בואו נדבר רגע על כבישי ישראל. תופת. גיהנום. אין לי שום תיאור אחר לדבר הזה. פשוט טרלול מוחלט. והמדהים הוא שעם הזמן זה רק הולך ונהיה יותר ויותר גרוע.
בסיס להשוואה
לפני שתוקפים אותי בסלקטיביות ובשנאה עצמית אני רוצה להסיר מעל הפרק כל טענה מתחכמת שכזו שמאשימה ותוקפת אותי אישית ולא מתמודדת עם המציאות: נהגתי בהמון מדינות בחיי. וכשאני אומר נהגתי, אני לא מתכוון שלקחתי אוטו לאיזה סיבוב של כמה שעות. בהגדרה, אני מתנייד בחו"ל עם רכב. זה אומר שכמעט הדבר הראשון שאני עושה עם הגעתי הוא לשכור רכב שילווה אותי בימים הקרובים (ולפעמים שבועות). הרכב הוא חלק בלתי נפרד מהשהות שלי בחו"ל, כך שניסיון נהיגה בחו"ל – יש לי בהחלט!
איפה נהגתי? ארה"ב (עשרות מדינות), קנדה, אוסטרליה, אנגליה, סקוטלנד, פורטוגל, ספרד, הולנד, בלגיה, נרווגיה, שוודיה, גרמניה, צרפת, שוויץ, איטליה, אוסטריה, הונגריה, סלובקיה, צ'כיה, פולין, רומניה, יוון, קפריסין ואולי שכחתי איזו מדינה שתיים, אבל בגדול כפי שניתן להתרשם – בהמון מדינות. אז בסיס להשוואה – יש לי.
הנהיגה בישראל היא גיהנום
הנהיגה בישראל היא בפער ניכר הגרועה ביותר מכל המדינות שבהן נהגתי. מדובר בגיהנום, תופת, סיוט. בלתי נסבל לנסוע בכבישים, וזה רק הולך ומחריף. אני לא מדבר פה רק על הפקקים והצפיפות והלחץ האינסופי, אלא בכלל, על הכל, כל ההתנהלות בכביש, כל תהליך הנסיעה, החל ממרכז העיר, דרך כבישים מהירים ובינעירוניים ועד לישובים קטנים יותר. כמעט בכל מקום שאני נוסע אני נתקל באותם קשיים ואתגרים שאין – פשוט אין – בשום מקום אחר בעולם (לפחות לא בעולם המערבי המתקדם…).
המאפיינים של הנהיגה בישראל הם חוסר סבלנות, עקיפות, צפירות, חולמנות, הפרעה לתנועה, חסימה, התכתבות ב-SMS תוך כדי נהיגה, נהיגה פרועה, חסימת צמתים, ועוד ועוד… זו רק רשימה חלקית לכל הנפלאות שתוכלו למצוא בכבישי הארץ. המעניין הוא שזה לא רק סיכון עצמי של הנהג וסיכון של הסובבים, אלא בעיקר רשעות וזלזול מוחלט בכל אדם אחר. אין מילה לתאר את זה. חוצפה? בושה? ביזיון? לא מספיק…
5 התופעות המכוערות ביותר
מכל תרבות הנהיגה הישראלית המזעזעת, יש 5 תופעות שאני מוצא המכוערות ביותר. אפרט אותן כאן לא לפי סדר חשיבות.
– חסימת הצומת – תופעה ישראלית מאוסה ביותר היא הכניסה הטיפשית והמיותרת של רכבים לצומת פקוקה ומלאה לחלוטין, רק כדי להשתחל ברגע האחרון לסוף התור, כאשר הנכנס בפועל חוסם את תנועת הרכבים המאונכת. אין לי מילים לטמטום הזה. לפי החוק, כאשר הרמזור מאיר ירוק זה לא אומר שחובה לחצות, אלא שיש זכות לחצות, אבל זה רק אם הצומת פנוי. אם הוא לא, כלומר שהרכבים שלפנים הם בשולי חציית הצומת אין שום זכות לחצות וחציה במצב כזה מהווה עבירה, ממש כמו חציה באור אדום. אבל בישראל לא שמעו על החוק הזה וכל אחד רומס את הזכויות של האחר. הנורא מכל הוא נהגי האוטובוס שברשעות איומה פשוט חוצים את הצומת ביודעם שהמשמעות היא חסימה חצופה וארוכה של הרכבים מימין ומשמאל ופספוס של האור הירוק כולו. לפעמים יוצא לי להמתין כך בחוסר נסיעה דקות ארוכות בגלל כמה סבבים של רכבים שחוסמים את הצומת.
