עיר למצטיינים

מאז ומתמיד, פריז הייתה הבירה האידיאלית של צרפת, האידיאל והמודל לחיקוי של כל אירופה. אפילו בימינו, תמיד יש משהו מיוחד בפריז. כי פריז, זה פריז. בשביל מי שלא צרפתי, פריז זאת עיר של שופינג יוקרה, מאפים טובים ואיכותיים בגרושים, היסטוריה מפוארת ולצערי לרובנו גם דיסנילנד, בלי לדעת שאפשר למצוא את אותם המוצרים בידיוק בפרימרק בשליש מחיר.

אבל איך הצרפתים רואים את פריז? אחרת לגמרי מהזרים. ראשית, כל פריזאי מכיר את ההבדל המשמעותי בין פריז לבין הפרובינציה (province) שזה אומר כל מה שמחוץ לפריז. אין פריזאי שלא משתמש במילים האלו לפחות פעם ביום. אה, אתה בא ממרסיי? אתה מהפרובינציה. יש אפילו קיצוניים שבשבילם מי שלא גר בפריז אלא בפרברים בא מהפרובינציה.

עד 1789, צרפת הייתה מחולקת לפרובינציות, שבה היה משפט ומסורת שונה, שליט שונה (סניור פאודלי כפוף למלך), תרבות ואפילו שפה שונה. סוג של מדינה פדרלית בסגנון ארה"ב או גרמניה של היום, אם להגדיר את זה במושגים מודרניים. ואז, אחד הדברים שהמהפכה עשתה זה לשנות את המפה של צרפת ולמחוק את כל הפרובינציות כדי ליצור מדינה מאוחדת שבה השפה הרשמית היא צרפתית, אשר מחולקת למחוזות. חלק מהן, במפה שממול, אפילו לא היו חלק מצרפת אלא מממלכות שכנות למשל סרדיניה או האימפריה הרומית הקדושה. אומנם מאז המהפכה אנחנו לא מדברים יותר על פרובינציות, אבל הביטוי נשאר בלקסיקון של הפריזאים כדי לדבר, לעיתים במעין מעט זלזול, על כל מקום מחוץ לפריז ובכללי איל דה פראנס.

אולם, בעת שאפילו שפריז הייתה עיר של יוקרה ויופי, תמיד תושביה היו אנשים מכל המעמדות החברתיים. מעניים מרודים ועד עשירים שחיים בטירות משלהם במרכז פריז. אבל לאחרונה, ניתן לשים לב בעיתונים השונים על התופעה שפריז נהפכת יותר ויותר לעיר של עשירים, וליטרלי עשירים. השכר דירה עולה משנה לשנה, ומשפחות רבות נאלצות לעזוב את פריז כי הן לא מסוגלות יותר לשלם שכר דירה, או לעבור לדירה גדולה יותר בעקבות לידה או צורך לשנות. ולאחרונה, פריז אפילו מתחילה להפוך לעיר שאפילו המעמד הבינוני+ ואפילו האמיד בחלק מהרובעים לא יכול להרשות לעצמו לגור בה. פריז נעשתה לעיר שבה רוב התושבים הם או צרפתים עשירים, או זרים אולטרה עשירים שקנו דירות, או אנשים במצב כלכלי סביר שחיים בדיור ציבורי. ואפשר ממש לראות את ההבדלים הגדולים בין המעמדות. בעיקר במטרו. חסרי בית שיושבים במטרו לצד אנשים בחליפות יקרות ותיקי עור.

ואיך זה קרה ? ראשית, AIRBNB. אנשים מעדיפים להשכיר לתיירים מאשר לאנשים רגילים, כי בשבילם זה יותר רווחי. בנוסף, בגלל עשירים זרים מכל העולם שקונים דירות בפריז שרובן ריקות ברוב השנה. כל התופעות האלו גורמות לעלייה משמעותית במחירי הדירות בפריז לצד ביקוש מטורף. ומי הכי סובל מכך, הסטודנטים.

פריז נהפכת לעיר שבה רק אנשים שיש להם תואר שני ומעלה יכולים להרשות לעצמה להתגורר בה. פריז נהפכה לעיר של מצטיינים. אולם, זה לא חדש שאם הולכים ללמוד בפריז, כל המשפחה גאה. כי בשביל הצרפתים, ללמוד בפריז מציג משהו יוקרתי, איכותי. וגם בחו"ל, כלומר מחוץ לצרפת. כל המשפחה הייתה גאה בי שהתקבלתי לאוניברסיטה בפריז. לא הפסיקו להפריח בי מחמאות, לקרוא לי אינטלגנטית, מצטיינת. למרות שהממוצא שלי בבגרות הוא 84 ועשיתי 3 יחידות מתמטיקה.

אבל עדיין, פריז עדיין יותר זולה מתל אביב, חוץ מהדירות שהן די באותן מחיר. אבל עדיין יש הבדל בין להשכיר דירה בתל אביב לבין להשכיר דירה בפריז!

