על הקשיים ואיך לקחת אותם קצת יותר בקלות
אמרו לי שמה שמביא לאתר טראפיק וגורם לאנשים להגיב, הם טיפים ועצות להגירה. אמרתי סבבה, נזרום עם זה.
נפתח בדיסקליימר: אין לי מושג "איך לעשות". אינני יועץ לענייני הגירה, וזה נושא סבוך. אבל באופן בסיסי קנדה "קולטת עלייה". שנת 2022 היתה שנת שיא כאשר למעלה ממיליון מהגרים נקלטו בקנדה. ממשלת קנדה משתדלת לעודד בעלי מקצוע בתחומים נדרשים להגר אליה, והציבה כיעד, קליטת מהגרים במונחים מספריים.
עד כאן תיאור מאוד חלקי של "ההזדמנות", אם אפשר לומר כך.
מכאן ואילך אפשר להפליג בתיאור הקשיים. גם על זה נכתב כבר לא מעט ורק אתאר היבט מסוים מהניסיון האישי שלי.
אני ניצלתי הזדמנות שנקרתה בדרכי.
- לא הייתי עובר מדינה בלי הצעת עבודה אטרקטיבית ומובטחת מראש, וכמובן חוקית.
איך עושים זאת במקרה הכללי? לא יודע, יכול להיות שאין דבר כזה "מקרה כללי". צרו לעצמכם הזדמנויות. מי שאין לו – אני מצטער בשבילו. מצטער בכנות.
- לא הייתי עובר למדינה שאיננה דוברת אנגלית. זה קשה גם ככה, ראו להלן.
- לא הייתי עובר מדינה אם היו לי חובות, או אם הייתי צריך לשרוף גשרים באיזושהי צורה.
יש עוד שיקולים, אבל הסעיף הראשון הוא במהות הדברים.
לא כל אחד יכול.
אי אפשר פה להיות "פייר" באיזושהי צורה. השעה היא "שעת העכברים" – מי שמבין מה קורה, בורח מהאונייה או לפחות מכין את האפשרות לברוח. ברגע האמת השערים יינעלו. התהליכים שמתרחשים בישראל התרחשו כבר בעבר, במקומות שונים בעולם, בשום מקום זה לא נגמר אחרת. אותו רגע שבו זה "נגמר" – אין שם שוויון או הגינות. כשהאונייה טובעת, לאף אחד לא אכפת שמישהו לידו טובע, הדבר היחיד הוא להציל את חייו-שלו עצמו. זה רע ונורא, אפוקליפטי ונשמע קונספירטיבי. באופן דיאלקטי-משהו, זה מוריד מתחושת הסכנה ועוזר לקיים חיים של שגרה דווקא בלוע הר הגעש.
בסדר – אולי אני טועה בניתוח. זה ממילא לא הנושא.
הנושא הוא הגירה.
אם פתרתם את הבעיות האחרות (רגולציית הגירה, פרנסה וכולי), הקושי העיקרי הוא מנטלי. אולי חשבתם שאתם יודעים אנגלית "ברמת שפת אם" – אין חיה כזו. יש שפת אם, ויש שפות אחרות. אי אפשר באמת לבטא מנעד של תחושות, מחשבות ורגשות כמו בשפת אם.
ולכן כל דבר שמפיג את הקושי הוא לגיטימי – קהילה דוברת עברית, פייסבוק, מיילים, שיחות וידיאו, אפילו כתיבת בלוג. הכירו אנשים, דברו, טוו קשרים. אל תשנאו ואל תשרפו גשרים. יותר בריא, להיפרד בלחיצת יד מאשר בחרמות על כל דבר שמזכיר את ישראל.
יש אנשים שמגיעים עד לכדי מסגרות חב"ד. שיהיה להם לבריאות – אני לא פה בשביל לחלק ציונים למישהו או לשפוט, אבל כמו שאמר לי פעם הבוס החרדי שלי בסטארט אפ שעבדתי בו: חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות.
בהינתן שהקושי המנטלי הוא המכריע, כל דבר הוא לגיטימי כדי להיעזר ולהתגבר. אין טעם להיות שיפוטיים כלפי עצמכם. מישהו אחר כבר יעשה זאת, יזרוק מילה רעה על המסגרת שמצאתם – קבוצת פייסבוק של ישראלים, הארי קרישנה או YMCA. אגב, בקנדה קנאביס הוא חוקי ונמכר במקומות המורשים לכך – רק אומר.
לסיכום, אני מציע להיעזר בכל דבר שעוזר ועושה טוב, לא להיות גיבורים.
