בואי, שרהל'ה, הולכים

אני מקבלת המון אימיילים מאנשים שכל מה שהם רוצים זה לעזוב את ישראל, ומהר. "רק תתנו לנו איך ואנחנו עפים מפה" זה נוסח שחוזר על עצמו. אנשים בלי ניסיון מקצועי, בלי מינימום של דיבור אנגלית (לפחות), בלי תואר אקדמי, בלי כסף, ובלי דרכון זר. המצב בישראל הפך להיות כזה בלתי נסבל, שאנשים רק רוצים לעזוב, וכמה שיותר מהר.

אני מבינה את זה. מי יודע טוב יותר ממני על הרצון לעזוב את מדינת ישראל, שרק התגבר במהלך השנים, וכל מה שרציתי היה לעזוב הכל ולעבור למדינה אחרת. לא כולם רוצים לעזוב מאותן הסיבות: יש כאלו עם בעיות כלכליות, יש כאלו שיקר להם מדי לחיות בישראל, יש כאלו ששונאים את ביבי, יש כאלו שמרגישים תהליכים ולא רוצים להיות חלק מהם, יש כאלו שנמאס להם כל הזמן להיות תחת איום של טילים ועפיפונים… יש מגוון סיבות, ולכולן מכנה משותף אחד: אנשים רוצים עתיד טוב יותר, בשביל עצמם ובשביל ילדיהם. הכי לגיטימי בעולם.

מה שאנשים לא מבינים הוא שזה לא פשוט בכלל להגר – מעבר לזה שאתם מוצאים את עצמכם בסביבה שונה לחלוטין מבחינת מנטליות, שפה ותרבות, אתם גם מגיעים מנקודת פתיחה שונה בחיים. משפטים וראיית חשבון הם תארים ראויים בהחלט, אבל כל עו"ד ורו"ח ייאלצו לעבור לימודים מחדש של כל החוקים וההתנהלות במדינה אליה היגרו. הרבה מראיונות העבודה מתבססים על הבדלים תרבותיים, ולכם בדרך כלל אין את ההבנה התרבותית שיש לספרדי/איטלקי/בריטי/אמריקאי וכו'. היוצאים מן הכלל הם באמת ההייטקיסטים, שבמילא מוכוונים בינלאומית בהתנהלות שלהם בישראל, ולכן אין להם בעיה לעבור למקומות אחרים, מבחינת עבודה.

אנקדוטה קטנה, אם אנחנו כבר בעניין עבודה מבוקשת – אחד המקצועות הכי מבוקשים במדינות מסוימות הוא נהגי משאיות (ובעיקר של המשאיות הענקיות האלו, שמסתובבות ברחבי היבשת).

אז לעבור מיד או לעבור מתוכנן? יש יתרונות וחסרונות לכל סוג (גילוי נאות: אני תמיד תומכת במעבר מתוכנן, באופן אישי).

מעבר מהיר יכול להיות בגלל עבודה שמתחילה מיידית, ולא רוצים לפספס את ההצעה בגלל זוטות כמו תכנון נכון. בהרבה מקרים כאלו, העובדים הם בדרך כלל אלו שעוזבים מיידית, והמשפחות באות חודש-חודשיים אחרי, במקסימום. זה פחות בגלל הצורך לתכנן, כמו שזה בגלל שצריך למכור את כל חייכם, להיות בטוחים שיש לכם דירה והכל מסודר כשתנחתו עם הילדים.

זה גם מאוד תלוי באופי שלכם. אם אתם אנשים שחיים מהרגע להרגע, וכל מה שאתם חולמים עליו זה לשבת ברחובות ברצלונה, לשיר ולנגן, ולחיות מהיד לפה- אז תכנון באמת יכול להיות בזבוז זמן מיותר. בטח ובטח במקרה שיש לכם אזרחות של המדינה אליה אתם עוברים (או, במקרה של האיחוד האירופי, של מדינה אחרת באיחוד). תכל'ס, תזמינו טיסה, תירשמו בעיריה ותעשו מה בא לכם.

