הרי לאתרכם שיר שכתבתי בזמנו, אשמח אם תמצאו לנכון לפרסם שיר זה
האדם המשלים / מילים ולחן: איש הדנובה
זהו סיפורו של האדם המשלים,
משלים עם התור, משלים עם רמזור,
משלים עם אי-שקט אך בלב מתעצבן, את התור שלו בלאו הכי יאחרמדוע ולמה לו זה קורה? היש פיתרון או שהוא רק הוזה?
אנשים מדברים, צועקים ורבים, לרופא קובעים תור ותמיד מאחריםבתלונות לפקידות של ****** ו******, אין דרך ארץ אלא רק צעקות
והאדם המשלים זר תמים ולבד, הוא ישתוק במרמור וישב לו בצד
אוכלוסייה מגוונת של קיבוץ גלויות, מדינה שכזו היא סיוט בלהות!
IsrHell? 🙂