אחד הדברים שהכי שכנעו אותי לעזוב את ישראל היתה ההתבוננות על החברה הישראלית בעשור החולף בהשוואה לחברה הישראלית שבה גדלתי לפני כמה עשורים. מבט על כך מלמד שהחברה הישראלית כיום היא נוראית אבל היא עדיין לא בלתי נסבלת. אך העניין החשוב הוא המגמה. הגרף ברור, ואם ללמוד מהתהליך שעברה המדינה, בתוך עשור-שניים אולי שלושה לעתיד, החברה הישראלית תהפוך לחברה שלא ניתן עוד לחיות בה לאיש כמוני. חברה שבה אהיה מיעוט קיצוני, עם דעות ליברליות "חשוכות", שההמון הזועם לא מכיר בהן, ומקיא אותן החוצה.
אבל כשאני משוחח עם חברים שחיים ואוהבים כאן, הם מזכירים לי שמבחינתם "צריך לחיות את הכאן והעכשיו", ולא לעסוק כל היום במה יהיה בעתיד. לטענתם, כיום עוד אפשר איכשהו לחיות כאן, למרות הכל. ואם – ורק אם – הדברים ישתנו בעתיד אז צריך להתחיל לחשוב על העזיבה – אבל למה להקדים את המאוחר?
אני חושב שזאת מחשבה אגואיסטית ואנוכית מאין כמוה לכל מי שיש לו כאן ילדים ודור המשך.
ההגירה קשה לדור המהגרים
מעבר בין מדינות הוא אירוע קשה ומורכב. לא חוויתי אותו אישית (עדיין) אבל טובים ורבים מחבריי ומכריי חוו אותו (במקומות שונים בעולם) וגם באתר הנפלא הזה הסיפורים מלמדים על זוועות שעוברים המהגרים.
זה כמובן ברור. השינוי הפיזי, הבדלי השעות, הבדלי השפה, הפער התרבותי וכו', לצד הררי בירוקרטיה כל אלה הופכים את ההגירה עבור המהגר לסיוט שיכול להימשך אפילו שנים ממועד ההגירה. חלק מהאנשים מתארים את ההגירה כאחת המשימות הכי קשות שביצעו בחיים שלהם, אם לא הקשה מכולן.
כשלעצמי, אני בדרך כלל אוהב להקדים את האתגרים ולא לדחות אותם, ואני כבר לא יכול לחכות להיות אחרי התהליך, אבל לצערי מסיבות שונות אני נאלץ להישאר כאן עוד קצת. אבל לא לעוד הרבה זמן.
בכל אופן, אין כל ספק שהגירה זו משימה קשה ומורכבת, ומובן לחלוטין למה רבים כל כך נרתעים ממנה.
אלא שכמו הרבה דברים בחיים, צריך להסתכל על הסיפור בתמונה הרבה יותר רחבה. אם לשים את הדברים ברזולוציה הנכונה – ההגירה קשה בעיקר לדור המהגרים. כלומר, אלו שחוו הגירה מלאה – הגיעו מרקע תרבותי אחד לרקע תרבותי אחר – ושינו בבת אחת את חייהם – אלו יחוו את ההגירה במלוא עוצמתה. אל מולם – הדור השני, דור הילדים, עשויים לחוות אמנם קשיים מסוימים (כתלות בגילם) אבל החשוב הוא שאלו יהיו קשיים מתונים יותר, ויכולת ההסתגלות שלהם תהיה מהירה יותר. במילים אחרות – עבור הדור החשוב לכם באמת, דור הילדים שלכם, ההגירה לא צפויה להיות מאתגרת כל כך.
אל תהיה אגואיסט – תהגר בשביל הילדים
הקול הפנימי שקורא לי לצאת מישראל אומר זאת בצורה ברורה וחד משמעית – והוא שב ומדגיש שאני בכלל לא העניין. נכון שיהיה לי קשה, ומאתגר, ומורכב. נכון שיהיו פערים, ומורכבויות, ובירוקרטיות. הכל נכון. אבל אני בכלל לא הסיפור פה. מי שאני צריך לחשוב עליהם כשאני הולך בגייט בדרך החוצה מהארץ, הוא הילדים שלי. בשבילם אני עושה את הכל.
