האמת היא… שדת זה בסך הכל סטארטאפ שתפס

– אי שם במערה לפני כמה אלפי שנים – 

מייסד א': יש לי! בוא נעשה מתקן כזה שמושך מים ישר מתוך בטן האדמה כך שאפשר יהיה לחסוך את ההליכה מהנהר!

מייסד ב': יש כזה. בכפר ליד, הם קוראים לזה: "באר מים".

מייסד א': באסה.

שתיקה בחדר. כמה דקות של מחשבה. ואז לפתע מייסד ב' קם ונעמד. הוא מתחיל לחרוט עם האבן על הקיר כל מיני תרשימים ושרטוטים. מייסד א' מסתכל עם עיניים סקרניות חשדניות. אחרי כרבע שעה, מייסד ב' מסתובב חזרה וקורא בקול גדול: "הנה רעיון לאקזיט מהיר!"

מייסד א': "נו, נו!"

מייסד ב': "נכתוב ספר!"

מייסד א': "זהו? יש כזה כבר, הנה יש פה ליד האסלה כמה ספרים"

מייסד ב': לא, לא! זה לא יהיה סתם ספר. זה יהיה ספר חוקים. יהיו בו כל מיני חוקים, והחוקים ייכתבו בשפה גבוהה ולא ברורה. ורק מומחים מיוחדים שאנחנו נסמיך ידעו לפרש אותם".

מייסד א': "אוקיי, ו…?"

מייסד ב': "וסביב ספר החוקים הזה נבנה קהילה גדולה של אנשים, נקרא להם "מאמינים", ונגיד שאלו שמצייתים לכללים האלה יזכו לאושר גדול אחרי לכתם מן העולם".

מייסד א' מושך בכפתיו ומגרד במצח. חושב כמה דקות ואומר: "אוקיי, לא פוסל את הרעיון. אבל… איך עושים מזה כסף?"

מייסד ב': "אז זהו, עוד לא ממש חשבתי על זה, אבל אפשר מודל Freemium – הספר עצמו יהיה בחינם אבל נמכור מוצרים משלימים בתשלום למנויים אדוקים".

אני אגנוסטיקן. דת לא משחקת שום תפקיד בחיי – לטובה או לשלילה. I couldn't care less מדת. מצדי שאנשים יאמינו, מצדי שאנשים לא יאמינו. שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה.

אני מסתכל על דת, בציניות רבה, כמו על מיזם עסקי שתפס מאוד חזק. היו הרבה רעיונות עסקיים דומים – חלק תפסו יותר חלק תפסו פחות. דת תפסה בענק. הראשונים שחשבו על הרעיון הקימו דתות והדתות שהוקמו מתחרות זו בזו עד זוב דם (ליטרלי). אבל בגדול, לדעתי, אין שום הבדל בין דת לבין כל מיזם עסקי אחר.

השירות החינמי הוא הדת עצמו – "האמונה", והשירותים שעולים כסף הם כל הדברים שנלווים לעצם העיסוק בדת – בין אם זה מוסדות, ספרים, כהני דת, בתי ספר, נכסים, וכו'. כל מה שכרוך בעשייה סביב הדת מבחינתי הוא חלק מסל השירותים והמוצרים שכרוכים בדת. זהו הביזנס מודל.

קחו לדוגמה מועדון כדורגל. לאהוד אותו לא עולה כסף. זה "חינם". הכסף מגיע מהגעה לאיצטדיונים, מחולצות ומאביזרים שהקהל קונה.

די דומה. ההבדל שבכל זאת קיים הוא שלמועדון כדורגל יש בעלים, בעוד שלדת לכאורה אין. אבל גם זה לא נכון. כהני הדת והנהגת הדת הם כמו בעלי המניות ומועצת המנהלים. תהיו בטוחים שהם יודעים לעשות לא מעט כסף מהמיזם הזה. בסוף, אין הבדל. אלה מקבלים כסף מכרטיסים באצטדיון ואלה מקבלים כסף מ"תרומות" בכניסה לבתי הכנסת, מ"ג'ובים", מ"עמותות" וכו'.

אז איך זה שהמאמינים לא רואים שדת זה בעצם סטארטאפ עסקי? – פשוט מאוד, בדיוק כמו שאוהדי הפועל לא יכולים בוקר אחד לקום ולהגיד – ואללה, חייתי במטריקס וכל מועדון הכדורגל הזה זה בסך הכל אמצעי מתוחכם לקחת ממני כסף, והרבה, בלי שאני שם לב – כך גם מאמינים דתיים שרויים באותה "אמונה". החוכמה של הדת היא שהיא גרמה למאמיניה לכזו תלות בשירות שהלקוחות הם בעצם שבויים. קשה להם מאוד להתנתק מהשירות.

