רפובליקת בננות

אני בדרך כלל לא כותבת כאן כשאני כועסת, אבל אני חושבת שהיום, אפילו הם הצליחו להתעלות על עצמם. לא יאומן.

אז היום נודע לכולנו שנשיא הונדורס, ישתבח שמו, יבוא לטקס הדלקת המשואות ואפילו ידליק משואה. אני לא מאלו המייחסים חשיבות יתירה לטקס הזה, ולמען האמת הטקס תמיד הצליח לעצבן אותי כשראיתי יחד עם ההורים שלי, אבל כבודו במקומו מונח, ויש הרבה מאוד אנשים שכן מעוניינים בהמשכיות הטקס הזה. אותם אני מכבדת. אותם, ראש הממשלה ועושי דברו לא מכבדים.
למה לטקס ממלכתי, שאמור לייצג את כל העם, צריך לבוא ביבי עם נאומי אירן שלו וההתמסכנות התמידית של החקירות?! הרי הוא לא מסוגל לדבר על שום דבר אחר, בטח שלא לתפארת מדינת ישראל. יש משהו אחד לתפארת המדינה, וזה הוא. ושרה. ויאיר. מזל שיש את אבנר להגן על כבוד המשפחה. רגע, לא – הוא בכלל שינה את שם משפחתו ושומר בקנאות על פרטיותו כדי שלא יידבק בו רבב מהכתמים המשפחתיים.

נשיא שעלה כנראה עם הרבה זיופי קולות, משליט טרור במדינתו ואין שום חופש לאף אחד להביע דעתו. תכל'ס? יש מצב שישראל תהיה ככה בעוד כמה שנים. ולא הרבה שנים.

למה איכפת לי? כי אנשים שאני אוהבת סובלים מכל ההתנהלות הזו. כי המדינה שפעם חייתי בה הפכה לצל של עצמה, תרתי משמע. כי לדאוג לזכויות אדם, ולא משנה אם הוא יהודי או לא, הפך לפשע במדינת ישראל. כי מאשימים את "הקרן החדשה לישראל" בכל דבר, ולא משנה אם אמיתי או מומצא. כי אם לא מסכימים לדעה של מישהו, הוא ישר שולח אותך להיאנס על ידי סודנים, להחזיר את הדרכון הישראלי או ללכת לעזה. או שהיטלר לא גמר את העבודה, תלוי עם מי לא מסכימים. אין התנהלות נאותה, אין שיח ושיג נורמלים, יש רק שנאה ורוע, התלהמות וכוחניות.

ולתפארת מדינת ישראל.