דרושה עזרת הקהל: הדרך היחידה שנותרה היא להגר – מה אני מפספס?

על שולחן הארוחה דנו בשצף קצף באחת הסוגיות הבוערות בחברה הישראלית – איך לא – הרפורמה/ההפיכה המשפטית.

עוד כוס יין, עוד קצת מהבקר, ועוד ביס מהעוגה, והדפתי וניקיתי מעל השולחן כל מיני טענות מוזרות ומשונות שהציבו בני שיחי שהקשר בינן לבין לוגיות ועקביות מקרי בהחלט (אגב – אין דבר שאני שונא יותר מאשר להתווכח עם אנשים חסרי לוגיקה ועקביות. טענות מעגליות, סתירות פנימיות, חוסר קוהרנטיות, ובסוף מן אמירות מעצבנות כאלה של "זו דעתי וזהו". שויין). איך נראה הויכוח?

תחילה אזכיר את תפיסתי המלאה כפי שהצגתי אותה במספר פוסטים שונים באתר הזה:

1. אני ליברל ושוחר חופש. אני דוגל בחירות מוחלטת ובהתערבות מינימלית של המדינה בחיי הפרט (ביטחון, משפט, שמירה על חירויות ואולי חינוך במידה מסוימת, ותו לא).
2. אני בהחלט לא בעד הרפורמה מבחינת מהותה.
3. עם זאת אני בהחלט כן בעד החופש של רוב בישראל להחליט עבור עצמו אם הוא רוצה או לא רוצה רפורמה.
4. אני מהווה מיעוט בישראל, שלא לומר מיעוט קיצוני (ציבור ליברלי שוחר חופש) – בערך 20%-25% גג מהציבור היהודי.
5. בתור מיעוט יש לי רק שתי ברירות: אחת – לעזוב למקום שמשקף בצורה יותר טובה לטעמי את ערכיי. או שתיים – להישאר ולקבל את הכרעת הרוב מבלי להתבכיין.
6. מאחר שאני לא נהנה לחיות בדיקטטורות דתיות ואני גם לא אוהב לשלם הרבה מיסים כדי לממן צרכים של אנשים אחרים, המסקנה הבלתי נמנעת עבורי היא להגר.
7. לפיכך אני מתכנן את העזיבה את ישראל מתישהו בזמן הקרוב – בשאיפה בתוך שנה או שנתיים לכל היותר. עליי לסדר כמה דברים לפני כן, ולכן גם יש עיכוב, אחרת הייתי עוזב כבר מזמן.

ועכשיו נחזור לדיון. אציג לכם אחת לאחת את השיחה שהיתה לי עם אותם מתיידנים להוטים. אשמח אם תוכלו לעזור לי בביאור העניין שאציג בסוף. אני רוצה להבין מהו אותו דבר שאני מפספס.

אני: "אז כמו שאמרתי, אני לא מסכים לתוכן הרפורמה. אבל אני חושב שצריך לתת לרוב להפעיל את סמכותו הרובנית ולא לכפות עליו דיקטטורה של המיעוט, גם אם המיעוט – שאני כאמור נמנה עליו – מרגיש שהוא בטוח שהוא מציל את מדינת ישראל מפני דיקטטורה."

הם: "אבל זה ברור שכל הרפורמה הזאת נעשית כדי להציל את נתניהו ממשפט".

אני: "מסכים לחלוטין שהמניעים של הרפורמה הם די שקופים וברורים, ועיקר תכליתה (אם לא כולה) זה להציל את נתניהו מהמשפט ובכלל להכשיר שחיתות ציבורית. יחד עם זאת, זה בכלל לא משנה מה המניעים של הרפורמה, כל עוד יש לה רוב בעם".

הם: "די כבר לחזור על זה! אין רוב בעם"

אני: "אז אם כך, הבעיה היא לא המניעים של הרפורמה, אלא העובדה שלדעתכם אין לה רוב בעם"

הם: "גם".

אני: "לא ברור מה זה "גם", אבל לא משנה. אם אתם חושבים שהבעיה היא שאין לה רוב בעם, אז איך אתם מסבירים את הבחירות?"

הם: "לא היו 64 מנדטים בעד הרפורמה. אנשים מצביעים על סל של דברים".