יש לעמדה שלי מספר התנגדויות שאני שומע מעת לעת מאנשים מאמינים:

– "הדת לא עולה לי כסף". לא נכון. עצם התלות שלך בדת מטילה עליך עלויות גם אם אתה לא מודע לכך או משלם אותן ישירות – למשל כשרות (הרבה כסף), אביזרי דת, כיבוד שבת (יקר מאוד כלכלית), מוסדות ועוד. גם העדר לימוד של מקצועות חופשיים עולה כסף. יכולת להפיק שכר מאוד גבוה אם היית מהנדס – וכאן השכר שלך הוא… 7? 8?… כמה משלמים היום לאברכים? מה גם שעצם העובדה שאתה צורך דת אתה מדרבן אנשים מסביב לצרוך וחלק מהם בודאות ישלמו כסף רב – ולכן בעקיפין אתה משלם הרבה מאוד כסף בשביל הדת הזאת, גם אם אתה לא רואה את זה. הדת שלך ממש לא בחינם.

– "אני מאמין מתוך בחירה ולא מתוך כפיה של אף אחד". לא נכון. כלומר, לא באמת נכון. אתה נכנס פה ללופ של what if, אבל סביר להניח (99.99%) שלו נסיבות חייך היו שונות לא היית בוחר להיות דתי, או בוודאי בדת שאתה משתייך אליה. כדי להניח שהיית דתי-יהודי למשל, מתוך בחירה חופשית אמיתית, אתה צריך להניח שאילו היית נולד כצ'כי לאם צ'כית נוצריה אדוקה, היית מתוך בחירתך החופשית עוזב את הנצרות ועובר ליהדות. אתה יודע שזה לא היה קורה (0.001% או פחות), ולכן להניח שאתה באמת בחרת בחירה עצמאית להיות דתי-יהודי זו אשליה חסרת סיכוי סטטיסטית.

– "יש הוכחות לקיומו של אל" או: "יש ראיות מדעיות לאמור בתורה" – לא משנה. גם יש הוכחות מדעיות לקבוצה הפועל תל אביב. זה לא אומר שבגלל שיש הוכחות צריך לאהוד את הפועל תל אביב. מה גם שכל נושא ההוכחות – אם אכן קיים – לא מסביר למה אתה צריך להיות דתי, אלא הוא לכל היותר מוכיח כל מיני עובדות שששררו באותה תקופה. so?

– "אמונה זה דבר הרבה יותר עמוק מכפי שאתה מתאר" – לא משנה. זה מה שאתה מורגל לחשוב כי אתה לא מפעיל היגיון בריא ומסתכל על "האמונה" הזאת כמו שאתה מסתכל על כל חברה עסקית אחרת. אתה בדיוק כמו אוהד הפועל (או מכבי לצורך העניין, שלא תחשבו שיש לי אנטי להפועל). אתה בטוח שאתה אדום בנשמה אבל אין לך לא נשמה ולא אדום שם, גם אם אתה ממש בטוח שזה שם עמוק עמוק.

– "הדת עושה לי טוב" – לא משנה. גם אם נניח שהיא עושה לך טוב, אולי סקי באלפים עושה לך יותר טוב? אולי מרשמלו על האש? אולי לגדל גויאבות? יותר מזה – אולי בודהיזם יותר מתאים לך? מאחר שלא ניסית את כל האפשרויות, אתה לא יכול לדעת אם הדת עושה לך טוב או שהיא עושה לך רק סביר מינוס. מעבר לזה – מאחר שהטוב הזה עולה כאמור כסף – ולא מעט – אז אתה צריך לבדוק את זה כנגד המחיר של זה. האם ההנאה מזה עולה על העלות? אני מוכן להמר שלא.

– "אין לי איך להסביר לך את האמונה שלי, אתה לא תבין" – לא נכון. המשפט הזה שקול ל: "אין לי איך להסביר לך את האמונה שלי, כי אני עסוק בשכנוע עצמי שהמיזם הזה טוב למרות שהוא זולל לי כספים מאז שנולדתי ולכל הדורות אחריי עד שיבוא נין כלשהו וישים לזה סוף".

– "אין לי מה להתייחס אליך, אתה טרול" – לא משנה. אני לא טרול, אבל גם אם אני טרול אתה מוזמן להתמודד עם מה שאני אומר ולא איתי. אני לא העניין, אלא אתה והמוצר היקר שאתה קונה.

– "גם לכם החילוניים יש מוצרים יקרים שאתם משלמים עליהם הרבה כסף" – לא משנה. זה נכון שיש לנו מוצרים כאלה, אבל בניגוד לדתיים אנחנו מודעים לכך שאלו מוצרים יקרים ואנחנו בוחרים לשלם עליהם מתוך רצון חופשי, מה שמאוד שונה לגביכם, שלא בחרתם בכך בצורה מודעת.

– "אבל אם לא אאמין איך אוכל למצוא הסבר לבריאה?" – לא משנה. אין לך הסבר להרבה דברים. גם כיום אין תמיד הסבר איך תא מסוים הופך סרטני או למה אנשים מפהקים וזה לא גורם לאנשים לפתח אמונה לדת הפיהוק. יש כל מיני השערות לאיך נוצר העולם, אבל זה לא מעסיק אותי, כי למה להתעסק בזה? יש חוקרים לכך, ואני סומך עליהם שהם ימצאו את ההסברים, ואם לא הם אז אלו שיגיעו אחריהם – בסוף, יימצא הסבר, אל תדאגו, והוא לא קשור בשום אל זה תהיו בטוחים.