על תיירים וחיות אחרות

הלסינקי היא אמנם בירה אירופית, אבל אפשר למצות ביקור בה ביום או יומיים. אפשר ללכת למוזיאונים, כנסיות ואוטובוס תיירים כמו בכל עיר אירופית אחרת, אבל לא אלה הדברים שהופכים אותה למעניינת. האטרקציה המרכזית של העיר היא המבצר הימי Suomenlinna, ופסטיבלים ואירועים עונתיים שהעיר מצטיינת בהם. הרבה מקומיים נהנים מהאטרקציות של העיר לא פחות מן התיירים, כאן משום מה העניין של להיות תייר בעיר שאתה גר בה לא מפריע לאף אחד.
ביום הכי חם של הקיץ נסענו, אני וחברה, לבלות יום אחד בהלסינקי. התוכנית היתה ביקור במבצר הימי, לשתות קצת בירה, לשבת על החוף, לשחות ולהסתכל על הספינות שיוצאות ונכנסות מהנמל. המבצר ממוקם על אי וכדי להגיע אליו צריך לשוט כ-15 דקות במעבורת מכיכר השוק של הלסינקי. בתור למעבורת נשמע קול אימים, קול שחשבתי שלעולם לא אצטרך לשמוע עוד: "מצאתי אחי, זה פה!"
מרבית התיירים מגיעים להלסינקי מרוסיה, גרמניה, המדינות הבלטיות וצפון אמריקה. פינלנד בכלל והלסינקי בפרט זה יעד שהתייר הישראלי עדיין לא גילה, או לפחות ככה חשבתי. לשמוע צעקות בעברית זה אירוע די נדיר כאן, ואחד הדברים הכי סבירים שיהרסו לי את היום. הם גם התנהגו כמו הסטיגמה הכי גרועה על הישראלי המכוער: צעקו במקום לדבר כמו בני אדם נורמליים, נדחפו ועקפו בתור, עלו על המעבורת בלי לשלם, עישנו איפה שאסור וזרקו את הסיגריות על הרצפה. הדבר האחרון שרציתי זה לתקשר איתם, לא רציתי שמישהו אחר יחשוב בטעות שאני איך שהוא קשורה אליהם וגם לא ממש התאמצתי להסתיר את סלידתי מהם. החברה שהיתה איתי הבחינה במבט החמוץ שלי כשראיתי אותם, אמרה שאני נראית כאילו בלעתי לימון ושאלה מה לא בסדר. בדיוק כשהסברתי לה שאין לי שום רצון לתקשר עם תיירים ישראלים השניים האלה, למרבה הזוועה, ניגשו אלינו. אולי הם קלטו את המבטים שלי, כנראה שגם בלי להבין את השפה אפשר לשים לב כשמדברים עליך…
אני וחברתי דיברנו בינינו בפינית ואין שום דבר במראה שלי שיסגיר אותי כלא מקומית, אז הם פנו אלינו באנגלית. לא רציתי שהם יתנהגו איתי כמו לישראלית אז לא טרחתי להגיד להם שאני דוברת עברית. פתחנו בשיחה, הם סיפרו שנמאס להם משאר אירופה והם רצו לנסות מקום חדש, סיפרו שהם מחפשים להכיר בנות נחמדות ממדינות חדשות. תוך כדי השיחה אחד מהם התחיל עם חברתי בצורה מאוד בוטה וכל הזמן ניסה לגעת בה, לכאורה בתמימות ובצורה חברית שדווקא די נהוגה בישראל, תוך שהוא מחליף עם חברו הערות מחפיצות עליה וגם עליי. היא אמרה לו שיש לה חבר והיא לא מעוניינת, אבל הוא המשיך לנסות וגם הציע לנו להצטרף אליהם בטיול ולצאת איתם אחר כך. כשכלום לא עזר והיא אמרה לו בפעם השנייה "לא תודה" הבנים קמו והלכו, תוך שהם מקללים ומאשימים אותנו ואת כלל הבנות הפיניות באנטישמיות.