אני דובר אנגלית כשפת אם, לא כרמת שפת אם, כי זו השפה שדיברתי מגיל 0. כל הנקודה שלך לגבי שפה לא מדויקת וסתם בזבוז זמן. האמת, חצי מהמאמר הוא בזבוז זמן אדיר. מרגיש שהכותבים באתר בכוח מכניסים דברים סתמיים ולא קשורים כדי לפמפם לעצמם את האגו או seo או וואטאבר
לא הבנתי כלכך מה הקשר בין "אל תהיה גיבור" לבין התוכן של המאמר. הייתי יותר אומרת שלא צריך לחיות בסרט ולצפות שיפרשו לך שטיח אדום בחו"ל. בנוגע לשפת אם אני לא מסכימה, אני יודעת צרפתית ברמת שפת אם. זה בהחלט אפשרי. אני הקפתי את עצמי רק בצרפתים, ובמהגרים כמוני שמדברים צרפתית. חוץ מהאתר הזה, אני גולשת רק באתרים צרפתיים, נמצאת בקבוצות פייסבוק צרפתיות ומדברת צרפתית ושומעת צרפתית כל היום. אני קוראת ספרים בצרפתית. אני רואה הרבה פוסטים על אנשים שמחפשים ספרים בעברית ואני חושבת לעצמי פשוט "למה?". צרפתית זאת שפה כלכך יפה ועשירה, עם הרבה מבחר של ספרים, מכל העולם.… Read more »
אני חושב שהגירה במובן הטכני, היא סך הכל קנייה של כרטיס טיסה ומציאת מקום מגורים (אפילו זמני, כמו מלון או Airbnb) בחו"ל. זה החלק הקל ביותר, אבל כפי שכתבת, החלק הקשה הוא מנטלי, רגשי. הפחד. ברגע שמתגברים על הפחד, קל מאוד להגר, ואם לא שופטים את עצמנו, אז תמיד אפשר לנסות ולחזור לישראל – וזה בסדר. אילו לא היה לי דרכון איטלקי, לא הייתי מהגר לבריטניה בזמנו. הייתי מנסה למצוא הזדמנות אחרת. אולי ארה"ב? לרוב האנשים מקור פרנסה כשכירים (או עצמאים) זה החלק החשוב, ואם יש לך כישורים טובים במקצועות מסויימים, אז תמיד תוכל למצוא עבודה בתחום ולתת למעסיקים ערך… Read more »
איזה כיף שיש את האתר הזה. בתור כותב ובתור קורא אני נהנה מכל פוסט כאן, וגם זה במיוחד! הייתי שמח אם תוכל להרחיב על סוגיה אחת שאני קצת לא מבין אותה וכבר שאלתי עשרות ישראלים שעשו רילו: מדברים על קושי שנקרא "פערי תרבות", כלומר שכשעוברים לא מתאקלמים בקלות ולמעשה אף פעם באמת לתרבות המקומית והדבר יוצר בדידות וקושי. השאלה שלי היא כזו: הרי, ממילא ערים רבות, למשל טורונטו, ונקובר וכו' וגם במדינות אחרות – ניו יורק, סן פרן וכו', הן ערים גלובליסטיות, ערים שקולטות המון מהגרים ממדינות רבות – אז למעשה אין באמת תרבות אחת מובהקת אלא שלל תרבויות. לכן… Read more »
אני מסכימה. אני מרגישה הכי מנוכרת וזרה בארץ. אנשים אפילו שמים לב, פונים אליי ליטרלי באנגלית או שואלים אותי אם אני עולה חדשה. חס וחלילה! פעם אחרונה ביקרתי שבועיים וזה הספיק לי. כל כך שמחתי לחזור הביתה, לצרפת.
אני לא חושב שזה רע לחיות בקהילה ישראלית.
אבל כדאי לשלב גם קשר עם אחרים.
זה נחמד לחגוג חגים ואירועים ישראלים ויהודים
במרכז הקהילתי אבל כדאי לחפש
קהילה ישראלית שמעורבת עם הקהילה היהודית
וגם להכיר כל סוגי האנשים הקיימים במדינה
בהתאם לערכים משותפים ועניין משותף.
לקחת מהכל זה תמיד מפרה ומרענן.
תודה על התגובה,
העלית בפוסט נפרד את שאלת פערי התרבות. הגבתי שם, בקצרה: יכולות להיות כמה סיבות, ביניהן ישראלים שבכלל לא מנסים להיטמע, איזורים שאינם ערים גדולות וקוסמופוליטיות ואשר דווקא בהם נמצאת העבודה או המלגה, ואחרונה עניין השפה, כאשר מתברר כי בגרות באנגלית איננה מספיקה כדי להרגיש בבית.
זה כמו תמיד, עניין של גישה. יש ישראלים שלא מעוניינים לאבד את ישראליותם וחיים במדינה אחרת כי החיים בישראל לא נעימים להם, אלה יתחברו בעיקר לישראלים אחרים ויחושו ניכור מאחרים למרות שהאחרים לא עשו דבר כדי לגרום להם לחוש כך. לעומתם, יש ישראלים שמבינים שישראל הפכה למה שהפכה בגלל גישתם של רוב הישראלים, ולכן גם קצת מתביישים בהיותם ישראלים למרות שאין להם חלק במה שקרה לישראל, כי הם קוסמופוליטים, לא מאמינים בדת כלשהי, ליברלים (במובן הקלאסי של המילה, לא המודרני), רב תרבותיים, וכיו"ב, אלה יתחברו לאחרים ללא קשר למוצאם או למקום ממנו באו, ימצאו חברים עם השקפות דומות ויתרחקו ככל… Read more »