Cacher c'est trop cher

לצרפתים יש אינסטינקט מוזר, לומר לי איך שאני אומרת להם שאני מישראל, "Cacher c'est trop cher" (כשר זה ממש יקר) ולגחך. בהתחלה לא הבנתי מה הקטע של המשפט הזה, וזה גם די עצבן אותי ; ואז מישהו סיפר לי שיש סרט קומדיה צרפתי ממש מוכר ואהוב בצרפת [שמעתי עליו] בשם הרבי ג'אקוב אם אני לא טועה, ושם נאמר המשפט הזה. אז כן מישהו סיפר לי ממש בהתלהבות שזה הסרט האהוב עליו ושהבדיחות שם גאוניות, ושחבל שלא מוציאים סרטים כאלו טובים היום. מי חשב שסרט על רב יהיה כל כך אהוב בצרפת, מדינה נוצרית במקורה?

בארץ הסביבה כל הזמן התלוננה עד כמה שצרפת זאת מדינה אנטישמית שליהודים מסוכן שם, ושמאות יהודים בורחים בפחד לחייהם לארץ המובטחת. וכמובן איך שאמרתי "אני אוהבת את צרפת" כולם יצאו עליי שאיך אני יכולה לאהוב מדינה כל כך נוראית. עוד שנייה ביצעו בי לינץ' בגלל הפשע הנתעב שלי, לאהוב את צרפת, ואפילו מישהי אמרה לי, "בשביל מה את יודעת צרפתית, אולי גם תלמדי אמהרית?"
נו באמת, גם אז, חשבתי שזה מוגזם. הרי כמעט כל אחד היה בפריז, וגם החברים שלי שהיו שם, סיפרו לי שזה שטויות ושהאנשים שם ממש נחמדים. אני מודה כשהגעתי לצרפת ממש פחדתי, אם כולם אומרים את זה, יש מצב שזה נכון, לא?
בצרפת הבנתי שכל הפיגועים נגד יהודים נעשים תמיד ע"י ערבי ומוסלמי, ושהצרפתים מגנים אותם בכל כוחם. למשל מי שלא שמע על הרצח של ניצולת השואה בפריז שהרעיד את המדינה, שנעשה ע"י איך לא, מוסלמי, שצרח "אללה אכבר" ורצח אותה ללא רחמים. כמובן שהתקשורת הוצפה בארץ שזה היה רצח אנטישמי, וזה כן, אבל הם לא ציינו שזה מוסלמי, כי אם להמשיך ללכלך על הצרפתים שהם כאלו גזענים ופרימיטיביים, למה לא? כי המוסלמים המהגרים שאין להם שום כוונה בכלל להשתלב בחברה הצרפתית, ושאפילו צרפתית לא מדברים, הם ממש מייצגים את האומה הצרפתית.
מה שלא סיפרו לכם, זאת על צעדת ההזדהות והhommage שנערכה לכבודה, בה השתתפו אלפי צרפתים שהביאו צער והזדהות ומחו כנגד האנטישמיות. מדינה אנטישמית או לא?

כמו שאני אומרת, אני יהודייה רק על הנייר. אני מבחינתי חסרת דת ואתאיסטית, ובצרפת זה לפתע נורמאלי. אפילו בכתבה אחת רשמו, "יהודים, נוצרים, מוסלמים ו*אתאיסטים* התאחדו יחדיו והפגינו כנגד האנטישמיות". אתאיסטים. זה גרם לי לחייך. לפתע חסר דת זה נחשב מקובל ונורמאלי, ואף אחד לא בא אלייך במשפטים כמו, "יהודי תמיד נשאר יהודי", "יהודי זה לא רק דת זה לאום" ועוד בלבולי שכל. זה גם לא מעניין אותם מה הדת ובמה אני מאמינה, הצרפתים מוודאים שבכל מקום תהיה הפרדה מ-ו-ח-ל-ט-ת בין דת למדינה, ומזכירים בכל פעם שדת זה עניינו האישי של הפרט ושאין שום סיבה שסממני דת יופיעו בציבור. למרות הכל, אני רואה מידי פעם אנשים עם שרשרת צלב, בחורים עם כיפה וכמובן בנות עם כיסוי ראש מוסלמי. ואם אתה אתאיסט, אז יופי. אתה אתאיסט. אף אחד לא מכריח אותך להיות בדת מסויימת רק כי נולדת אלייה. לא חסר מוסלמים שהתנצרו, למשל. וזה מקובל לשנות דת (וגם לצאת ממנה).