למה? מה ההצדקה לכך?
משום שכמו שאני דואג לרווחתם, לבריאות שלהם, להאכיל אותם ולכלכל אותם, אני עושה רבים מהדברים האלה לא בשביל הילדות שלהם – אלא בשביל בגרותם. חשוב לי האושר שלהם. זאת המחויבות שלי כלפיהם.
אם אני מעריך שישראל היא לא מקום ראוי למגורים לאנשים כמוני בעוד עשור או שניים, למה שאהמר על כך עבור היקרים לי מכל? למה שלא אתן להם הזדמנות אמיתית להצליח – במקום אחר? אם אקדים היום להגר החוצה, הם יותר מהר יסתגלו. הם יותר מהר יתרגלו. הם יותר מהר ימצאו את עצמם טוב ממני ביעד החדש. אבל כשהם יגיעו לשם, נקודת הפתיחה שלהם תהיה שונה לגמרי. יהיה להם את כל החיים להעביר במדינה החדשה. לחיות ולהגשים את עצמם. והכל מבלי לדאוג לעשורים המתקדמים של חייהם.
ואם לא שוכנעתם עדיין – תחשבו עכשיו מה היה קורה אם ההורים שלכם היו מחליטים לפני 30-40 שנה לעבור, למשל לקנדה? אתם הייתם היום כבר 40 שנה קנדים. האם הייתם כל כך עסוקים בכל השטויות שמתרחשות להן 15 שעות טיסה מכם במדבר הזה שנקרא ישראל? מסופקני. הייתם היום חיים כבני המקום. קנדים לכל דבר ועניין. ושום מחשבה על הטרללת הישראלית לא היתה עולה בדמיונכם.
אתם בסך הכל משלמים היום על ההחלטות של ההורים שלכם. הם לא ראו את הנולד. אבל אתם? אתם כבר רואים היטב.
דווקא אני כשהגעתי לאנגליה, הרגשתי שסוף סוף חזרתי הביתה. כבר שנים שלא יוצא לי לדבר עברית ביום-יום ואין לי או לסובבים אותי כל בעיה עם זה. למעשה האתר הזה הוא הפעם הראשונה מזה 10 שנים בה יוצא לי לתקשר עם אנשים בעברית, סתם בשביל הספורט.
אני לא אומר שישראל זה מקום טוב או רע… זה פשוט לא הבית שלי ואף פעם לא היה.
אני שוקלת הגירה לניו זילנד. ככל שאני קוראת יותר אני נחרדת מבחינת משבר האקלים וסכנות של רעידות אדמה. האם לדעתכם זה שיקול שאני צריכה לקחת בחשבון – הרי לא הייתי רותה לעקור את משפחתי ולמצוא תא עצמי במקום איום.
[האם יעלי זו תגובת טרול? מממ…]
עבור הרבה אנשים החברה הישראלית כבר כיום בלתי נסבלת. מספיק לשרוד נסיעה אחת בבוקר לעבודה, ההתנהגות של אנשים במרחב הציבורי מזעזעת. אבל בהחלט מסכים שבעתיד יהיה יותר גרוע ובשנים האחרונות אני מרגיש שהמצב מחמיר בקצב אקספוננציאלי. אני מרגיש שכבר עכשיו אני המיעוט הליברלי "החשוך". כשאמרתי שאני לא צם בט' באב טוב שלא יצא אלי המון עם קלשונים לשרוף אותי על מדורה. ההגירה יכולה להיות קשה אבל היא לא חייבת להיות כואבת. אני כבר הגעתי למצב שבו כל יום שאני נמצא כאן הוא סבל, אז הקושי בהגירה כבר לא מפחיד אותי. להמשיך לחיות בישראל, מצד שני, מפחיד אותי מאוד. ולהשאיר את… Read more »
מסכים ב 100%.
אני ואשתי בתהליך הגירה ואנחנו עושים זאת בעיקר למען הילדים.
כמובן שאנחנו מקווים ומאמינים שגם לנו יהיה טוב ביעד ההגירה שלנו בסופו של דבר אבל השיקול העיקרי שמנחה אותנו ויעזור לנו לעבור את הקשיים הוא העתיד של הילדים (או היעדר העתיד שלהם כחילונים ליברלים במדינת ישראל).
