ההורים שלי היו פה. לא כתבתי על זה כי היה לי עומס חיובי בחיים, אבל הם היו פה והגיעו קצת לפני יום כיפור.
כשאמא שלי כתבה לי דוא"ל (כן, אנחנו מתכתבות) שהיא קנתה כרטיס טיסה, מלא תגובות עלו בבת אחת: הייתי מופתעת כיוון שהתראינו באוגוסט, מאושרת כי ההורים שלי מגיעים וחרדה ממה הם יחשבו על המקום. אני לא ילדה קטנה, אבל עדיין אוהבת לקבל "אישור" מההורים והעובדה שהם לא ממש התלהבו מההגירה (איזו בחירת מילים עדינה…) רק העלתה את הרצון שלי שהם ירגישו מספיק טוב פה.
ההורים שלי הגיעו בתקופה שלילדים לא היה חופש, ביום כיפור בו אני צמה ולא נוסעת ואני תוך כדי גם עבדתי. ניסיתי לפנות להם זמן כדי שנוכל לבלות יחדיו כמה שיותר, אבל בחלק מהימים הם נסעו לבד לטייל ונראה לי שהם מיצו די מהר.
מבחינת הבית לא דאגתי. הוא נראה בסדר גמור, מסודר ואפילו אפשר להיכנס לחדרים של הילדים ולהגיד "וואלה". מעולם לא חשבתי שאכתוב דבר כזה, אבל זה עוד שינוי שנכנס לי לחיים. מבחינת הסביבה, ידעתי שיהיה פה יפה ובנוסף, הם הגיעו בתקופת הסתיו היפה כשהעצים החליפו צבעים והנוף היה פשוט מטריף. גם מזג האוויר היה ידידותי במיוחד ועמד לרוב על 17 מעלות, בדיוק כפי שאבא שלי רצה שיהיה.
הספקנו לטייל מעט, ללכת למקום עם הפרשי גאות ושפל הגדולים בעולם, לראות את הסביבה, להיות בבית ביום כיפור (גם טיילנו) ולהיפגש בבית הכנסת עם רבים מהקהילה היהודית כדי לצייין את חג סוכות.
היו כמה דברים שאני יצאתי מהם מהביקור של ההורים שלי:
הקהילה פה נחמדה – אבא שלי לא ממש טוב במחמאות. זה פשוט לא מצליח לו, אבל לאחר שחזרנו מבית הספר הוא אמר לי "יש פה קהילה ממש נחמדה" והתכוון לזה. במילים אלו ואחרות הוא ציין שהאנשים פה איכותיים ומפתיעים מאד ושהיה לו נעים בבית הכנסת. מעבר לבת מצוות אלו ואחרות, אני לא זוכרת שההורים שלי הגיעו אי פעם לבית הכנסת והופתעתי מאד שהיה להם נעים.
רגוע פה – בואו נשים את זה על השולחן. אני גרה בחור. גרתי בחור לפני ועברתי לחור אחר, עם יותר תושבים אבל עדיין חור… אני טיפוס שמבקר בעיר כדי לחזור הביתה ולנשום את אווירת המרחב ועדיין, כשאמא שלי אמרה לי "אני מבינה מה אתם עושים פה. כל כך רגוע פה" הופתעתי. זה היה שילוב בין להגיד שבחרנו חור לגור בו לבין להודות בזה שנפלא ורגוע פה.
כשאמא שלי אמרה לי שהיא מבינה מה אנחנו עושים פה ושהיא לא ראתה אותנו ככה כבר עשר שנים לפחות, הדמעות רצו לצאת החוצה, כי היא אמרה את מה שאני מרגישה וגרמה לי להבין שזה ממש נכון. שטוב לי פה (ואני פולניה, להודות בזה שטוב לא בא לי בקלות).
אז… טוב פה, רגוע פה ולא רק אני יודעת את זה.
לא מתוכנן עוד עומס בקרוב, אשתדל לכתוב יותר ובינתיים, תשאירו תגובה ותגידו שקראתם 😉
קראתי 🙂
שמח בשבילך על השיפור בחיים שהשגת לעצמך,
ושמח שגם עם ההורים יש הרמוניה.
לגור במקום שקט עם שכנים שלא מרעישים זה אחד מחלומותיי הגדולים.
שאפו על האומץ להודות שדעת ההורים חשובה לך
גם אם את אולי רואה בהם קצת כלא פתוחים או איזשהו שם תואר שלילי אחר.
תענוג לחיות בחול.שקט.צבעוני.גדול.מרשים.
רבגוני.מרחב.חופש.תרבות.
יכולת להשיג דברים.
ולא הכל משיקול כלכלי.
ורחוק מהדביקות המקומית.
נשמע כמו רגע ממש משמעותי, גם ההורים שלי ממש נגד כל סיפור ההגירה וחלום שלי להגיע לרגע שיפול להם האסימון ושהם יבינו על מה אנחנו מדברים כל הזמן. מקנא בך ומחכה לרגע שלנו שיגיע 🙂
שמחה בשבילך שמצאת את האושר שלך, ושמחה עוד יותר שגם ההורים "מאשרים"!
תודה ברלינאית.
הישראלי הנודד – מוזמן בשמחה, חוויה מובטחת.
אין סיכוי שאמא שלי תבוא ללונדון, אבל אולי אפשר לבקר אותכם? נשמע לי חוויה! (אבל בלי בית הכנסת)
נשמע שאת ממש מאושרת. אני ממש שמחה בשבילך!!