Sign In

Remember Me

זהירות – מתבגרת לפנייך

עברנו לקנדה עם שני ילדים, הקטן בן 9.5 (כיתה 4) והגדולה בת 12 (כיתה 7). יש לי המון מה להגיד על ההסתגלות שלהם ומלא סיפורים עליהם, אבל את הסיפורים האישיים אני לא אספר מתוך כבוד לפרטיות שלהם.

אבל, אני לא אמנע משיתוף של מה שעובר עליי…

אל מסגרות החינוך הילדים נכנסו בשבוע השני של חודש ספטמבר. החששות שלהם היו גדולים וכנראה אפילו יותר מאלו שלנו. בשיחות לפני שהתחילה השנה בדקתי שהם יודעים מילים בסיסיות כמו לבקש לגשת לחדר השירותים, לאן לפנות אם הם לא מרגישים טוב ולדעת לשאול איפה נמצאת הכיתה. האמת, לא היה להם צורך בכל אלו כי בתי הספר פה מסודרים והסבירו להם הכל במקום. הגענו לבית הספר יום לפני שהלימודים התחילו ועשינו סיור, פגשנו את המורים ואני שאלתי מלא שאלות ("אמא את עושה פאדיחות" זה משפט מוביל פה).

תוך זמן קצר הילדים הבינו מה קורה בבית הספר. הקטן עשה יותר בלאגן והגדולה ממש לא. הלב שלי התהפך שוב ושוב והרצון לעזור גדל מרגע לרגע. באחת השיחות שלי עם הגדולה שאלתי אותה אם יש לה חברות ונעניתי שזה ממש מלחיץ, אז הפסקתי לשאול…

אלו הפרטים די בקצרה וכיוון שיש לי המון מה להגיד על גיל ההתבגרות בחו"ל וקליטת הילדים, החלטתי לסכם את הדברים בשורות כך שאולי יהיו אנשים שירוויחו מכך וכל זאת בלי לספר יותר מדי סיפורים אישיים שפוגעים בכבודם:

  1. שום דבר לא באמת מכין למעבר – הילדים יודעים אנגלית? הם לא יודעים אנגלית? הם מבינים את התרבות הקנדית או לא מבינים אותה? זה לא ממש משנה. כל מה שהם ילמדו מראש יעבור לימוד מחדש.
  2. אנגלית היא שפה קלה יחסית – אנגלית היא שפה קלה יחסית ובמיוחד לישראלים שנחשפים אליה די הרבה. עדיף שהילדים יכירו את האותיות (במיוחד הגדולים) אך בסופו של דבר הלמידה היא מהירה למדיי ונמצאות המילים הנכונות לביטוי.
  3. אנחנו לחוצים? הם הרבה יותר – על כל גרם של לחץ שיש לי מ"איך יהיה להם בבית הספר" הם מחזיקים קילוגרם. מה שאומר שעל כתפיהם יש בערך טון של דאגה ואין צורך לערב אותם במה שאנחנו עוברים, זה יותר מדי בשבילם.
  4. כנראה שיהיו להם חברים בסוף – אם הם ירצו, יהיו להם חברים, לאט או מהר. החברים יכולים להיות קנדים, ישראלים, סינים או מכל ארץ מוצא אחרת. החיבור אינו מידי וכאן כן כדאי להיות עם אצבע על הדופק רק כדי לבדוק שלא מציקים להם והם לא מבודדים (כלומר, לא לשאול אם יש להם חברים אבל אפשר לשאול אם הם יושבים ליד ילדים אחרים, אם הם נכנסים לקפיטריה ועוד).
  5. שום דבר לא באמת מוזר – הבגדים שהגענו איתם מישראל הם נהדרים ואופנתיים, סלט לארוחת הצהריים בבית הספר מקובל גם פה (אם כי רבים מעדיפים ג'אנק), הלוקר יכול להכיל כל דבר יצירתי (כולל מראה שמאפשרת לעשות מקצה שיפורים) ובקיצור, יש פה מספיק קבלה ואף אחד לא מוזר.
  6. ישנן תכונות ישראליות חיוביות – שאלו אותי לפני הרבה מאד מיהו הלקוח הישראלי ועניתי "אני". אין לי בושה בכך, יש לי צדדים מאד ישראליים ואני משתמשת בהם בעת הצורך. לדוגמה, כבר בשבוע השני היה לגדולה מבחן באזרחות. אני הרגשתי שזה מלחיץ לעשות מבחן בשפה שלא יודעים ואין כל סיבה להלחיץ אותה ונחשו מה, המורה קיבל את עמדתי ומאז היא לא עושה את המבחן אלא כעבודה בשעת החונכות שהיא מקבלת (נפלא).
  7. זמן איכות מורכב משני דברים – לא במקרה הוא נקרא זמן איכות וזאת כיוון שיש לפנות זמן בו נמצאים רק עם הילדים ולעשות בו משהו נחמד, יחד. הגדולה מבקשת לראות סרטים (אנחנו רואים כל סרט בשלושה ימים). יש לנו נטפליקס, מה שגורם לכך שאנחנו גם נמצאות יחד, גם רואות סרטים וגם לומדות אנגלית (אני מעדיפה את האופציה עם הכתוביות). בהקשר זה – המלצה ענקית שלי לראות את הסרט Inside Out (בעברית – הכל בראש), מעולה ומתאים בדיוק למעבר.

נראה לי מספיק לפעם זו. כתבו לי, שתפו, תנו עצות (יפות כאלה, שאני אגיד וואוו ואוכל לשתף גם את הילדים) ומפה לשם, אני הולכת להתכונן להאלווין 🙂

מאת

הגב

היה הראשון להגיב

הודע אל
wpDiscuz