– הפניה ימינה אחרי כל הפקק – גועל נפש אנושי נוסף זה הנהגים שמתגנבים להם, כמעט באלימות, לתוך הפניה ימינה (או שמאלה) אחרי כל הפקק שמשתרך מאחור. הפעולה נעשית תוך איתות רציף של הנהג להשתלב במשך מאות מטרים, כשהוא בפועל עוקף את כל הפקק, ואז ברגע האחרון הוא משתחל פנימה, מסכן את הרכבים שמלפנים ומאחור, אבל לא פחות חמור מכך מזלזל במופגנות בזמן של כל הנהגים שהוא חלף על פניהם. לעתים כשמדובר בפניה מרומזרת המשמעות היא שבעקבות גל הפונים האלה רגע לפני הפניה כל התור המשתרך מתעכב עוד דקות ארוכות, לפעמים 15-20 דקות, רק כדי לאפשר לנהגים המכוערים להשתחל פנימה. פויה.
– העוצרים לרגע – תופעה ישראלית מכוערת נוספת היא אותם נהגים שלפתע עוצרים להם באמצע הכביש כדי לבדוק משהו, להוריד או להעלות נוסע, או סתם לקפוץ לקחת משהו מאחת החנויות. העצירה מלווה לעתים בלחיצה על המשולש – הבהוב כפול (הבהוב שבמדינות נורמליות משמש לאותת מצוקה!), ואז הנהג או מישהו אחר יוצא לפתע מהרכב ופשוט הולך לו לאנשהו, משאיר את שובל הרכבים שמאחור להמתין, לעתים עשר שניות ולעתים גם ארבע דקות. וכשמישהו מעז לצפצף וחלילה להסב את תשומת ליבו לכיעור שלו, הוא עושה תנועה סיבובית עם היד וקורא בקול גדול: "מה קרה?!". בבון.
– הצפירות – תמיד אחרי שאני שוהה זמן מה בחו"ל ואני חוזר לארץ, הדבר הליטרלי ראשון שאני שומע, עוד בנתב"ג כשיוצאים מהשדה, זה שלל צפירות. זה פשוט הזוי. אי אפשר להבין איך בישראל תרבות הצפירות היא כמעט חלק בלתי נפרד מהנהיגה עצמה. הנהג הישראלי משתמש בצופר של הרכב כמו שהוא מעביר תחנות רדיו או מאותת. זה פשוט חלק מהרגלי הנהיגה שלו. מישהו לפניך נותן להולך רגל זכות קדימה? צפירה. הרכב שלפנים עוצר בכתום מהבהב? צפירה. נהג מנסה לחנות? צפירה. משהו מציק בעין? צפירה. צפירה על כל דבר, קטן כגדול. שום מידתיות, שום סיבה, שום התחשבות.
– האופנועים, הקורקינטים והדו גלגליים – אחד הדברים שפשוט אין בשום מקום אחר זה מסלול ההתנגשות התמידי שיש בין הרכבים לדו גלגליים באופן שמצריך מכל נהג בישראל למידת עירנות ודריכות של טייס F16. זה כאילו אתה נמצא בזירת קרב. מימין נכנס קורקינט. משמאל מגיח אופנוע על מעבר החציה. מאחור משתחל רוכב אופניים. אתה חייב להיות בקשב, בעירנות, שחלילה לא תפספס מישהו. כי האחריות היא עליך. לא משנה שההוא נדחף לצומת, נגד הכיוון, באור אדום, במהירות מופרזת, מבלי להסתכל. הנהג תמיד אשם. לכן זה מחייב אותך כנהג לנסוע בדריכות ובלחץ כל כך גדולים כל הזמן. להיות חד כתער. ולא, זה לא בגלל שבכביש צריכים להיות מרוכזים, זה יש בכל העולם, כאן העירנות שלך צריכה להיות מופנית גם לנהיגה הפרועה וחסרת האחריות של הדו גלגליים.
המצב רק הולך ומחריף
הבעיה הגדולה בכל הסיפור הזה, היא שהיא רק הולכת ומחמירה. אם עד לפני כמה עשרות שנים עוד היה ניתן לסבול את הנהיגה הישראלית, עם הזמן זה הלך והחמיר. פעם זה לא היה נראה ככה. היום זה הפליג למחוזות הג'ונגל. ואני לא מצליח אפילו לדמיין איך זה ייראה עוד עשור או שניים. אלוהים שישמור.
ישראל היא מדינה לבנטינית על כל המשתמע מכך.
