שנה טובה ומתוקה

תקופת החגים תמיד מעלה אצלי הרהורים. מה עשיתי השנה, מה אני רוצה לעשות בשנה הבאה ומה אני רוצה לשנות בעצמי.

המעבר למדינה חדשה הוא בגדר הגשמה. טוב לי פה, אני לא מתחרטת אפילו לא לשנייה. מצאתי לעצמי בית, שלל חברות, אני פעילה כמו שלא הייתי בחיי ועדיין, היום, רגע לפני שמגיע ראש השנה, אני קצת מרגישה חוסר באווירת החג.

לפני כשבועיים מצאתי עצמי מחליטה על דעת עצמי לעמוד מול קהל של 40 איש, אנשי אמנות, כותבים ויוצרים. הקראתי קטע כתיבה שלי, באנגלית. הנה, עוד משהו שעשיתי השנה. בסיום, נסעתי עם חברה שהצטרפה אליי חזרה הביתה והיא אמרה לי "את מבינה שהכול זה חלק מההגירה." כן, הכול זה חלק מההגירה, כל צעד הוא חדש, כל פעולה, כמו להקשיב לסיפורים, הייתה יכולה להיות טבעית בעבר, אך היא שונה באנגלית.

כך גם ראש השנה, היום הזה הוא חלק מתהליך של הגירה, הליך שיש בו המון טוב אך לא פחות אתגר ולרגע אחד (או קצת יותר) האווירה חסרה לי. אני שמה באופן שטותי שירים של ראש השנה, מחפשת רימון לשולחן, מוציאה מתכונים טבעוניים ומהרהרת בעצמי ובמי אני.

אחד ההיבטים של ראש השנה פה הוא שאני מנהלת אותו. אני רגילה שאבא שלי מפקד על היום הזה, או אמא שלי, תלוי מהו פיקוד… אבל הפעם אני מובילת המשפחה ושאלות כמו האם הילדים אמורים ללכת לבית הספר בראש השנה או לא, האם לשתף את כווולם שזה ראש השנה שלי או לא… המון האם ואולי.

זה ראש השנה שלי, התחלה של עוד שנה, שאולי היא עוד תאריך ביומן (ובמקרה או שלא יוצא באותו היום גם יום ההולדת של האיש). אני חושבת על הברכות השונות, על "סדר ראש השנה" ואני יודעת שיש משפט שאני מאד מתחברת אליו: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה." אני מהרהרת במשפט זה כי השנה הייתה טובה ואני לא רוצה שתהיה אחרת. חוץ משלושה דברים, שלושה אנשים מהם נפרדתי במהלך השנה, שניים מהם היו צעירים עם ילדים בגילאי הילדים שלי ופחות. זו הקללה של השנה שהייתה לי.

ולגביי הברכות, היו כל כך הרבה. חברות חדשות, היכרות עם עולם נפלא, שפיות ובעיקר הדבר הזה שנקרא החיים עצמם. קיבלתי אותם ולא ידעתי שהם שם.

זו ההזדמנות שלי לאחל לכם, לכל מי שאי פעם קרא, קורא, יקרא ותקרא:

שנה טובה ומתוקה, מלאת ברכות ואושר.

מיטל.