיתנו לה את העזרה בכל זאת.
אני מרוצה מהמערכת פה, מהמורים והמורות, מרוצה מהרמה האנושית הגבוהה ומופתעת פעם אחר פעם לטובה מההיגיון שבמערכת החינוך (לא נורא, יש איזון עם מערכות אחרות, מבטיחה לכתוב בעתיד גם על זה).
שתהיה לכל ההורים סוף שנה נפלאה, חופש גדול פנוי ככל האפשר ואיפה שאתם לא נמצאים בעולם, שמרו על עצמכם ושימו כובע 😉
נ.ב: התמונה בכלל מאטווה…
תודה רבה על הכתבה מיטל 🙂
על אף שאני לא הורה, אני מסכים שדורשים מההורים בישראל יותר מדי בשביל החוויה של הילדים. ילדים יכולים להנות גם מאירועים צנועים יותר, כמו מה שאת מתארת בקנדה. כל הכבוד להם בקנדה שלומדים על הסוף. הורדת הקצב אחרי פסח זה סטנדרט בישראל, ומדובר בתקופה של חודשיים לפחות.
שמח לשמוע שילדיך התאקלמו שם היטב ושמצאתם את המקום שלכם.
שוב תודה על הכתבה, מחכה לבאות 🙂
מצטרפת ואומרת גם שבמסיבות הגן של הבן שלי טקס הסיום הוא דתי ולאומני. כבר שנה שניה שהבנים לובשים מדים של חיילים… אני מניחה שהסיבה האמיתית של למה לחגוג את הטקס מדי שנה היא חיזוק הקשר עם היהדות ועם הארץ.