אנה פרנק היא דמות מאוד נערצת ומוערכת בצרפת, אני זוכרת שבתחילת שנה הקדישו לה פינה בחנות ספרים והיו שם גרסאות שונות של יומנה של אנה פרנק, קומיקסים, גרסא מעובדת, גרסא מקורית … גם בהתחלה, גרתי צמוד לרחוב אנה פרנק. וביום השואה הבינלאומי הפייסבוק שלי היה מוצף בפרסומים על אנה פרנק וכולם קראו לה גיבורה וגם שמו תמונה שלה בפרופיל.
לאחרונה שמתי בהגירה של חרדים אמריקאים לצרפת, כמעט כל יום אני מבחינה ברכבת בכמה חרדים נכנסים ומתיישבים. באחד מהמקרים, יצא לי לשבת במושב מול קבוצת חרדים, בפורים, וצרפתי אחד התיישב לידם והתחיל ממש לשאול אותם שאלות, מהתעניינות. הם דיברו איתו באנגלית וסיפרו לו שהם באו מניו-יורק, שהם כבר חצי שנה בצרפת ושהם לומדים צרפתית. הצרפתי התלהב וממש התחיל להתעניין ושאל אותם מה זה המתנות האלו והם הסבירו לו שזה משלוח מנות וכד' וכד'.
זה מהדברים שלא תשמעו בחיים בתקשורת. ואפילו אין לי כל כך הסבר למה מלא חרדים עוזבים את ניו יורק ובאים לצרפת.

לא פעם דיברתי בעברית בטלפון עם אימא שלי בסופר, וגם פעם אחת פטפטתי עם אחותי בעברית כשעמדתי בתור ארוך בפרימרק לאחר שבחרנו לה יחד מתנת יום הולדת. לא הסתכלו עליי אפילו, כל אחד היה עסוק בענייניו. לאף אחד לא באמת אכפת מאיפה אתה, ואם יש לכם מראה אירופאי, גם יכולים לחשוב שאתם מקומיים. אלו שמתעניינים, ישאלו אותך.
לאנשים אין ראדאר שמזהה עברית ויהודים, כמו שלימדו אותנו בבית ספר. באירופה אף אחד לא אומר לי להפסיק לדבר בטלפון כי זה מפריע, או שנועצים בי מבטים. פעם אחת, בארץ, התחלתי לריב עם מישהי כי זה ממש הפריעה לה שאני מדברת בטלפון, ואני אמרתי לה שיש לי זכות לעשות מה שבא לי ואם לא יאה לה שתלך. והיא מנסה להמשיך את הריב ואני פשוט הולכת משם וממשיכה בשלי. לדבר בטלפון. יש פה מה שנקרא פרטיות. לאף אחד לא אכפת מהחיים שלך, מה אתה עושה ואנשים לא דוחפים את האף. פרפקט.

בקיצור, כל פעם שאני רואה כתבה על האנטישמיות הגואה באירופה, אני מבינה כבר שהכל בולשיט. באמת. שזאת רק דרך של התקשורת הישראלית למנוע הגירת מוחות מהארץ, בדרך ההפחדה. לאחר שאני קוראת את הגרסא של הכתבה בצרפתית, אני רואה עד כמה התקשורת הישראלית מעוותת את המציאות ומקצינה. כפי שמתאים לה.
אני די מתביישת לומר שאני מישראל, ולרוב אני אומרת את מדינת המוצא של ההורים שלי, כששואלים אותי מאיפה אני. אם אני מתקרבת לבן אדם אני מספרת לו שאני גרה בישראל, אך שזאת לא ארץ המוצא שלי ושההורים שלי עלו לשם בתחילת שנות ה90. אני גם מעדיפה לא להכיר ישראלים, כי בפעם האחרונה שדיברתי עם ישראלים שחיים בפריז, הם תקפו אותי ממש בשאלות, "מה את עושה פה?!" "למה את פה בלי דרכון אירופאי" "מה תחדשי ויזה כל פעם" "איך את יודעת צרפתית שוטף!" וממש הרגשתי מאויימת ואף לא רצוייה. מאז, אני מתרחקת מישראלים, ומשתלבת רק עם מקומיים.
כעת כשאנשים אומרים לי שבצרפת יש פיגועים נגד יהודים, אני אומרת להם שישראל זאת המדינה הכי מסוכנת ליהודים, ושכמעט כל יום בן אדם נדקר ע"י ערבי על רקע גזעני, שכמעט כל שנה יש מלחמה ופיגועים ; ושיש מקומות בישראל שמסוכן ליהודים להסתובב. זה בדר"כ משתיק אותם (: