היום מושא התשוקה שלי השתחררה מהכלא. אני לא משלה את עצמי – זו אהבה חד צדדית והיא בכלל לא מכירה אותי. אילו ידעה שאנני מתעניין כלל בכדורגל ספק אם היה לי סיכוי איתה.
זה סיפור אהבה לא רגיל שהחל מהגרפיטי שנכתב "מי שקם חייב לשבת" והמשיך בסיקור תקשורתי לא פרופורציונלי כלפי מי שהממסד התנכל לה, רמס את כבודה, השפיל את דמותה ומחק את החיוך בפניה.
בחורה נועזת ויפיפיה שבאחד הימים תתחרט על מה שעשתה, האמינה בתום לב במערכת. אמרה בליבה שישראל היא מדינה נאורה ושמערכת המשפט תגן על זכות הציבור לדעת שצה"ל פועל בניגוד לחוק ולהוראות הממשלה.
אני זוכר את הופעותיה הראשונות בתקשורת, עם רוח לחימה ואמונה בדרכה, אך הציבור הישראלי הפשיסטי היה להוט להעלות אותה למוקד לראות אותה נשרפת בחיים. ללא קבוצת לחץ שתגן עליה, מלבד משפחתה האוהבת, היא הפסידה בתקשורת ובבית המשפט מול מערכת הרשע והפשע – מערכת הביטחון.
עקבתי אחריה בתקשורת וראיתי איך הבחורה החייכנית מלאת שמחת החיים הפכה לאדישה, מסוגרת בעצמה והניצוץ בעיניה כבה. הידיעה שהייתי יכול להיות במקומה מפחידה. היא נכנסה לשנתיים וחודשיים בכלא בעוד אני "זכיתי" לרק 120 שעות למען הציבור והתיק הפלילי שלי נמחק. בשבילי ענת קם היא גיבורה.
ההתנהלות המדינה מוכיחה בעיניי שמדינת ישראל לא ראויה לאנשים פורצי דרך, חושפי שחיתויות, מנהיגים אמיתים בעלי אומץ לב. לכן, אם את או אתה משתוקקים לשנות את אופייה של החברה – עשו זאת בארץ חדשה! במקום בו יכירו לך טובה.
ענת קם מדברת. 06:05 דקות.