בעוד המאמר הזה משכנע ומדוייק עבורי, כולל הדגש על עתיד המשפחה והילדים, הדבר היחיד שלא נוח לי איתו היא המילה "אגואיסט" במובן השלילי שלה. אני מבין את ההקשר של המילה הזאת בתרבות שלנו, אבל לצערי, מתוך השראה לדברי איין ראנד, לדאוג לעצמך הוא הדבר הכי נכון, בריא וצודק מוסרית לעשות. ההקרבה העצמית למען אחר ללא תמורה תוך ביטול עצמך הוא שגוי במובן המעשי והפילוסופי. והילדים (העתידיים) שלך זקוקים לאבא (או אמא) מצליחים ומאושרים כאינדיבידואלים. רוצה לומר, שלהגר מתוך "אגואיזם", כדי לשפר את איכות חייך ואושרך הוא מניע בריא ומוצדק גם ללא מחשבה על הילדים בעתיד. ומה אם אדם כלשהו לא… Read more »
תודה נודד על התגובה המחכימה.
אכן אם להגר נעשה ממטרות אגואיסטיות מקל וחומר שאני אקרא להגר.
אותי מטרידה הגישה ההפוכה דווקא, שלפיה אמנם זה נכון להגר מבחינת הילדים אבל מבחינת המבוגר זה לא. למשל כי המבוגר מפחד מהשינוי, מפער התרבות או מהבדידות הצפויה בארץ הזרה. כמו רבים מחבריי שלא רוצים לעשות את הצעד לא כי זה לא נכון עבור הילדים אלא כי זה קשה ומורכב עבור עצמם. זה מבחינתי אנוכי.
בהחלט נכון, ואני יכול להעיד על עצמי שעל אף הקשיים הראשוניים (שמיעוטם נמשך מעט יותר), גם דור המהגרים זוכה לגמול עוד בעולם הזה. הרי כדי להעריך שלווה, דרך ארץ, אוויר נקי, נופים ירוקים ומרחבים, לא צריכים להיות בני המקום (כנראה להיפך).
"ההקרבה העצמית למען אחר ללא תמורה תוך ביטול עצמך הוא שגוי במובן המעשי והפילוסופי."
אלה האנשים הכי מסוכנים בעולם… וישראל מלאה בהם.
אני אשמח להיות אותו האגואיסט!
הפילוסופיה האלטרואיסטית, שמשמעה ניתנה לאחר על חשבונך, הובילה את האנושות לפתח פילוסופיות כמו הסוציאליזם, פשיזם, נאציזם ועוד שהורג את האינדיבדואל במטרה להטיב עם האחר.
אנחנו מדברים על זה בתקשורת כל הזמן על טובת העם, טובת הציבור, טובת הנשים המופלות לרעה, וכמובן שוויון וצדק חברתי, כל אלו הפוכות את הקהילה שלנו למנוונת ורעה.
לך תסביר את הזה לציבור, שכל תפיסתו מושתת על "הקרבה עצמית למען האחר", זה שינוי פילוספי עמוק שיקח שנים או לא עשרות שנים לאדם המצוי להבין ולאמץ.
נהניתי לקרוא – אתה צודק ב 100% !
יפה. רק דבר אחד לא הבנתי: איך אתה יכול להעיד על חווית ההגירה אם עדיין לא היגרת בעצמך? זה כמו שכבר ידבר על הקושי הרב שבהריון ולידה, לא?
למה שלא תיתן למי שבאמת היגר לדבר על הקשיים, זה לא יותר הגיוני?
הם בהחלט מוזמנים להגיב לפוסט ולתאר את חווית ההגירה שלהם. אבל אפילו שלא חוויתי הגירה בעצמי, אני מניח שתהיה הסכמה שהגירה זה לא עניין קליל של טיול בפארק.
ומעל הכל, לתאר את חווית ההגירה זו לא מטרת הפוסט.
[התגובה לא רלוונטית ולכן נמחקה]
נראה שהאתר מפספס תגובות טרול לפעמים ומאשר אותם אוטומטית. כשאני רואה אותם אני מוחק, אבל את האחרון אשאיר, את הבאים אמחק.