אני אולי פחות תומכת בהתנהלות כזו, אבל אני מכירה בברלין לפחות זוג אחד (בלי ילדים, שניהם עובדים אונליין, אז לא רלוונטי מקום עבודה) שעברו לברלין ארבעה ימים מהרגע שהחליטו שהם עוברים. הזמינו טיסה, ארזו כמה מזוודות, בדקו מה צריכים לויזה (אין אזרחות אירופית), חיפשו סאבלט לחודש הראשון, ויצאו לדרך. אז זה אפשרי. מומלץ לכל אחד? פחות.

אבל לעזוב הכל וללכת רק בגלל שנמאס לכם? אין שום דבר שמחכה לכם, אף אחד שידאג לכלכל אתכם, ויזה לא בטוח שתקבלו (כי כנראה גם לא בדקתם בגלל הלחץ), אין לכם מספיק חסכונות להראות שאתם יכולים לדאוג לעצמכם, יש לכם יותר סיכוי ליפול לסקאמים בדירות בגלל שאתם ללא מסמכים מתאימים לשכירת דירה, אז כל מי שמוכן להשכיר דירה בלי מסמכים פתאום הופך למלאך (ומצד שני- לא כל אחד שמשכיר בלי מסמכים הוא שטן). הרבה דברים אי אפשר לעשות לבד, וצריך ליווי מקצועי, אם בשל הבירוקרטיה, התרגום של המסמכים, או בשל חוסר ידע של השפה המקומית – זה עולה כסף, ולפעמים גם הרבה כסף.

בראייה שלי, לעזוב מדינה שחייתם בה כל כך הרבה שנים, שנולדתם בה, ואין לכם שום ניסיון מגורים (כהגירה, לא כטיול) במדינה שאינה ישראל, וללא תכנון מוקדם, זה לקחת סיכון מיותר.

במה התכנון עוזר? הכי חשוב, דעו את הדרישות למעבר. האם אתם זכאים לויזה במדינה אליה אתם רוצים לעבור? האם אתם בכלל יודעים לאן אתם רוצים לעבור? האם שקלתם את כל הגורמים הרלוונטיים (שפה, מזג אוויר, מערכת חינוך, אפשרויות עבודה וכו')? האם יש לכם איך לכלכל את עצמכם לפחות לשנה הראשונה? האם התחלתם ללמוד את השפה המקומית? האם אתם ביקרתם במקום אליו אתם מעוניינים לעבור, שלא במסגרת טיול או סיור תיירותי? האם אתם יודעים מהו שכר הדירה הממוצע שם? כמה תצטרכו לשים בצד אם לא תמצאו עבודה בשנתיים הראשונות? האם אתם יודעים בדיוק מה לעשות בימים הראשונים להגעתכם? האם כל המסמכים צריכים להיות מתורגמים? יש עוד המון שאלות שצצות כל הזמן, ולכן התכנון.

כשעושים מחקר (גם החבילות שאנחנו מציעים הם מחקר מרוכז של המקורות השונים הרלוונטיים באינטרנט), אפשר לקבל תמונה יותר מלאה על האפשרויות שלכם, על ההוצאות הצפויות, על השכונות למגורים, על המנטליות, ועוד המון. אחת השאלות הכי נפוצות שאני מקבלת היא "איך אני מוצא עבודה במקצוע שלי?"- כאן המחקר מאוד עוזר. כנסו לאתרים של חברות שאתם רוצים לעבוד שם (או דומות להן), וקבלו תמונה כללית של הדרישות מהעובדים, כולל רקע מקצועי ואקדמי. יש דברים שאחרים לא יכולים לעשות בשבילכם, כי רק אתם יודעים מה טוב בשבילכם.

אם אין לכם את הניסיון/תואר הדרושים, רכשו אותם בישראל, או מצאו דרך ללמוד אותם מחוץ לישראל (ובדרך לקבל ויזת סטודנט). עשו מעצמכם מועמדים ראויים לאותה המדינה, וכבדו את כלליה.

