מאת: מיטל אור / עוברים הלאה
היום השני של הסיור בסינט ג'ון היה יום שבת. התחלנו בבית הכנסת ושמענו דרשה של כשעתיים. חברי הקהילה ניסו לשתף אותנו כמה שיותר, אז הם נתנו למי שרצה להשתלב בדרכים שונות. לאחר מכן עשינו סיור קניות וסיכמנו את היום במשחק הוקי.
הביקור בבית הכנסת מראה מה יש בקהילה, איך היא מתנהלת וגילינו שמגיעים מפעם לפעם גם ישראלים (לשעבר) צעירים עם הילדים שלהם, צעירים שחשוב להם לשמר את התרבות היהודית באזור או שפשוט חשוב להם גם להתפלל. בניגוד לדעה המוקדמת שלי על הקהילה הרפורמית ממה שאני מכירה בבית, פה כמעט לא שרים ובטח שלא מתופפים ומביאים גיטרה. פרשת השבת שלנו הייתה פרשת נוח ומעבר למבטא בעברית, היא הועברה באופן דומה לבתי כנסת "רגילים" שרוב האנשים רגילים לשמוע.
לסיור הקניות יצאנו עם דיאנה, אשתו של פיל. הדבר העיקרי שיש לי להגיד על הסיור הוא שהיא ממש ממש נחמדה. הקניות לא עניינו אותי באופן אישי, הלכנו לקוסקו והשתמשנו בכרטיס של דיאנה (כי בלי כרטיס לא ניתן לרכוש בחנות) ובעיקר גילינו שהכל גדול. כלומר, רוכשים 3 כיכרות לחם, חבילות סגורות של מסטיקים/ חטיפים (יש בפנים הרבה מאד) ועוד. בעיקרון, מחירי האוכל קצת יותר יקרים מישראל (למרות שלא בטוח שהמילה שלי בעניין רלוונטית כי אני לא יודעת מהם מחירי המוצרים מהחי) וכל תחום הויטמינים זול בצורה מגוחכת לעומת הארץ (אותו מוצר עולה בין רבע לשליש ואת זה בדקתי מראש כי ידעתי שאני מתכננת לרכוש פה).
דיאנה לקחה אותנו לכל מקום שביקשנו ואז שחררנו אותה באמרת תודה והאמת היא שלא היינו עמוסים בקניות, אלא אם שתיים- שלוש שקיות נחשבות לעומס….
בערב הלכנו למשחק הוקי של המקומיים (sea dog) נגד איזושהי קבוצה אדומה. כל האווירה היא כמו בסרטים. צועקים, קוראים, פרסומות רצות על המסך, תחרויות של ריקודים, נשיקות ועוד… באחת ההפסקות נכנס רכב לתוך משטח הקרח ופרסם משהו והיה מדהים. המשחק עצמו היה אינטנסיבי, קצת אלים (היו הרבה מכות בין השחקנים) וגרם לחלקנו לתהות האם היינו רוצות שהבנים שלנו ישחקו יום אחד הוקי או לא…
היה מדהים, כרגיל, אישית – אנחנו מתחילים להרגיש כמו בבית בשהות שלנו בסינט ג'ון.
< למאמר הקודם | למאמר הבא >