אני: "אוקיי ואם היו לקואליציה 64 מנדטים אמיתיים בעד הרפורמה, מה הייתם אומרים?"

הם: "אבל אין לה".

אני: "ואם יהיו?"

הם: "אבל לא יהיו".

אני: "נניח רגע שיהיו, נניח רגע שיש 64 מנדטים בעד הרפורמה, האם תמשיכו להתנגד?"

הם: "ברור! הם רוצים להפוך את ישראל לדיקטטורה!"

אני: "אז עכשיו הבעיה היא לא השאלה אם יש או אין 64, אלא הבעיה היא שרוצים להפוך את ישראל לדיקטטורה"

הם: "גם"

אני: "שוב גם וגם וגם. יודעים מה, עזבו את כל הקשקשת. אני אשאל את זה אחרת: אם יש רוב גדול בעם, 75% נניח, שמעוניין ברפורמה המשפטית, מה תגידו אז – תצאו לרחובות או תקבלו את הכרעת הרוב?"

הם: "קודם כל שיהיו 75% ואז נדבר"

אני: "בוא רגע נדבר תיאורטית, עזבו לחכות, מה תעשו אם יהיו 75% מהעם שבעד הרפורמה? תתנגדו?"

הם: "ברור! הם בורים! מצביעים מה שאומר הרב!"

אני: "אז עכשיו הבעיה היא שהרוב בור ולא מבין למה הוא מצביע!"

הם: "גם".

אני: מיואש וקם החוצה להירגע.

ועכשיו אחרי יאוש רב נותרה אצלי בראש אותה שאלה שעד לרגע זה לא קיבלתי עליה מענה מכל כך הרבה אנשים ששאלתי. אשמח לעזרתכם. אשמח לנהל על זה דיון מאוד ממוקד, בלי בלבולי מוח ובלי גזלייטינג.

נניח שיש רוב בעם של 75% בעד הרפורמה כמו שהיא. האם במצב כזה תמשיכו לצאת לרחובות להתנגד או לא?

אם התשובה היא לא, כלומר לא תצאו לרחובות יותר, אלא תקבלו את הכרעת הרוב – אז מכאן נובע שאתם מבינים את מהותה של דמוקרטיה ליברלית והיא שצריך לאפשר לרוב למשול. יופי. עכשיו, אם אתם ליברלים כמוני, צריכה להיות בינינו הסכמה מלאה שצריך לעזוב את ישראל, שהרי גם אם זה לא המצב כיום (ולא כל כך בטוח שזה נכון) ברור מאליו שגג עוד עשור-שניים נגיע למצב של 75% ואף יותר. זה רק עניין של זמן. מסכימים איתי?

אם התשובה היא כן, כלומר תמשיכו לצאת לרחובות, אז קודם כל אתם צריכים להודות בכנות שהעניין הוא לא האם יש או אין רוב בעם ותעזבו כבר את הטיעון הזה. אתם פשוט מבחינתכם חושבים שהחוכמה נתונה רק לכם, ושהרוב הוא בור, רק כי אתם החלטתם שאתם רוצים מדינה נאורה וליברלית. אתם חייבים להסכים איתי בעניין הזה. ואם כך המצב, ואם לדעתכם הרוב הוא בור וכל הגידופים, אז אתם חייבים להסכים ששום הפגנה לא תערער את הבורות של אותו רוב נבער. אם כבר ההיפך. ואז הדרך היחידה שלכם לשכנע את הרוב (ודאי זה שיהיה כאן בעוד עשור או שניים) היא רק דרך מלחמת אחים או הפיכה צבאית. אחרת מן הסתם לא תצליחו לשכנע אותו. ואז חוזרים לשאלת הבסיס: אם אתם ליברלים כמוני, צריכה להיות בינינו הסכמה מלאה שצריך לעזוב את ישראל, שהרי לא יכולה להיות לכם כל כוונה אמיתית לצאת למלחמת אזרחים ב-75% מהעם. מסכימים איתי?

כלומר – אם אתם ליברלים שוחרי חופש – המסקנה הבלתי נמנעת ומחויבת המציאות היא שעליכם לעזוב את ישראל.

אני טועה? מה אני מפספס? איפה הטיעון שלי נופל? איפה הטעות שלי? אשמח לכל הארה ועזרה מהקהל.