אמת לאמיתה לצערי,אני בכביש כבר 35 שנים בערך וזה הפך להיות גרוע מאוד עם השנים,האוכלוסיה גדלה מאוד-הכבישים הרבה פחות ולכן הצפיפות הנוראה והפקקים האינסופיים.בילדותי בשנות ה 70 היו 4-5 מכוניות בכל הרחוב ובגלל שהיו הרבה דתיים בשיכון אז בשבתות הכביש היה פנוי כל היום לילדי השיכון ולמשחקים בכביש,באותה התקופה רכב פרטי עלה לא מעט ולא כל בעל משפחה הצליח להחזיק רכב,אנשים נסעו ברובם בתחבורה ציבורית.היום באותו השיכון ובאותו הרחוב ממש לכל משפחה יש מינימום מכונית אחת ולא נדיר למצוא משפחה עם 4-5 מכוניות,היום כל ילד בן 17 שהוציא רשיון מקבל רכב מההורים,אין מקומות חניה בכלל ועל הפקקים שלא נגמרים אין… Read more »
הנהיגה הישראלית היא חלק בלתי נפרד מהמנטליות הישראלית המכוערת. העניין הזה של לצפצף על האחר (תרתי משמע) ולא להתחשב באף אחד ולהיות אגואיסט מוחלט גולש באופן טבעי גם לכבישים. כשאני נוהג אני מרגיש הרבה פעמים שאני אשכרה מהמר על חיי. באירופה למשל, זה לא כך. מי שקצת הורס שמה את מנטליות הנהיגה (אם כי לא באופן גורף) זה בדרך כלל מהגרים. אבל יש מקומות בעולם שבהם הנהיגה היא הרבה יותר גרועה ומסוכנת מאשר בישראל. בניגריה למשל, ששם יש הרבה עובדים זרים מכל העולם, כולל ישראל, מי שלא מקומי עדיף לו שלא ינהג, כי סביר מאוד להניח שיימצא מהר את מותו.… Read more »
שאלה: האם יש לך יותר משני ילדים? באם התשובה היא חיובית: האם אתה מבין את הקשר בין זה לחווית הנהיגה בישראל וכך שהדברים רק הולכים ומתדרדרים?
תרבות ההשרצה בישראל (עוד אחד מסממני כניעת החילונים לדת שעליה הצבעת יפה בעצמך) היא האסון הגדול של המדינה.
הבעלות על רכב בגילאי העשרים שלי, והנהיגה בישראל כירסמו בהדרגה בקשר המופלא שהיה לי עם המדינה שפעם אהבתי. זה לא רק שמכונית חדשה בישראל סופר יקרה וללא הצדקה, זה ממשיך במחיר דלק מופקעים שנועדו לממן תקציבים שאינם רלוונטים לתחבורה (לקחת מס על דלק ולהעביר אותו למשרד אחר מתחבורה אמור להיות לא חוקי), במשטרת תנועה חובבנית וכמובן בנהיגה מבזה. אבל, בתל אביב התנהג כתל אביבי, ולכן שהמדינה הבוזזת שדדה לי את המכונית שתמימותי החנתי בחנייה של נכים שלא סומנה כראוי וכל מטרתם היתה לעקל מכוניות כדי להרוויח כסף ללא הצדקה, כשוטרי התנועה ארבו לי ליד הבית בתמרור עצור שלא היה לו… Read more »
פייר? אכזבת אותי.
לא שאני טהרן גדול, אבל העובדה שאנשים אחרים מתנהגים כחיות לא אומרת שצריך גם אתה. אני הוא הפראייר כלשונך שעומד בתור, אבל לפחות משתדל לכבד אחרים כשאני פה ואם לא טוב לי עליי לעזוב, אבל אם אני פה אני צריך להישאר מי שאני ולא לחטוא להתנהגות בהמית. סורי.
אני מבין אותך, אני חושב חושב שהתאמתי את עצמי לתרבות המקומית.
האם אני גאה בזה? לא.
האם אני נוהג כך בבריטניה? לא.
אבל מה שכתבתי לך היה נכון לפני 15 שנה, כמות פורעי החוק כל כך גדולה בישראל, והמערכת בנויה נגד הנהג המסכן, אז התוצאה היא "התנגדות", הפרת החוק. לא הסכמתי לחטוף סטירה ולציית.
אילו כולם היו נוהגים כמוני, ברור שכולם היו מפסידים, אבל להגנתי אציין, שלא המשכתי לנהוג, פשוט ירדתי מהארץ היכן שאני יכול לנהוג באופן מתורבת.
כמו שנאמר, "ברומא תהיה רומאי".
כתבה נכונה לצערי, אני חושבת שההורים שלי התרגלו, כי הם מתניידים ברכב בכל מקום. אני זוכרת שנסעתי ברכב עם חברים והוא אמר "אני לא יכול יותר, הפריזאים לא יודעים לנהוג" כמעט פרצתי בצחוק. אמרתי לו "אם בשבילך זה נהיגה גרועה, עוד לא ראית איך ישראלים נוהגים".
זאת הסיבה העיקרית למה אני רוצה לעשות רישיון בצרפת. לא רק רישיון טוב ותקף בכמה מדינות, בעיקר באיחוד (ואפילו בישראל, אבל אין מצב שאנהג שמה), אלא גם אפשר ללמוד נהיגה בכפר קטן (הרבה צרפתים עושים זאת) וזה הרבה יותר שקט ופשוט !