ושוב, אנחנו חוזרים להבדל בין פריז לפרוביניציה, שהאוניברסטיאות בפריז נחשבות ליותר איכותיות וברמה גבוהה לעומת האוניברסיטאות בפרוביניציה. ובתור סטודנטית באוניברסיטה פריזאית, אני לגמרי בתוך זה

בתחילת התואר, באו לא מעט סטודנטים מערים שונות בצרפת. והפריזאים מזהים, לפי המבטא. יש להם מבטא קצת שונה. בהתחלה הם צחקו על המבטא שלהם, אחר כך קיבלו אותם כחלק מהם. הפריזאים, בניגוד לדעה הרווחת, הם אנשים מאוד פתוחים ומקבלים, בניגוד לערים אחרות בצרפת שהן יותר סגורות בעצמן וקשה יותר להשתלב בחברה, כמו בורדו למשל. והשיחות תמיד התנהלו ככה :

• היי, מאיפה את ?
• אני באה מטולוז (דוגמא)
• אה, את מהפרובינציה, ברוכה הבאה לפריז

לא חסרים בלוגים שבהם סטודנטים מתארים את המעבר החד שלהם מהעיירה/עיר קטנה שלהם בפרובינציה לעיר הגדולה, שהיא פריז. הם מתארים את התסכולים שלהם, את הפחד, את תחושת הבדידות וחוסר השייכות! ואני באופן מפתיע, לא חוויתי תחושות של אבדות בעיר גדולה, כי אני בעצמי נולדתי וגדלתי בעיר גדולה בארץ כל חיי, אני עירונית בנשמה, רגילה לשמוע קולות של אוטובוסים ב-6 בבוקר ורגילה לפקקים ושיש את כל מה שצריך במרחק הליכה. ופריז, זה די אותו דבר, יש רובעים שלמים בפריז שדומים לתל אביב, לבורסה ברמת גן למשל. זה נותן לי תחושה של בית, אני רגילה לזה. כשגרתי בעיירה קטנה לצד פריז, הרגשתי שאני מתחרפנת. כל כך שקט ורגוע. תחבורה ציבורית על הפנים וכל דבר נמצא במרחק נסיעה ברכב. בתור עירונית מגיל 0, זה מאוד קשה.

בנוסף, כפי שציינתי קודם, לאוניברסיטאות בפריז יש מוניטין של האוניברסיטאות הכי איכותיות, לא רק בכל העולם אלא גם בצרפת. לעיתים, אם אתה לא תלמיד משהו באוניברסיטה, או שאתה קורס תחת העומס, יש אנשים שמציעים לך לעבור לאוניברסיטה בפרוביניציה, כי שם החומר יותר קל! ואין קשר למעמד חברתי, ממש לא. יש לי קולגה בכיתה, שהיא מאוד נחמדה. באה ממשפחה עשירה, אבל היא צנועה. אני כל הזמן שומעת אותה מתלוננת לחברות שלה כמה קשה לה בפריז, כמה היא בודדה ושהיא מתגעגעת לעיר הקטנה שלה בדרום. היא אפילו אמרה שהיא בתהליכים בלעבור ל"אוניברסיטה בפרובינציה" במילים שלה. היא טוענת שהמורים שם פחות קשוחים, יש יותר זמן לחיי חברה. היא טוענת שבפריז מעמיסים עלינו מעל ומעבר, נותנים לנו חומר קשה מידי עם מורים מאוד קשוחים וקפדניים. יותר מדי שיעורים. בפריז באמת מכוונים למצוינות, וניתן להבין מהפוליטיקה שלהם, שאם אתה לא מסוגל לעמוד בקצב, אז מקומך לא בפריז. שעלייך להתפשר באוניברסיטה בפרובינציה, שבה יהיה לך יותר סיכוי להצליח.

מה אני אגיד, היא צודקת. באמת מעמיסים עלינו. הלחץ משפיע עליי נפשית מאוד. אני כל הזמן לחוצה שאכשל, כל הזמן בדיכאון, אין לי זמן לעצמי, בזמני הפנוי אני מעדיפה לנוח … עכשיו במקרה בוטלה לי הרצאה. אבל במקום לעשות את המצגת לאנגלית, אני רושמת את הכתבה הזאת, כי אני באמת לא מסוגלת יותר. אני מרגישה שאני קורסת בעומס. אני חייבת חופש, אני חייבת לשנות רעיונות, כמו שאומרים בצרפתית. כי אפילו שיש חלון או שיעור מבוטל, תמיד יש מה לעשות. תמיד יש עבודה, שיעורי בית, או הרצאה לתקן. אבל אני אוהבת את פריז. זה מרגיש לי כמו בבית. אפילו ההורים שלי נולדו וגדלו בעיר שהוקמה ע"י צרפתי ושיש בה שכונות שהן קופי פריז, וההורים שלי, ניחשתן נכון, נולדו בשכונה כזאת. אימא שלי בעצמה, כשביקרה בצרפת, הרגישה שהיא מבקרת בעיר הולדתה. וגם אני מרגישה כך, מאז ומתמיד, שפריז זה מקומי. שזאת העיר שלי.

אז מה אמרנו ? מבחנים קשים, מלא עבודות בית, מצגות, 100 דפים של חומר לכל מבחן, בהתראה קצרה … בעת שבאוניברסיטאות מחוץ לפריז, המבחנים הם לרוב שאלונים אמריקאים. זה מה ששמעתי מסטודנטים אחרים. רובם לא מסוגלים לעמוד בדרך החיים הפריזאית, ו"יורדים" מפריז. אבל אני רגילה לזה מגיל קטן, ואני מודה שזה קשה. זה די כמו בארץ, מרגילים אותך לשאוף למצויינות, בעת שבצרפת, אומרים שאם אתה לא תלמיד מצטיין, זה לא נורא. תמיד תמצא את מקומך. אבל אני גדלתי בישראל, עם אותו לחץ בבית ספר, המירוץ למצויינות. אני רגילה לזה. אבל האם מקומי באמת בפריז? אני הרי תלמידה ממוצעת, לא מצטיינת משהו. אבל אני מרגישה שאני חייבת להשקיע מכל כולי כדי שאוכל להישאר בפריז. כי פריז נהפכה לעיר שבה רק ההכי טובים מורשים לגור בה. זה עצוב.