מי שתוהה על המדיניות של האתר מוזמן לקרוא https://www.webster.co.il/2013/12/18/3643/
לפי היגיון בדבריך, רק מי שהוא חתול יכול לטעון לטובתו של חתולו. כפי שאתה לא צריך להיות חתול כדי לדבר על הקשיים של חתולי הרחוב בפחי הזבל של ארץ הקודש, כך אתה יכול להיות תושב ישראל ולדבר על הגירה. כשהאתר הזה הוקם, אני בכלל גרתי בת"א, ומתוך תיסכול ולהט להגר כתבתי עשרות מאמרים בעודי בארץ, אז היה לי אסור??! דווקא ישראלים שגרים בישראל יכולים להוסיף ערך מוסף שאין אותו למהגרים (כמוני). למשל, אני כבר לא כותב הרבה מאמרים כי אין לי עניין או זמן להתעמק במה שקורה בישראל, ורק חזרתי הערב מסקוטלנד. דבר נוסף, לך לרופא נשים ושאל אותו על… Read more »
ההבדל הוא בין חוויות סובייקטיביות לבין חוויות אובייקטיביות. רופא למד את המקצוע, ז"א למד עובדות אובייקטיביות על העולם ועל גוף האדם, ולכן יש משקל וערך לידע שלו עבור בני אדם עד קצה גבול הבנת המדע את גוף האדם, בצורה אובייקטיבית. אני לא רופא, ואולי אני טועה, אבל אני מניח שאין התייחסות שונה בספרי הלימוד לגבי אופן הטיפול בחולה HIV בין אם היום הרופא כועס, אם הוא דתי יהודי, אם אמא שלו נפטרה לפני שבוע וכיו"ב. באותו אופן, יועץ מס או רואה חשבון לא צריך להיות בעל חברה ולנהל מחזור כספי עצום כמו של חברה גדולה בשביל לייעץ לה לגבי פרקטיקות… Read more »
כל כך הרבה כתבת אבל – מה, מה זה נותן למשטר את השיח ולהטיל פגם בפוסט שלי בגלל שלא חויתי הגירה? כאילו מה זה מקדם? הפוסט לא עוסק בחוויותיי מההגירה שלא עברתי הוא בסך הכל מתאר נקודת מבט של אדם שרוצה לעזוב ומשתף מהתחושות שלו. על הדרך אני מנסה לאתגר את השיח וכן גם לבחון גבולות ולשמוע תגובות ועמדות של הקוראים. לא חובה (ואפילו רצוי שלא) להסכים איתי אבל לבטל את הדברים בגלל מי שאומר אותם זה כל כך מיותר. אז אוקיי – לא חויתי הגירה. now what? משהו בדברים שלי לא נכון בגלל שלא חויתי הגירה? זה עד כדי… Read more »
היי עידן, תודה על תגובתך המפורטת. אני מבין את ההשוואה. אם אתה מחפש מידע על הגירה, אז ייתכן שהמאמר של הנוסע המתמיד ובכלל המאמרים של השנים האחרונות באתר אינם רלוונטים לצריכך, הייתי ממליץ לך להצטרף לקבוצות הוואצאפ שלנו, שם הדגש הוא על מידע שימושי בלבד, בלי חוות דעת אישיות. אני נהנה מהקריאה של הנוסע המתמיד (ושל קיכלי הסהרון), גם אם המידע לא תמיד שימושי, או בעל ערך פרקטי, יש לכתיבה וסיפורים שלהם (ושלי) קשר ישיר או עקיף להגירה והוא מעניין ומוסיף ערך בעיניי. אם אתה לא מעוניין לקרוא אותם, זכותך. אגב, אם אתה רוצה להוסיף מידע שימושי, אתה מוזמן לכתוב… Read more »
נכון.
מוסיף שלפחות מבחינתי שיתוף תחושות בתהליך העזיבה או לקרוא על התלבטויות כאלה שימושי ופרקטי לא פחות מכל טיפ על איך בוחרים קורס טוב ללימוד השפה המקומית או כל טיפ אחר שאנשים כותבים כאן ובמקומות אחרים.