אני בדרך כלל אדם מאוד רגוע, אבל זה עבר את הגבול מבחינתי. קמתי ממקומי והלכתי אחרי הבנים, ופתחתי עליהם את שערי הגיהנום. נזפתי בהם, בעברית, על התנהגותם הלא מכבדת ושהם לא רק מעליבים אותי ואת חברתי, שתי נשים זרות, אלא את כל הסביבה. היא אמרה לך פעמיים שהיא לא מעוניינת, תפסיקו לצעוק, תרימו את האשפה שלכם ואל תזרקו את הסיגריות שלכם על הרצפה. ברגע שהם שמעו אותי מדברת עברית הגישה שלהם השתנתה לחלוטין, פתאום הם דיברו אליי כאל חברה מהגן. שאלו מה מביא אותי לפינלנד (בפרוטרוט ובנימה חטטנית), אם אני רוצה להצטרף אליהם בטיול ובכלל למה שלא תעשי לנו סיור באי. אמרתי להם שכבר יש לי תוכניות להיום, שאני לא מדריכת טיולים ויש הרבה מהם באי אם הם רוצים סיור מודרך, ולמה בכלל שארצה לבלות בחברתם אחרי הצורה שבה הם דיברו עלינו, ואפילו להתנצל לא טרחו כשהתברר להם שהבנתי כל מילה שהם אמרו? אחד מהם גם שאל איפה בית חב"ד כי הם רוצים להשתתף בקבלת שבת ובכלל שלשם אני "חייבת" לבוא איתם כי אני מישראל, וכשאמרתי שאין לי מושג הוא התעצבן כי אין דבר כזה שישראלים בחו"ל לא יודעים איפה בית חב"ד הקרוב. בינתיים החבר שלו שאל "אולי תעזרי לי עם זאתי, החברה שלך? אומרים שהסקנדינביות האלה דווקא זורמות". קודם כל פינלנד היא לא חלק מסקנדינביה. דבר שני הסקנדינביות וגם הפיניות דווקא זורמות, אבל זה לא אומר שכל אחת מהן תהיה מעוניינת לזרום דווקא איתך. דבר שלישי, היא אמרה לך פעמיים שיש לה חבר ושהיא לא מעוניינת, מה לא ברור? בסופו של דבר הם התייאשו מאיתנו, קיללו אותי עוד קצת (יאללה ס'תכל איך זאתי עפה על עצמה) והלכו להידחף לקדמת התור לירידה מהמעבורת.
כשהמעבורת עגנה באי אני וחברתי הלכנו לשירותי הנשים והסתגרנו שם במשך עשר דקות לפחות, רק כדי ששני היצורים האלה ילכו ויעזבו אותנו בשקט. היא שאלה אם כל הישראלים מתנהגים ככה והביעה השתתפות כנה בצערי על שזאת התרבות שנאלצתי לגדול בה. למרות החוויה הלא נעימה הזאת שתינו כמה בירות, המשכנו בטיול ונהנינו מהים והספינות.

זאת לא הפעם הראשונה שנתקלתי בתיירים ישראלים בפינלנד, אבל זאת הפעם הראשונה שנתקלתי בתיירים ישראלים מהסוג הזה בפינלנד. לרוב מגיעים לכאן משפחות עם ילדים או אנשים בני 50 ומעלה, כאלה שדווקא יודעים איך להתנהג ומכבדים את עצמם ואת המקום. ברור לי שלא כל הישראלים הם כאלה, אבל המפגש עם השניים האלה גרם לי לתהות איך לעזאזל שרדתי חיים שלמים בתוך ה"תרבות" הזאת. גם הבנתי שהספקתי לשכוח עד כמה וולגריים ובוטים ישראלים יכולים להיות ואפילו שכחתי איך להתנהג כשהם מתחילים להציק לי.
כבר אמרתי פעם שאני לא מתביישת לומר שאני מתביישת במקום שממנו הגעתי, ושאני לא רוצה שום קשר עם אנשים שהגיעו משם. אני יודעת שהרבה ישראלים שמהגרים למדינות אחרות כן מחפשים להיות בקרבת ישראלים ויהודים ובגלל זה הם גם יודעים איפה בית הכנסת, בית חב"ד ושאר מוסדות הקהילה. לא מובן לי למה הבחור הזה החליט שאני לא בסדר כי אני דווקא מנסה להימנע מזה ולהשתלב במדינה שאני גרה בה, הוא אפילו מצא לנכון להעיר לי שהייתי צריכה לדבר איתם בעברית מהרגע הראשון כאילו אני חייבת להם משהו. אולי לא הייתי צריכה לצעוק עליהם בעברית ולתת להם להבין שאני מישראל, ככה יכולתי להימנע משאר השטויות, אבל ההתנהגות שלהם הוציאה אותי מהכלים בצורה מאוד לא אופיינית לי…