מאת: נטלי כהן וקסברג.
גילוי נאות: הפוסט הזה לא פורסם בדיוק בשעה המצויינת בו, כי בזמן הצפירה נסעתי במכונית בכביש 1 לכיוון ירושלים בעוד העדר עצר את המכוניות בכל הנתיבים והביט במכונית שלי מפלסת את דרכה בינהם. מצידי, זה היה רגע של זעם משתולל על תופעת העדריות שמאפיינת את הישראלי המצוי בדיוק כפי שאפיינה את אזרחי גרמניה הנאצית – עדריות שגורמת למיינסטרים לעשות את מה שכולם עושים בלי לחשוב, בלי להפעיל שיקול דעת, בלי לפקפק, הרי עצירה באמצע כביש מהיר עשויה לגרום לתאונות דרכים שלא לדבר על הצפירה שהיא אלמנט מרכזי במדינות פשיסטיות, אבל כוחו של הלחץ החברתי חזק יותר מההיגיון.
במובן הזה לשחקנית מגיע פרס ישראל לעידוד המחשבה הביקורתית והעצמאית.
אפשר לצפות בהופעה שלה ביד ושם או מי שממש חרמן עליה – יכול להיכנס לערוץ שלה ביוטיוב ולאונן.
