ההרגשה מוכרת לרבים מאיתנו: אתה יוצא לדייט ראשון עם מישהי* ומוקדם מאוד, אפילו לפני שהגיעה המנה העיקרית, אתה מבין שעשית טעות. היא אחת מאלו שלא מסוגלות להפסיק לדבר על האקס שלהן. איכשהו, בדרך כמעט גאונית, היא מצליחה להשחיל אותו לכל משפט. כשאתה שואל איזה סרטים היא אוהבת, היא אומרת שהיא אוהבת קומדיות רומנטיות אבל האקס תמיד גרר אותה לסרטי פעולה מטופשים. כשהיא מחמיאה לך על צבע העיניים, היא מציינת שהירוק שלך בהיר יותר משלו. אם השניצל טעים לה, היא תתאונן שאמו של האקס תמיד עשתה אותו מלוח מדי.
מהר מאוד אתה מבין שעליך להסתלק משם מהר אך בנימוס. אין אתה שום עתיד, אפילו לא לטווח קצר מאוד, כי או שהיא עדיין מאוהבת בו ואתה בשבילה ממלא מקום, או שהיא כל כך ממורמרת שאינה מסוגלת לקיים מערכת יחסים נורמלית עם אף אחד יותר. בין אם כך ובין אם כך, אתה מביט בעצבנות על הדלת.
כמובן שאם היה לך שכל היית חושב על פתרון מהיר לבעיה: תגיד לה בפשטות שנראה לך שהיא עדיין לא השתחררה מהאקס, והיא תתפרץ עליך כמו הר וזוב על פומפיי. איך אתה מעז, ומה פתאום, ואני שונאת אותו בדם, וכמה טוב לי שהוא לא פה, ומאז שעזבתי מעולם לא היית מאושרת כל כך. כן, אני מאושרת עד הגג, היא צורחת, ואתה שם לב שבמצח מתנפח לה וריד ושהיא אוחזת בסכין באופן שגורם לך לחשוב על פרדי קרוגר.
מסכנה. אתה מדמיין לך איך היא הולכת הביתה אחר כך, לבדה, ונכנסת לפייסבוק לבדוק אם האקס שינה את הסטטוס ל-"במערכת יחסים", ולראות אולי פרסם תמונה חדשה ויש לו עכשיו חצ'קון ואיזה כיף לה שהיא לא צריכה לבהות בזה כל בוקר. ומשם לטוויטר, וכו', סייבר סטוקינג יסודי ומקצועי. אפילו מפרסמת פה ושם תגובות אנונימיות בבלוג שלו, שיראה מה חושבים עליו, הזבל.
ישנה גרסה נוספת לסיפור זה, גרסת הידיד. יש לך חבר טוב, ושנים ראית אותו סובל במערכת נישואין אומללה וקיווית בשבילו שהוא והיא יעשו כבר את הבלתי נמנע ויתגרשו. שנים היית שומע ממנו קיטורים על איך רע לו וכמה הוא כבר מת לחיות לבד אבל מה עם הילדים והרכוש ואתה יודע כמה גובה עורך דין טוב, וכו'.
אבל בסוף הם עושים את זה, והוא חופשי. אתה יושב אתו בבר לחגוג את עצמאותו המחודשת, וכל מה שהוא עושה זה לבכות לך על איך הוא נדפק בהסכם הגירושין ואיך היא לקחה לו את הילדים ואפילו את הכלב ועכשיו היא רוצה שהם כולם יהיו טבעוניים ומאיפה הילדים יקבלו חלבונים. ותוך כדי שהוא שופך את חומצת ליבו, בלונדינית יפהפייה עושה לו עיניים מעבר לדלפק אבל הוא לא שם לב כי הוא עסוק בלספר לך שהוא השאיר אצל האקסית מברג פיליפס והיא לא מוכנה להחזיר לו אותו ואתמול בדיוק הוא היה צריך לחזק בורג בשרפרף ועכשיו השרפרף רועד ואי אפשר לשבת עליו ואיזה מבאס זה. אז הבלונדינית מתייאשת ומוצאת מישהו אחר ובא לך להכניס לידידך אגרוף של אהבה בפנים ולהגיד לו, "אתה חופשי, דֵם אִיט! די לבכות!"
מסכן. הנישואים לקחו ממנו כל כך הרבה, השאירו אותו כה ממורמר, שאינו מסוגל לראות את כל ההזדמנויות שסביבו, ומקטר לכל מי שמקשיב, ומרחיק ממנו את אלו שקרובים אליו.
***
הקשר של אדם עם המדינה בה נולד וגדל דומה מאוד לקשר רומנטי. צריך לתת וצריך לקבל, ולעיתים תכופות מרגישים שנותנים יותר משמקבלים. ישנה תלות הדדית, שלעיתים היא בריאה ולפעמים הרסנית. יש כאלו שמאוהבים ממבט ראשון ועד למוות, ומעולם לא שקלו בכלל להסתכל על מישהי אחרת. יש כאלו שהיו מאושרים אבל נגמר להם האושר. יש כאלו שעדיין מאוהבים אבל התאהבו במקביל גם באחרת, ומנסים לשמר מערכות יחסים עם שתיהן בו זמנית למרות שזה קשה. ויש כאלו שמעולם לא היו מאושרים, ולא מבינים איך ולמה בכלל הם ביחד.
ולפעמים נפרדים. יש כאלו שנפרדים כידידים, שומרים על קשרים טובים, אפילו מפגישים בין ידידים לבין האקסית, אולי להם יהיה טוב איתה. יש כאלו שנפרדים לנצח, לא רואים ולא שומעים ולא חושבים אחד על השני. הם מוצאים מישהי אחרת, וטוב להם, ולא תשמע בכלל שפעם הייתה להם מישהי אחרת אלא אם תשאל ישירות.
ויש כאלו שהופכים לאקס הממורמר, האובססיבי, הנודניק. הם מלכלכים על האקסית בכל הזדמנות אפשרית, בודקים אותה באינטרנט שלושים פעמים ביום, עושים לה סייבר סטוקינג, משאירים עליה תגובות נוטפות שנאה, ואם הם מגלים שמישהו אחר יוצא אתה הם מיד ישלחו אימייל אזהרה עם הסיפור שובר הלב שלהם. זו חובתם המוסרית, הם צורחים, להגן על אחרים מפניה. ותוך כדי הם מתעקשים בכל מאודם שטוב להם והם לא ממורמרים והם לחלוטין לא אובססיביים. הם עזבו את הכלבה, והלוואי שלא היו פוגשים אותה מעולם, ולא אכפת להם ממנה בשיט. ואז הם רצים לבלוג, ולפייסבוק, ולתגובות, וחוזר חלילה.
מסכנים.
* אני כותב "מישהי" כי זה מה שנוגע אלי, אך כמובן שזה תופס לכל המינים והנטיות.