קפה בצפון אמריקה

היגרתי לטורונטו ב2017 – לא כי היה לי רע בארץ, לא כי אני חושש לעתידה של הארץ, לא כי אני חושב שבקנדה טוב יותר, ועוד כל מיני דעות השוואה בין הארץ לחו״ל… היגרתי פשוט כי ״למה לא?״ – אני ורעייתי צעירים, בלי ילדים, ורוצים להתנסות בכל מה שיש לעולם להציע כל עוד אנחנו יכולים – אם יהיה כיף, נישאר, ואם לא – נחזור! לחיות בטורונטו זו חוויה מעשירה מאד, שגרמה לנו להעריך דברים מסוימים בארץ וגם להעביר ביקורת על דברים אחרים בארץ. כל מדינה בה ביקרנו נהדרת מבחינות מסוימות ונוראית באספקטים אחרים.

אני מתגעגע לבתי הקפה בארץ. נראה שלמרות כל רשתות הקפה (טים הורטון, סטארבאקס, second cup, …) כנראה שקנדים, וצפון אמריקאים בכלל, לא הפנימו שקפה זה יותר טקס ופחות משקה. כשאני הולך לשתות קפה עם קולגה לעבודה – במקרה הטוב נלך לאחת מרשתות הקפה, במקרה הרע, נשתה קפה פילטר במשרד (brewed coffee). כשאני הולך עם נטליה, נלך כנראה לבית קפה של קוריאנים, כי הם יודעים להכין קפה, אבל אין מקום לשבת, או שיש שולחן וחצי במקום – כי מבחינתם, קפה – שותים! לא מדסקסים! וחס וחלילה שיהיה משהו יותר מורכב מעוגיית חנק בתפריט.

בארץ, אני ונטליה בילינו חלק ניכר מזמננו בבתי קפה – עם חברים, עם קולגות, וכנראה שהכי הרבה עם עצמנו קוראים ספר טוב. בטורונטו, ניסינו לפחות 50 בתי קפה שונים ומצאנו שנדיר למצוא אחד שיש בו קפה טוב וגם אווירה מזמינה לשבת במקום.

קפה טוב פה זה סוג של דת: מצאת בריסטה שאתה אוהב – כשהוא מחליף בית קפה, אתה תחליף בית קפה! ובהתאם לכמה אתה מסור לקפה שלך – גם תשתה קפה במשמרת שלו! יש לנו כמה בריסטות שאנחנו נהנים מהקפה שלהם. כנראה שהם טובים יותר בהכנת קפה מאשר ביחסי עבודה (הגעה בזמן לעבודה, דרישות שכר וכו׳) כי בתקופה שאנחנו פה – הם החליפו ארבעה מקומות עבודה, ואנחנו נאמנים לקפה טוב לפחות פעם בשבוע – ובשאר השבוע… מתגמשים על מה שיש.

הבעיה העיקרית בעיניי היא שניכר שהמקומיים מאמינים שקפה פילטר הוא קפה טוב! הם חושבים שאספרסו זה בזבוז. קולגה לעבודה אמר לי: ״אני אוהב את הקפה שלי בכוס הכי גדולה – אספרסו זה לא קפה, זה סתם משקה פלצני״. פתאום הבנתי שלראשונה בחיי אני בסטטוס של שחצן (ֿ״פוזאיסט״), ולא סתם שחצן – אלא שחצן צדקן! כיוון שאני גם מנסה להטיף לקולגות שלי שמה שהם שותים זה לא קפה – זה מים עם צבע.

אני מוצא את עצמי מסביר לקולגות שבאיטליה שותים אספרסו בעמידה לפני שחוזרים למשרד, והם מסתכלים עליי במבט קנדי שעד היום לא הצלחתי לפצח, ההשערות שלי בינתיים הן:

״אנחנו בקנדה – לא באיטליה״

״למה זה טוב להזמין שלוק ולשתות בעמידה?״

״כן, אבל האירופאים האלו לא באמת יודעים לעבוד״

למזלי יש לי חברים ישראלים בעבודה שמחזיקים בדעה דומה לשלי. אנחנו מדי פעם מתווכחים על ענייני דת הקפה ומשווים קפה בין מקומות – אבל לפחות ההשוואה היא בין קפה טוב וקפה טוב יותר.

נקודה לטובה לבתי קפה (טובים) בקנדה: הם מציעים קורטדו (cortado) שבארץ לא מציעים וחבל! קורטדו זה כמו הפוך, רק שכמות החלב זהה לכמות האספרסו. זה קפה שהוא בין מקיאטו להפוך. בדרך כלל בית קפה שיש לו קורטדו בתפריט – שווה לנסות!