שני החסרונות הבולטים של שיטת התכנון הם דחיינות וייאוש. ככל שמעמיקים במחקר, לפעמים מתייאשים ואומרים "זה לא בשבילי", "בחיים לא אצליח להשיג את זה" וכו'. כמו כן, ככל שמעמיקים במחקר, מגלים כישרון לדחות את התהליך ככל האפשר: "נעבור כשיהיה לנו כסף", "נעבור כשהילדים יגדלו", "נעבור כשהילדים יהיו בתיכון", ועוד רבים דומים. כל אלו – תירוצים. מי שרוצה, יצליח. השאלה כמה אתם מוכנים להשקיע בתהליך, וכמה אתם מבינים שלהגר זה לא לתת לכם סוכריה על מגש של כסף.

לסיום – שלושה מיתוסים לנפץ:

ויזת סטודנט – ברוב העולם לא מאפשרים עבודה שמכניסה מספיק כסף למחיה ומימון הלימודים, במקביל ללימודים. תצטרכו להגיע עם סכום כסף שיאפשר לכם להשקיע בלימודים, או לספק ערבות מגורם אחר שמממן את הלימודים שלכם, ואת המחיה שלכם. מגיעים אליי רבים ששואלים אם הם יכולים לעבוד כשהם סטודנטים, כשבאמת לא צריך להיות גאון בשביל להבין שאין להם כוונה ללכת ללמוד, אלא הם באים לעבוד. חשוב להבין גם שויזת סטודנט דורשת חידוש כל שנה או שנתיים (ויש גם כאלו שכל סימסטר), וצריך אישור של האוניברסיטה שאתם מבצעים את המוטל עליכם (עבודות, נוכחות בשיעורים, מבחנים וכו') כדי לקבל את החידוש הזה.

"כי מגיע לי" – תרבות ה"מגיע לי" המזוויעה מגיעה עם ישראלים לכל מקום על פני הגלובוס, גם אם יש להם אזרחות מקומית, וגם אם לא. אז לא, זה שנמאס לכם מהפוליטיקה המקומית או מיוקר המחיה עושה אתכם אחד ממיליונים שמחפשים עתיד טוב יותר, במקרה הטוב. פתאום, כשעוברים למדינה אחרת, אתם מנפנפים ביהדות וכל עיקום אף של מישהו הופך להיות אנטישמי, כי לישראלים יש פריבילגיות מיוחדות בעולם הזה. אז לא, אתם כמו כולם, ולחיות על סעד זה לא כבוד גדול (אם יש לכם אזרחות ואתם נופלים על מדינת רווחה), וגם בלשכת הסעד אתם לא מיוחדים כי אתם כמו כל אלו שיושבים בספסל לידכם.

"הפליטים האלה מקבלים אזרחות, ואני לא יכול לקבל כלום כי אני לא פליט" – אלו שטויות זולות של דמגוגים מכוערים, ששטפו לכם את המוח. פליטים מקבלים ויזת פליט, כשבין היתר הם חייבים אישור לצאת מהעיר בה הם חיים, הם חייבים ללמוד את השפה המקומית מהר ככל האפשר, והם נחשבים האיחס של האיחס כשמדובר בלשכור דירה. הם גם לא יכולים לקבל עבודה ראויה, גם כי אין להם הכשרה מתאימה (סביר להניח), וגם כי אם ירוויחו יותר מדי, ויזת הפליט תיעלם כלא הייתה. ההבדל היחיד בין ישראל לבין מדינות אירופה בתחום הזה, הוא שמדינות אירופה אשכרה מקיימות תהליך בדיקת זכאות (כולל, בין היתר, ראיונות אישיים, בדיקת דיאלקט מקומי והכרות עם אנשים שונים מאותו אזור), ויש גם כאלו שלא מקבלים ויזת פליט, ומגורשים בבושת פנים.

סתם שתדעו.